“אני מתגעגע לעתיד ולא לעבר. מה יוצא מגעגועים? נוסטלגיה זה לא מה שמניע אותי. לא זקוק לה. המושגים ניצחון והכרעה במובן של שנות ה–50 וה–60 לא רלוונטיים. יש כאן חילופי מושגים שפעם היו לעניין והיום כבר לא".
“זו לא שאננות אלא תפיסה שגויה. הגנת העורף היא לא רק התפקיד של פיקוד העורף. זה תפקיד העיריות, המועצות המקומיות. כל יישוב. לכל אחד מהם יש אפשרות להתמודד בזמן חירום. מנגנוני רווחה, חינוך, בריאות, ציוד הנדסי. אבל אין חוק שמחייב אותם להתכונן. בכל יישוב צריך להיות סגל של בעלי תפקידים ומתנדבים שהוא המילואים של הגנת העורף. זוכר שבזמנו היה המשמר האזרחי? הרעיון היה נכון. התנדבו במקום שבו התגוררו".
“אני לא מתפלל לאסון. הבעיה היא מה שנשאר בתודעה של האזרח כשהוא יודע שאינו מוגן. כל פסיכולוג חברתי שהסתכל על מלחמת המפרץ ב–1991, שבחן את תוצאותיה, מצא שלא נהרג אף אחד והנזקים לבניינים שנפגעו היו שוליים, ובכל זאת הייתה אווירת נכאים שלא נעלמה ביום אחד. תפקיד הממשלה הוא לוודא שהתודעה של האזרח היא שהוא מוגן. זה חוסן חברתי".
“הגנת העורף היא בעלת פירוש רחב. חל שינוי ב–25 השנים האחרונות. בעבר היה משבר ומלחמה, לא חשוב אם אנחנו יזמנו או שיזמו המדינות השכנות, והתפיסה הייתה שצה"ל מעביר מיד את הלחימה לטריטוריה הזרה, משמיד כוחות צבא וכובש שטחים. הגישה הזו כמעט לא רלוונטית. למה? ידענו לכבוש את סיני ב–1967, אבל לא ידענו להחזיק בשטח".
“אתה חושב שאם תהיה לנו מדינה מהים עד הירדן שתכיל בערך 40% פלסטינים יהיה שקט והכל יהפוך לטוב? זו מציאות שלא תמיד מוכנים להסתכל עליה בעיניים".
“תסתכל על קלקיליה. אנחנו חונקים את הפלסטינים. מוכרחים לבנות שם בתים, אבל המתנחלים לא מוכנים שיבנו ולא אכפת להם מה יקרה. זאת אומרת שמדינת ישראל לא מחפשת פתרון לבעיה עם הפלסטינים, וזו הנקודה. אגב, הפתרון כבר קורה: החברה הישראלית והחברה הפלסטינית נמצאות באותה מדינה, שתי אויבות שחולקות את אותה טריטוריה, ואין כוונה, לפחות כרגע, לשנות את המצב".
“את זה עוד לא ניסינו".
תמרי מתגורר בקיסריה, לא רחוק מראש הממשלה נתניהו. מפוליטיקה הוא מתרחק כמו מאש. כשאני מזכיר לו קולגות מסיירת מטכ"ל שניסו את מזלם במרוץ להנהגת המדינה, הוא רק ענה “שיבורכו".
“איפה זה המקום שבו מקבלים החלטות? קח את הגנת העורף. אני בטוח שיש בכנסת אנשים שמבינים את החשיבות, ואני לא רואה שהם עושים משהו. אני רוצה שהדברים יצמחו מלמטה, עד כמה שאני יכול בכוחותי הדלים".
“אני לא מצטער שהלכתי לאקדמיה. אני לא עושה שם קריירה אלא חינוך. אוניברסיטאות ומכללות יכולות להשפיע, לעשות שינוי".
“המנהרות בעוטף עזה הן דוגמה פנטסטית לבעיה של תודעה משתוללת. לאף אזרח לא קרה דבר כתוצאה מהמנהרות".
“נכון, אבל בצוק איתן שום אזרח לא נפגע".
“זה כוח שעשה שגיאות שאסור לקבל אותן. אבל תסתכל על התודעה. המנהרות זה הדבר הכי מטריד במדינת ישראל - וזה לא מוצדק. הושקע בהן הרבה כסף, אבל זו דוגמה לתופעה שאינה סיכון אסטרטגי, כפי שנהוג לומר. המנהרות החודרות יצרו תחושה קשה כמו הסקאדים ב–1991".
“חסרים מילואים במדינה? אנחנו לוקחים בעיה, נותנים לה ממד מפחיד, ואתה בטוח שאלה עובדות. אלו לא עובדות, זו פרשנות. מה עושות ממשלות כשהן מבחינות שהאזרחים מבועתים? משקיעות כסף".
“לעומת המכשול שבונים עכשיו ברצועה מילואים זה הדבר הכי זול".
“סליחה, מדינת ישראל עדיין חיה לפי חוקי החירום מתקופת המנדט, אני מחדש לך?".
“אתה תקנה דירה בברלין. אני לא".
“אשאל אותך שאלה", הוא מציע. “היה אירוע טרור לאחרונה בהר הבית, מה תעשה, תחסל את אום אל–פחם? זה בדיוק אותו סיפור. שלושה מחבלים זה לא כל התושבים, לא תתחיל לירות עליהם. אתה בסביבה אחרת, מוכרחים לשנות את מערכת המושגים שלנו".
“עברתי את גיל 80 ואני חי עם זה. יחיו עם זה ילדי ונכדי. המדינה הזו בסך הכל די משגשגת".
“ממשלת ישראל מאוד מדאיגה אותי. אומרים שבמדינה דמוקרטית מביאים את השאלה מה מדאיג ומה לא לקלפי".
“אני מקווה. בגלל זה בגילי המופלג אני מתעסק עם הדברים האלה. אף פעם לא הופעתי בציבור עם תווית 'המודאג', הרי מה בדיוק אפשר להשיג באמצעותה?".
התרעות פיקוד העורף