עובדים ומשלמים: רופאי השיניים נלחמים בתנאי ההתמחות

מתמחי רפואת השיניים דורשים להפסיק לקבל יחס מפלה ממשרד הבריאות, שהוא מנת חלקם זה שנים, לטענתם. לדבריהם, בעוד במרבית המקצועות הטיפוליים, בהם רפואה כללית ופסיכולוגיה, המתמחים אינם משלמים שכר לימוד ועובדים תמורת שכר, הרי שברפואת שיניים המצב הפוך: רופאים מוסמכים, המבקשים להתמחות לאחר לימודיהם בבתי החולים, אינם מקבלים כל שכר עבור עבודתם, ואף נדרשים לשלם שכר לימוד בגובה 20־35 אלף שקל בשנה.

בישראל לימודי רפואת השיניים נמשכים שש שנים וחצי, שבסופן מקבלים הסטודנטים תעודת דוקטור. נוסף על עבודה ברפואת שיניים כללית, הם זכאים להמשיך ללימודי התמחות במשך ארבע שנים, באחד משבעה תחומים: חניכיים, שורש, ילדים, אורתודונטיה, כירורגיית פה ולסת, פתולוגיה אוראלית ורפואת הפה. כיוון שההתמחות אינה בשכר, ואף דורשת שכר לימוד, מרבית המסיימים מעדיפים להישאר רופאי שיניים כלליים.

יש לציין כי בין המתמחים ברפואת שיניים לעמיתיהם ביתר המקצועות, קיים לכאורה הבדל קריטי, שכן רפואת השן אינה ציבורית אלא פרטית. אולם הפער הצטמצם בעקבות הרפורמה של שר הבריאות יעקב ליצמן בתחום רפואת השיניים לילדים, שהכניסה את השירות לסל הבריאות. השר ליצמן מתכנן להכניס לסל הבריאות טיפולי השיניים גם לבני 65 ומעלה.

היבט חשוב נוסף הוא הירידה הניכרת בביקוש להתמחות ברפואת שיניים. על פי נתונים עדכניים של משרד הבריאות, אין כלל מתמחים בפתולוגיה אוראלית. אף שברוב ההתמחויות לא צפויה ירידה בשיעור המומחים לנפש, באגף לבריאות השן מצביעים על מחסור בכל תחומי המומחיות, ובעיקר ברפואת ילדים, רפואת הפה וכאמור בפתולוגיה אוראלית. כמו כן, על פי גורם בהסתדרות רופאי השיניים, בעוד 90% מהרופאים שעובדים הם מומחים, רק 10% מרופאי השיניים הם מומחים.

ד"ר אנדרה רטמן, מתמחה ברפואת הפה זו שנה שנייה בהדסה, נשואה ואם לשני ילדים, מספרת: "כדי להצליח להתקיים אני זקוקה לעזרה מההורים.  בלי עזרת המשפחה, שמסכימה לשלם את שכר הלימוד, לא הייתי יכולה לעשות את זה. אני מסיימת לעבוד בהדסה ב־16:00 בכל יום, וב־16:30 אני כבר עובדת במקום אחר, גם בימי שישי".