“באותה מלחמה ניצב מולנו גדוד אל–חוסיין, הגדוד הטוב ביותר של הצבא הירדני, עם אמצעי מיגון יעילים, אבל מוטטנו אותו מהר יחסית", מוסיף קצ'ה ומשחזר. “לאחר הלחימה, כשנכנסנו לתוך העיר העתיקה בעקבות הזחל"ם של מוטה, שנגח את שער האריות, היא נראתה לנו כעיר רפאים, בלי נפש חיה בסמטאות. כשסיימנו את ההשתלטות על השערים ועל החומות, החלו לבצבץ דגלים לבנים מהחלונות המוגפים. כשהגענו לרחבת הר הבית, סחפו את כולנו חיבוקים וקפיצות של שמחה. היסטוריה!".
“איפה. הופנינו צפונה בניסיון לתפוס קצת מלחמה ברמת הגולן. כשהגענו לשם, נכונה לנו אכזבה. את הקטע הזה של המלחמה כבר פספסנו".
“ב–94' רבין לקח אותי לוושינגטון, במשלחת שלו לשיחות השלום עם המלך חוסיין. במהלכן הוא עשה לי הפתעה. ‘בוא לשתות קפה', הציע לי. כשמציעים לי לשתות קפה, אני לא מסרב. נכנסתי איתו לחדר שהיו בו ארבעה כיסאות. על אחד מהם ישב הנשיא קלינטון, על השני ישב המלך, על השלישי ישב רבין ועל הרביעי הושיבו אותי.
ברוח הימים ההם למד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, שם דבק בו לעד הכינוי "קצ'ה". בעודו “אליף" במקווה, למד שם בכיתה המסיימת אורי כהנסקי מכפר גלעדי, שלימים נפל בקרבות הגולן במלחמת ששת הימים. בשל הדמיון בשמות המשפחה שלהם “הושאל" כינויו של כהנסקי, קצ'ה, לכהנר.
“ההפך, כמי שמתעב גינוני רשמיות, טוב לי שמזהים אותי עם כינוי. הרי אף אחד לא ישתגע לקרוא לי ‘מר קצ'ה'. כך ניצלתי מהגורל המר של ה'מר'".
“צידדתי באריק מאוד גם בנושא הזה גם אם לאחר מכן ההתנתקות לא הוכיחה את עצמה".
“כי אריק מת תוך כדי היישום שלה, יצא מהתמונה ולא היה מי שיידע לממש את כוונותיו. חוץ מזה, עם ישראל מטפח את חמאס במקום לחסל אותו".
“זה היה מעשה שלא ייעשה גם היום. גם אז לא אמרו לו - ‘ברכותינו!', אלא הושיבו אותו בכלא על כך, אומנם לזמן קצר. אגב, מאיר הר–ציון השתחרר זמנית מהצבא כדי לבצע את הפעולה שלו כאזרח ולא כחייל".
זמן רב צידד במפלגת העבודה, אם כי בשנות ה–90 נהה אחר מפלגת “הדרך השלישית" קצרת הימים. לדבריו, בכלל לא עלה על דעתו לנסות להתמודד על מקום ברשימתה לבחירות לכנסת. “בלי לזלזל בפוליטיקאים, שחלק ניכר מהם אני מעריך, אף פעם לא ראיתי את עצמי מתאים לפוליטיקה", הוא אומר.
“יהיה רע מאוד אם האיראנים יהיו השכנים שלנו. אבל היום יש לנו פה, בפנים אצלנו, סכנה יותר גדולה מהאיראנים, מחיזבאללה, מדאע"ש ומכולם יחד".
“בטח שיהיה שלום".
בכניסה למשרדו של קצ'ה נמצא בהיכון אוכף, שכמו מצפה לו, שיחזור לרכוב, שנים לאחר שנאלץ לחדול מכך עקב תאונה. קאובוי נשאר קאובוי. ליד האוכף מתנוססת הקדשה שכתבו ילדיו: “אבא, כדי להזכיר את הרכיבות בעבר, כדי לחזק את הצורך בהמשכיות, בתקווה שהדור הבא ירים את הכפפה ותזכה לראות זאת".
התרעות פיקוד העורף