בימים אלה מסיים משרד העבודה והרווחה תוכנית ניסוי מוצלחת להוצאת משפחות קשות יום ממעגל העוני באמצעות שדרוג הכלים והתפקיד של העובדת הסוציאלית המלווה את המשפחה. את התוכנית, הנקראת “מפ”ה” - משפחות פוגשות הזדמנות - פיתחה פרופ’ מיכל קרומר־נבו מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. העובד הסוציאלי מקבל הכשרה וכלים לטיפול פרטני ואישי יותר וגם מקיף יותר במשפחה. מה שמאפשר לו לפתור בעיות ולהסיר מחסומים הניצבים בדרכה של משפחה ענייה ליציאה לחיים טובים יותר.



העבודה בתוכנית מתבססת על השילוב של סיוע במיצוי זכויות מול הרשויות השונות. כל משפחה מקבלת סל התחלתי בסך של 2,900 שקל בשנה, שמכוון לסייע לה לצרכים מיידיים כגון רכישת תרופות, חיבור לגז או לחשמל או תשלום חובות למעון ילדים, ומפנה את הצוות המקצועי להדרכה וליווי עמוקים יותר.



עו”ס נורית ויסברג נקאש, מפקחת ארצית בשירות לרווחת הפרט והמשפחה של משרד העבודה והרווחה, מספרת בשיחה עם "מעריב־ השבוע": “התפקיד של סל הסיוע הוא להפוך קיר בטון לקיר גבס כדי שאפשר יהיה להתחיל בעבודה האמיתית עם המשפחה. עיקר התוכנית הוא עדכון מקצוע העבודה הסוציאלית מבחינת התפתחות הידע העדכני ביותר בתחום”.



את א’, אם לשישה ילדים, פגשנו אחרי שנים קשות מאד בחייה. לאחר הליווי של תוכנית מפ”ה היא מסוגלת לראשונה לראות מעט אופק בעתיד. “אנחנו שמונה נפשות. אחד מילדי הוא אוטיסט, אבל זה לא מה שהפך את חיינו. לפני כמה שנים עברתי ניתוח לא מוצלח והפסקתי לתפקד. בעלי נאלץ לקחת את כל עול הפרנסה על כתפיו והידרדר להימורים. משם הדרך למטה היתה מהירה מאוד”.



המשפחה נאלצה לעבור לעיר אחרת, וא’ איבדה את כל הרשת החברתית והמשפחתית התומכת שלה. אבל היא לא ויתרה: “הבנק רצה לקחת לי את הבית, אז פניתי לרווחה בפעם הראשונה. בהתערבותם הכניסו את הילדה שלי למעון יום מסובסד ויכולתי לחזור לעבוד, למרות הקשיים. עצם העובדה שבמסגרת התוכנית הייתה לי עובדת סוציאלית שתמיד נמצאה שם בשבילי גרמה לי ממש לחכות למפגשים איתה. המטרה שלי היא לצאת ממעגל הרווחה. בן זוגי חזר למוטב וגם לי לא היתה ברירה אלא לחזור לעבודה. מה שיש לי זה לא עובדת סוציאלית אלא מלאך, ככה אני קוראת לה. היו לנו שיחות גם מעבר לשעות העבודה והיא סייעה לי. החיזוק שלה והסיוע הרימו אותי וגרמו לי לחבר מחדש את המשפחה שכמעט איבדתי”.



התוכנית, שהופעלה בהצלחה בשלוש השנים האחרונות בשש רשויות מקומיות בדרום הארץ בקרב 120 משפחות, רשמה אחוזי הצלחה של כ־70% מהמשפחות שחוו שיפור משמעותי בתפקודן ובמצבן הסוציו־אקונומי. כל עובדת סוציאלית בתוכנית טיפלה בלא יותר משתיים עד חמש משפחות.



“במחלקות שהשתתפו בתוכנית הוספנו תקנים, זה חשוב מאוד אבל עם זאת, זה לא הדבר היחיד. גם הגישה של העו”סים וההבנה של הכלים הנוספים שיחקה תפקיד משמעותי בהצלחת התוכנית. זאת ריצת מרתון”, מדגישה ויסברג.