"גיל התחלת העישון במגזר הוא 11־12 שנים. אצל בני הנוער הערבים מקום הבילוי הכמעט יחיד שקיים הוא חנויות או בתי קפה של נרגילה. זה עניין חברתי. בני הנוער נמשכים לשם ומתחילים לעשן".
ד"ר היבי מדבר, כאמור, מניסיונו האישי. "גם אני גדלתי במעמד סוציו־אקונומי נמוך, לא נולדתי דוקטור", הוא מספר. "אבא שלי היה מפרנס יחיד ל־14 ילדים. העישון גרם לי לבעיות בריאות, ובסופו של דבר נגמלתי בזכות סדנה שנערכה בשירותי בריאות כללית".
בוועדה שהתקיימה אתמול התייחס ד"ר חטיב לתוצאות הסקר בהקשר של העישון. לדברי ד"ר חטיב, אחד הנתונים הבולטים בסקר הוא העלייה הבולטת שחלה בעישון הנרגילה במגזר. "18% מהגברים ו־7% מהנשים במגזר הערבי מעשנים נרגילה", הוא אומר.
"כבר בשנת 1999 הייתה ועדה של משרד הבריאות בנושא עישון, ובשנת 2011 הם כתבו את התוכנית הלאומית לצמצום העישון ונזקיו. הם זיהו את המצוקה והבעיות הקשות בחברה הערבית מבחינת עישון, אבל לא מצאו את התקציבים ולא נקטו את הפעילות שיש לעשות כדי לטפל בכך", אומרת מרגנית אופיר־גוטלר, רכזת קידום תוכניות באגודת הגליל - האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות. "כל כך הרבה שנים יודעים שהמצב הוא חמור ומידרדר, ורק אתמול התכנסה הוועדה של משרד הבריאות שאמורה לדון בכך. יש צורך בתוכניות מניעה ותוכניות גמילה, וצריך תקציב הרבה יותר גדול".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "שיעור העישון בחברה הערבית הינו גבוה במיוחד בקרב הגברים במגזר זה. משרד הבריאות החליט זו השנה הראשונה להתמקד באוכלוסייה זו באמצעות קמפיין ותוכנית קידום בריאות המותאמים למגזר. במסגרת תוכנית העבודה הוקצבו מיליון וחצי שקל לשם כך. מדובר בתקציב משמעותי וראוי. המשרד ימשיך להיאבק בעישון בכלל ובמגזר בפרט".