"גם אני הוטרדתי מינית", סיפרה השרה לשעבר, והוסיפה: שאלו אותי למה לא דיווחתי והתשובה היא לא, לא התלוננתי כשהייתי חיילת. אך גם כשהייתי מבוגרת יותר, והיה לי כוח, לא הייתה קיימת החקיקה שיש היום ולא הייתה האווירה שישנה היום, אלא להפך. הייתה הרגשה פעם שבכיר ממך בצבא מותר לו להשתעשע בך כמו איזה צעצוע או משחק".
"כשהייתי ח"כית ההטרדות כמעט פסקו, אך לא לגמרי. כמובן שאנשים מהשורה לא הטרידו אותי ממש, אם כי מילולית זה כמעט אף פעם לא פסק. אחד הביטויים שאני לא מוכנה לסבול אותו זה למשל 'איזה כוסית'".
בתוך כך, היא טענה גם כי "היו גם בכירים בכנסת שהרשו לעצמם להתגפף בצורה כזו או אחרת או למזמז. העפתי אותם באותו רגע. מה שחשוב הוא שברגע שבחרתי בשליחות הציבורית כדרך חיים, אני שמתי את הנושא הזה של 'יום מגדרי' ושל תקיפות מיניות במקום מאוד גבוה בסדר היום שלי יחד עם חברות כנסת אחרות".
בהתייחס למצב כיום, בהשוואה לזה שהיה לפני 20 שנה, טענה לבנת כי "היום יש מקום שאפשר לפנות אליו. בכל מקום עבודה יש ממונה על הטרדות מיניות שניתן לפנות אליה. יש מה לעשות נגד גברים כאלה, ואנו רואים שיותר ויותר גברים משלמים מחיר".
עם זאת, לדבריה, "לא כל הנשים פונות ומתלוננות. הן פוחדות על עבודתן וחוששות מהשיימינג שעושים להם אחר כך. למשל, ראינו את המקרה של משה קצב שבו ניסו להרתיע את הפונות ולהציג אותן כזונות".
התרעות פיקוד העורף