"העניין המרכזי שהיה לי בעייתי במהלך לימודי התואר הראשון היה שלא היו לי הרבה מודלים לחיקוי, עם מי להתייעץ, זה משהו שחסר. מעבר לזה שיש את החריגות הברורה למישהי שהיא חלק מאוכלוסייה בתת ייצוג במקצוע, אין ממי לקחת דוגמא", כך מספרת ל"מעריב-אונליין", שי סדובסקי, 24, הלומדת לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, גאומטריה קמורה בהנחיית פרופסור שירי ארטשטיין.
לרגל הכנס השלישי לנשים במתמטיקה, המתקיים השבוע באוניברסיטה העברית בשיתוף כלל האוניברסיטאות בארץ ומארגנות אותו: פרופסור תמר ציגלר, פרופסור שירי ארטשטיין, פרופסור ליאת קסלר ופרופסור קלואי פרין ומחר יינעל, שוחחנו עם שלוש סטודנטיות: שי סדובסקי, גיל גופר ושקד בדר, משלושה מוסדות חינוך שונים, לשמוע על המחסומים החברתיים והמקצועיים אם קיימים, בשל בחירתן בתחום הנחשב לגברי.
גיל גופר, 30, לומדת לדוקטורט במכון ויצמן ועוסקת בתחום של תורת החבורות הגאומטרית, או כדבריה, "סימטריות של גרפים שנראים כמו עץ", בניסיון להסביר את התחום. "בתואר הראשון בבן גוריון היינו קבוצה של כמה בנות ומתואר לתואר זה התדרדר ועכשיו בדוקטורט אני הבת היחידה, אבל אני מנסה לשמור על קור רוח ומקווה שיבואו עוד בנות", אומרת גופר ומדגישה שבשל מספרן המצומצם של הנשים, "כשנתקלים במישהי אז נשארים חברים שלה, התחומים של מתמטיקה תאורטית הם גם ככה קטנים, יש לכל היותר 20 אנשים שעוסקים בכל תחום בארץ, אז אם מצאת בחורה, את כמובן נשארת חברה שלה. אפילו אם את מכירה מישהי שהיא לא בדיוק בתחום שלך זה גם עוזר, נוצרים שיתופי פעולה. הכנס הוא הזדמנות מעולה להכיר, את רוב הבנות בתחום אני מכירה מכנסים קודמים".
באוניברסיטה העברית הבינו את הצורך של הסטודנטיות להכיר זו את זו וליצור שיתופי פעולה ולכן בחרו לקיים כנס זה במשך ארבעה ימים, בהם עתודת הנשים האקדמית בישראל בתחום המתמטיקה, נפגשת עם חוקרות ומרצות בכירות מסגל האוניברסיטאות בארץ ובעולם שהצליחו להשתלב מקצועית בתחום.
שקד בדר, 18, לומדת לתואר ראשון בטכניון מתמטיקה עיונית, אחרי שהתחילה אותו כבר לפני שנתיים בגיל 16. "יוצא לי לשבת לבד בכיתה עם 10-15 בנים, זה מאוד נפוץ. יש מעט מאוד בנות במתמטיקה עיונית וכל אחת מפוזרת בשלב שלה כך שיש כיתות שיש בהן רק בנים".
הבנות מסבירות כי כמו בהרבה מקרים, לנשים קשה יותר להתקדם במעלה סולם המשרות באקדמיה בין היתר בשל הקמת משפחה והקושי ביציאה לפוסט דוקטורט בחו"ל. "זה השלב בו נושרות הכי הרבה נשים", אומרת גופר, בארץ חייבים לעשות את הפוסט דוקטורט בחו"ל כדי לקבל משרה. זה יוצא בשלב שיש משפחה וקשה להעביר אותה למקום רחוק שלא ברור אם הבעל יוכל למצוא שם עבודה וזה גם לא מבטיח שכשחוזרים מקבלים משרה, זה הימור, אז הרבה פעמים נשים חותכות".
שלושתן מונות בין אישה לשתיים בממוצע במחלקתן הנמצאות בסגלי ההוראה. "העניין הוא שהאחוזים הקטנים שהנשים מהוות זה משהו שקשה לשנות אותו, זה דורש לא רק לעשות מפגש של עידוד נשים אלא לעשות פעולה אקטיבית", אומרת סדובסקי. "בכל אוניברסיטה יש אומנם נציבה לזכויות נשים אבל יש פה מכלול גדול של בעיות ובכנס אנחנו מנסות לענות על חלקן ואנחנו לא בטוחות שזו הדרך היחידה אבל כל דבר הוא משמעותי. המטרה לעודד נשים בין אם צעירות ובין אם יותר מבוגרות, לעודד אותן ולתת את התמיכה שתעזור להן להמשיך הלאה בדרך לקריירה האקדמית".
התרעות פיקוד העורף