"אף פעם בימי חיי לא אכלתי כל כך הרבה עוף כמו בעשרת הימים שבהם ביקרתי את אבי בישראל", אומרת סנדרה לנסקי לומברדו ל"מעריב" בשיחה בלעדית לעיתון ישראלי. בדיוק לפני 45 שנים, בספטמבר 1972, נאלץ מאיר לנסקי, מגדולי הגנגסטרים האמריקאים היהודים, לעזוב את ישראל אחרי שהייה של שנתיים בבית מלון בהרצליה. לנסקי, שהיה אז בן 69, קיווה לסיים את חייו בישראל. הוא קיבל אשרת תייר, ומשזו לא הוארכה פנה לבית המשפט העליון בבקשה לזכות במעמד של עולה חדש על פי חוק השבות.
בית המשפט העליון דחה את בקשתו בטענה שהיה מעורב בפשע מאורגן ובעל עבר פלילי. כמה שבועות אחר כך עזב לנסקי את ישראל, והוא בין היחידים שנאלצו לעשות זאת על רקע חשדות פליליים ולא כחלק מהליך הסגרה. אחריו הגיעו לכאן חשודים מכל העולם שמצאו בישראל מקום מקלט, ובהם שמואל פלאטו–שרון ואחרים.
ואולם, התיאורים הפסטורליים הם רק חלק מהתמונה. אומנם לנסקי טייל עם כלבו, ישב במסעדות וסייר בארץ, אבל הוא גם נפגש עם עבריינים מקומיים. על פי גורמי האכיפה הישראליים הוא אף תכנן בישראל מפגש פסגה של גנגסטרים יהודים וכמעט נרצח בידי עבריין ישראלי.
קשריו העסקיים ההדוקים של לנסקי עם שותפיו האמריקאים לא נותקו במהלך שהותו בישראל. חצי שנה אחרי שעזב הגנגסטר את ישראל - כך גילה גבריאל בך, פרקליט המדינה דאז - "שלושה גנגסטרים עמדו לקיים בישראל ועידת פסגה עם לנסקי". לדברי בך, האינטרפול הזהיר את ישראל מהמפגש המרובע וביקש שהמדינה תאפשר לארבעה להיפגש כדי שיהיה אפשר לעקוב אחריהם. ישראל סירבה, וכניסתם של שלושת ראשי הפשע ארצה נמנעה.
ב–1983 נפטר. רק קומץ מכרים ובני משפחה השתתפו בהלווייתו בבית הקברות "מאונט נבו" במיאמי. החשאיות שאפיינה אותו בחייו לא נעלמה גם אחרי מותו. על קברו חרוט רק שם משפחתו, ובסמוך טבלה עם שמו המלא, שנת לידתו ושנת מותו והכיתוב "לנצח בלבבנו". מכריו אומרים שאף על פי שעד יום מותו לא הביע כעס כלפי ישראל, בשנותיו האחרונות סירב לבקר כאן. “הימים שבהם רציתי לבקר בישראל לא ישובו", אמר זמן קצר לפני לכתו.
התרעות פיקוד העורף