"העניין המרכזי שהיה לי בעייתי במהלך לימודי התואר הראשון היה שלא היו לי הרבה מודלים לחיקוי, עם מי להתייעץ, זה משהו שחסר. מעבר לזה שיש את החריגות הברורה למישהי שהיא חלק מאוכלוסייה בתת ייצוג במקצוע, אין ממי לקחת דוגמא", כך מספרת ל"מעריב-אונליין", שי סדובסקי, 24, הלומדת לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, גאומטריה קמורה בהנחיית פרופסור שירי ארטשטיין.

לרגל הכנס השלישי לנשים במתמטיקה, המתקיים השבוע באוניברסיטה העברית בשיתוף כלל האוניברסיטאות בארץ ומארגנות אותו: פרופסור תמר ציגלר, פרופסור שירי ארטשטיין, פרופסור ליאת קסלר ופרופסור קלואי פרין ומחר יינעל, שוחחנו עם שלוש סטודנטיות: שי סדובסקי, גיל גופר ושקד בדר, משלושה מוסדות חינוך שונים, לשמוע על המחסומים החברתיים והמקצועיים אם קיימים, בשל בחירתן בתחום הנחשב לגברי.

הסטודנטיות למתמטיקה, מימין לשמאל: שי, שקד וגיל

גיל גופר, 30, לומדת לדוקטורט במכון ויצמן ועוסקת בתחום של תורת החבורות הגאומטרית, או כדבריה, "סימטריות של גרפים שנראים כמו עץ", בניסיון להסביר את התחום. "בתואר הראשון בבן גוריון היינו קבוצה של כמה בנות ומתואר לתואר זה התדרדר ועכשיו בדוקטורט אני הבת היחידה, אבל אני מנסה לשמור על קור רוח ומקווה שיבואו עוד בנות", אומרת גופר ומדגישה שבשל מספרן המצומצם של הנשים, "כשנתקלים במישהי אז נשארים חברים שלה, התחומים של מתמטיקה תאורטית הם גם ככה קטנים, יש לכל היותר 20 אנשים שעוסקים בכל תחום בארץ, אז אם מצאת בחורה, את כמובן נשארת חברה שלה. אפילו אם את מכירה מישהי שהיא לא בדיוק בתחום שלך זה גם עוזר, נוצרים שיתופי פעולה. הכנס הוא הזדמנות מעולה להכיר, את רוב הבנות בתחום אני מכירה מכנסים קודמים".



באוניברסיטה העברית הבינו את הצורך של הסטודנטיות להכיר זו את זו וליצור שיתופי פעולה ולכן בחרו לקיים כנס זה במשך ארבעה ימים, בהם עתודת הנשים האקדמית בישראל בתחום המתמטיקה, נפגשת עם חוקרות ומרצות בכירות מסגל האוניברסיטאות בארץ ובעולם שהצליחו להשתלב מקצועית בתחום.

שקד בדר, 18, לומדת לתואר ראשון בטכניון מתמטיקה עיונית, אחרי שהתחילה אותו כבר לפני שנתיים בגיל 16. "יוצא לי לשבת לבד בכיתה עם 10-15 בנים, זה מאוד נפוץ. יש מעט מאוד בנות במתמטיקה עיונית וכל אחת מפוזרת בשלב שלה כך שיש כיתות שיש בהן רק בנים".

"כשנתקלים במישהי אז נשארים חברים שלה", מתוך הכנס השלישי לנשים במתמטיקה. צילום: דוברות האוני' העברית

הבנות מסבירות כי כמו בהרבה מקרים, לנשים קשה יותר להתקדם במעלה סולם המשרות באקדמיה בין היתר בשל הקמת משפחה והקושי ביציאה לפוסט דוקטורט בחו"ל. "זה השלב בו נושרות הכי הרבה נשים", אומרת גופר, בארץ חייבים לעשות את הפוסט דוקטורט בחו"ל כדי לקבל משרה. זה יוצא בשלב שיש משפחה וקשה להעביר אותה למקום רחוק שלא ברור אם הבעל יוכל למצוא שם עבודה וזה גם לא מבטיח שכשחוזרים מקבלים משרה, זה הימור, אז הרבה פעמים נשים חותכות".

שלושתן מונות בין אישה לשתיים בממוצע במחלקתן הנמצאות בסגלי ההוראה. "העניין הוא שהאחוזים הקטנים שהנשים מהוות זה משהו שקשה לשנות אותו, זה דורש לא רק לעשות מפגש של עידוד נשים אלא לעשות פעולה אקטיבית", אומרת סדובסקי. "בכל אוניברסיטה יש אומנם נציבה לזכויות נשים אבל יש פה מכלול גדול של בעיות ובכנס אנחנו מנסות לענות על חלקן ואנחנו לא בטוחות שזו הדרך היחידה אבל כל דבר הוא משמעותי. המטרה לעודד נשים בין אם צעירות ובין אם יותר מבוגרות, לעודד אותן ולתת את התמיכה שתעזור להן להמשיך הלאה בדרך לקריירה האקדמית".

מה המשפחות חושבות על הבחירה?
שקד: "המשפחה שלי מאוד תומכת".
גיל: "אצלי כמובן הם תומכים אבל האחים שלי חושבים שאני חננה".
שי: "אני לא חושבת שיש בן אדם ברחוב שאומר שהוא לומד מתמטיקה ולא מסתכלים עליו קצת מוזר, התרגלנו לזה אז אנחנו לא חושבות שזה מגדרי".

"יש פה מכלול גדול של בעיות", מתוך הכנס השלישי לנשים במתמטיקה. צילום: דוברות האוני' העברית

אתן מתכננות להמשיך בקריירה באקדמיה בתחום?
שקד: "אני אומנם צעירה אבל אני רוצה לעשות תואר שני, להבין מה זה מחקר. נראה לי באופן כללי שצריך לעשות את מה שמעניין, לא צריך לפחד".
שי: "אני עכשיו באמצע התואר השני ומתחילה ללמוד ולהבין מה זה מחקר ובינתיים אני מאוד נהנית. השאיפה להמשיך ולהתעסק במתמטיקה, זה מהנה ואני מפיקה מזה הרבה ברמה האישית. זה מאוד מספק אותי ואני מקווה שזה יתאפשר, עוד לא חשבתי רחוק עד פוסט דוקטורט".
גיל: "קשה להגיד כי זה תלוי בהמון דברים, בין אם בהצלחת המחקר ובמזל, אבל הייתי מאוד רוצה להמשיך ובן זוגי רוצה לנסוע איתי לחו"ל לפוסט דוקטורט".

במהלך הלימודים חשתן באפלייה על רקע מגדרי?
שי: "אני חושבת שאם האפלייה קיימת היא סמויה. מעולם לא נתקלתי במישהו שאמר לי 'את ככה וככה כי את אישה', אבל בסופו של דבר החברה שלנו כחברה כן מעודדת נשים להיות בבית, לא לפתח קריירה כמו גברים. המערכת כמו שהיא היום שאין הרבה נשים חברות סגל זה משהו שעוצר להתקדם כי חברי הסגל מחליטים מי יתקבל למחלקה ורובם גברים".
גיל: "אני לא יכולה להגיד שיש אפלייה, במתמטיקה מלא דברים נסגרים על ארוחת צהריים, על בסיס קשרים אישיים, מזמינים להרצות בכנס מישהו שהוא חבר. יש הרבה קבוצות כאלה של אנשים שעובדים הרבה זמן יחד והרבה פעמים אלה חבורות של גברים, זה טיפה יותר קשה להיכנס לקליקה".
שי: "בסופו של דבר כולנו עושות מתמטיקה כי זה חלק ממי שאנחנו והדבר הזה הוא כוח נורא חזק, הייתי רוצה שהעולם יאפשר לי לעשות את זה, להמשיך במה שטוב לי, זה משהו שכל בן אדם היה רוצה. אני חושבת שהכנסים האלה עוזרים למטרה הזו, מתמטיקה זה כיף".

מכל האפשרויות בחרת לתאר את מקצוע המתמטיקה ככיף?
גיל: "זה יותר כיף מכל המקצועות האחרים. יש יתרונות לנשים - אפשר לעשות את זה בבית, מהמקלחת, תוך כדי טיול עם עגלה או כל דבר אחר. דבר נוסף נחמד הוא שיש לכל אחת שירותים משלה בכל המחלקה שאין לה תחרות איתם עם אף אחד וזה כיף לעסוק במחקר, זה בטוח יותר כיף מלעבוד".