בשנת 2006 אליעזר ("צ'יטה") כהן פרש ממפלגת ישראל ביתנו ועזב את הפוליטיקה. עד הרגע שבו נפגשנו לא הבנתי מה היה לצבר יליד ירושלים ולמפלגה עם השורשים הרוסיים. צ'יטה לגם מהקפה שהכין ולקח ביס מפרוסת העוגה. כמו תמיד ידע לתבל גם את הסיפור הזה בהרבה פלפל, כמו שהוא אוהב.
“תבוא אלי היום, אפילו שעברתי את גיל 80, ותגיד: ‘צ'יטה, תקים את מפלגת הישראלים, שארבע הכותרות שלה יהיו הפרדת דת ומדינה, שינוי שיטת הבחירות, משטר נשיאותי וחוקה - תקבל 15 מנדטים', ואני מחר בבוקר עוזב הכל ומתעסק רק בזה", הוא הסביר. “זה הדבר הכי חשוב למדינה, הרבה יותר מהשלום, כי בעשור הקרוב לא יהיה שלום, חותם לך".

איך נוצר הקשר בינך לבין ישראל ביתנו?
“אני חוזר כטייס אל–על מטיסה מטורונטו. אשתי מעירה אותי אחרי שלוש שעות: ‘מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור ליברמן, רוצה אותך'. על הקו אנה, העוזרת האישית שלו. ‘צ'יטה?', היא שואלת. ‘אתה כתבת על שינוי שיטת הבחירות, ממשל וחוקה?'. אני עונה שכן. היא אומרת: ‘ליברמן מסיים להיות מנכ"ל משרד ראש הממשלה ורוצה להיפגש איתך'. אני אומר לה: ‘המאפיוזו הרוסי?'. והיא: ‘לא מאפיוזו רוסי אלא מנכ"ל משרד ראש הממשלה'. חמש שעות אחרי כן נכנסתי למשרד של ליברמן בירושלים. אני רואה על השולחן את החוברת שכתבתי, החלום, האוטופיה. מה שמדינת ישראל צריכה הרבה יותר מהשלום שלא יבוא".

כן, הבנו שלא יבוא.
“השעה ארבע אחר הצוהריים, וליברמן אומר: ‘שמעתי שאתה אוהב יין אדום'. יודע הכל, זיכרון פנומנלי. מספר: ‘קיבלתי בקבוקים מדרום אפריקה, הולכים לשתות יין טוב'. מראה את הבקבוק, מספר על היקב, מתמצא בפרטים. מתחילים לשתות, הוא אומר: ‘אני הולך להקים מפלגה שתתמקד בשינוי שיטת המשטר. אי אפשר לנהל ככה מדינה. אין סדר עדיפות לאומי, תכנון. הניירות שלך הם המצע שלי'. שאלתי: ‘אם אהיה בכנסת, תאפשר לי להציג את הנושא?'. אמר שכן. הסברתי שאני רוצה להמשיך כטייס אל–על ולא להיכנס לכנסת. הוא השיב: ‘חייבים משטר נשיאותי, חוקה'. בסוף אמרתי: ‘לא רואה סיכוי שתכניס אותי למשכן, אבל מסכים'. לחצנו ידיים, השעה הייתה שמונה בערב, גמרנו שני בקבוקי יין. ארבעה חודשים אחרי כן הוא התקשר ואמר: ‘אתה בפנים'. הרוסים אהבו אותי, אל תשאל. הייתי בשבילם ‘הטייס'".





חשבת שלליברמן יש פוטנציאל?

“אתה שואל אותי היום אם הוא מתאים להחליף את ביבי? בהחלט. הוא יהיה יותר טוב, כי לביבי אין יכולת החלטה, וליברמן אוהב לקבל החלטות. הוא לומד מהר, זוכר הכל, אבל גם דואג לעצמו".

מחליט מהר כמו ניפוץ החמאס?

“זה אומר שהוא לא טיפש. ידע לומר את מה שהיועץ האמריקאי לחש. הישראלים הרי הולכים על כותרות, חיים בתוכניות ריאליטי. בשנה השנייה או השלישית בכנסת התחלתי לגלות שמה שכל כך רציתי כבר לא עניין אותו. עניין אותו שהוא ראש מפלגה, מזיז דברים, שרודפים אחריו. בכנסת השנייה אמרתי לעצמי: ‘אתה לבד פה'. ממש ערב הבחירות לכנסת ה–17 אמרתי לו: ‘הנושא המרכזי של המפלגה צריך להיות משטר נשיאותי'. זה היה בבית מלון בירושלים. הוא שאג: ‘לא, אני הולך על תוכנית חילופי שטחים עם אום אל־פחם'. אמרתי: ‘אביגדור, אין לזה סיכוי, הסתובבנו עם גיאוגרפים. הוצאנו עשרות אלפי שקלים על סקר וגילינו ש–68% מתושבי אום אל־פחם רוצים להישאר תחת שלטון ישראלי'. האמין שזה מה שיביא אותו למנהיגות הישראלית, הנה הוא הולך לקראת שלום. קשקוש בלבוש".

זה היה סוף הרומן?

“אמרתי לו: ‘אתה לא נותן לי להתעסק במשטר נשיאותי, אין לי מה לעשות בכנסת'. חשב שאני צוחק. לקחתי את האוטו, נסעתי הביתה, צלצלתי לקצין הכנסת וביקשתי שישלח נהג. אביגדור ראה שאני לא בא והתקשר: ‘מה השטויות האלה, למה אתה לא מגיע לעבודה?'. אמרתי: ‘אני לא חבר כנסת יותר'. חייב לו משהו, הוא אבא שלי?".



ברחת בזמן, לפני פרשות השחיתות.

“לא הפתיע אותי, משום שאני מכיר את הדמות המרכזית בפרשה. תמיד הייתה כזו ונזהרתי ממנה".

פאינה קירשנבאום?
“כן, אומר את זה בגלוי. היא לא אהבה אותי ולא אהבתי אותה מהיום הראשון. כל דבר אצלה זה רווח ועניין אישי".

הנשיא אהוד ברק

אל"ם במיל' אליעזר כהן עבר הרבה מאז הפרישה מהחיים הפוליטיים. הוא הורשע במעשה מגונה בדיילת, ואחרי שערער העבירה הוחלפה בתקיפה. אשתו נפטרה ממחלה קשה, יש לו חֶברה שפיתחה מוצר ביו–טכנולוגי, הוא מתכנן בימים אלה מעבר יומרני ענק שיחבר בין אפריקה לאסיה ויעבור בישראל, וגם את המסוק הגדול בעולם שיוכל בבוא היום להרים נגמ"ש חמוש.

בין לבין, צ'יטה הספיק לכתוב את ספרו “הוי ארצי מולדתי", שיצא בהוצאה עצמית. המהדורה הראשונה נמכרה וכעת מגיעה לחנויות המהדורה השנייה. בעתיד תהיה אחת בתרגום לאנגלית. הספר מציג את האידיאולוגיה והחזון לבית אליעזר כהן.

“בשנות ה–70 הייתי יד ימינו של שמואל תמיר במפלגת ד"ש. בהנהלה עם יגאל ידין, אמנון רובינשטיין והאלוף מאיר זורע", הוא נזכר. “לילה אחד ישבתי עם תמיר במרפסת ושתינו וודקה, בכוסיות קטנות, עד חמש לפנות בוקר. דיברנו על העתיד. שמואל אמר: ‘אין שכר ועונש במדינה. מי שרע - לא נדפק, ומי שטוב - לא מתוגמל'. שאלתי מאיפה זה מתחיל ולאן זה הולך? תמיר, שהיה איש חריף, אמר: ‘שיטת הבחירות שלנו היא של הקונגרסים הציוניים. שיטה מתמטית כי הייתה יהדות מרוקו ויהדות המזרח, ודאגו שבקונגרס יהיה ייצוג למיעוטים'. מבין, זו גם השיטה הנוכחית, 70 שנה. הצעתי שיטה חדשה. חציה כמו היום, שמייצגת מפלגות ארציות, וחציה אזורית–אישית. 60 ח"כים מ–60 אזורים. אז יקום מנהיג גם בקריית שמונה".

מי יהיה הנשיא?
“בזמנו הגשתי הצעת חוק והפילו אותה. הם לא רוצים לשנות את השיטה הקיימת. שמור לי ואשמור לך, והעיקר לחלק את תקציב המדינה. כנשיא אהוד ברק היה מצליח. לא היה לו צורך בעיסוק הפוליטי. הרי מה חסר לו? אינטליגנציה רגשית. ברק טוב מאולמרט וביבי. הוא לא היה עסקן כמוהם. הם גדלו וצמחו כעסקנים פוליטיים. ביבי ישרוד עוד 30 שנה בצורת המשטר הדפוקה, היחידה מסוגה בעולם".

קראתי את ספרו של צ'יטה. יש בו הרבה היסטוריה, לא מעט אידיאולוגיה והצעות לשיפור שבטח יתאימו לחלק מסוים במפה הפוליטית. מי שהשתחרר מצה"ל בדרגת אל"ם בחיל האוויר וגדל בבית סוציאליסטי זז ימינה במשך השנים. היום צ'יטה מגדיר את עצמו נץ ביטחוני ולא ימני קיצוני. “ירושלים בכל מקרה תישאר מאוחדת ובריבונות יהודית מוחלטת, ובכלל זה הר הבית", כתב בספרו. כשאמרתי לו שיש אפשרויות אחרת לפשרות בבירת הנצח, הוא תקף.
“בתחת שלי, ירושלים הייתה תמיד בירת העם היהודי", הוא זרק. “חמוד, אברהם ויצחק זה מלפני 3,000 שנה, ישו 2,000 שנה, מוחמד 1,500 שנה. כולם העתיקו מהיהדות. יש כמה סיבות לזה שהערבים שונאים אותנו ואת אמריקה: משום שאנחנו יותר עשירים, מפותחים, מחונכים וחופשיים. למדתי את הדברים האלה אצל אחד מגדולי הקוראן בירושלים".



כל הנושא הערבי נשאר אצלך בלי פתרון.

“תראה איך אני ואתה אוכלים כעת עוגה נהדרת וחיים בחופש, כשיש 1.3 מיליארד מוסלמים שרוצים שניעלם. המצב של העם בארץ ישראל, ואני היסטוריון בעל תואר שני, מעולם לא היה כל כך טוב. זה סקופ. האסלאם אוסר על הערבים להיות חופשיים, מתקדמים. האסלאם הביא למצב שכל העולם שונא אותם. הרי מה זה כיבוש? המצאת שקר של הפלסטינים. הם למדו מאיתנו: רוצים מדינה, לשבת על סיר הבשר ולחלק תקציב, כמו שהיהוד עושים".

מה זאת אומרת, הם חיו פה.

“צ'יטה לא אומר את מה שגנדי הכריז: ‘טרנספר'. לא רוצה לגרש ערבי אחד, לא ישראלי ולא פלסטיני וגם לא להרוג. רוצה לחיות ולתת לחיות. מדינת ישראל צריכה להמשיך להתקיים כמו שהיא לעוד 500 שנה. לשמור על המצב הקיים, הגבולות, הביטחון, כולל הסכם אוסלו. אבל לא שטחיB ו–C הם לב לבה של מדינת ישראל. רק שטח A, שימשיך להתנהל בצורה אוטונומית".

כבר לא נכנסים למזרח ירושלים.
“אני רואה מה מציק לך, באת לייצג את הצד הליברלי הנאור. תבין, אני לא מסתכל על שמאלנים כמו זהבה גלאון שמעיפים ססמאות רק כדי להגיע להישגים פוליטיים. אתה יודע שהשמאל מונה היום בערך 5,000 איש".

די, נו.
“אולי 10,000, מאה אלף, אבל מתוך שמונה מיליון. זה מיעוט שבמיעוט. הייתי במסעדה בכפר ערבי, ובעל המסעדה אמר: ‘אין מדינה יותר טובה וחופשית שאני חי בה כמלך כמו ישראל'. אקח אותך לבית חרושת באריאל שעובדים בו 50 ערבים. הם מודים לבוס היהודי, מעריצים את היהודים, נאמנים ומסורים. אם הם יחיו איתנו בשלום, הם יפרחו וישגשגו. ערביי ישראל מתים עלינו. נכון גם שיש ביניהם מסוכנים, עובדה שיש פיגועים. יוצא ילד ורוצח? צריך לקחת את המשפחה, להעלות למטוס ולהצניח באיראן. מגרש משפחות של טרוריסטים באותו לילה ומפוצץ את הבית. בטרור צריך להילחם רק בטרור נגדי. שיגיעו למצב שלא משתלם להם".

למה אתה לא בוטח בערבים?
“תן סיבה אחת למה כן. מה פתאום שניתן להם מדינה. ארץ ישראל שלנו. הייתי בשומרון לפני שבועיים, ואני נוסע ביום שני לבקעה. כמה יהודים גרים ביהודה ושומרון? חצי מיליון ויהיו בעתיד שלושה מיליון. הרוב יהודי, כי זו הארץ שלנו. לא צריך להחזיר מטר ולהחיל על כל מטר את הריבונות הישראלית. לערבים מגיע לחיות כמו שלנו מגיע. אני מוכן להיות גזען בתנאי שאני מגן על עם ישראל בארצו. אני לא מאלה שדואגים לפלסטינים. רוצים להיות עם? שיתחילו לדאוג לעצמם".



הם אזרחים סוג ב'.
“לא אזרחים שלנו, שיעשו מה שהם רוצים. שיבנו פרלמנט ערבי באבו דיס, שהטלוויזיה הפלסטינית תיקרא אל–קודס, אבל עד הר הבית. משה דיין נתן לווקף את השליטה בהר, וזה היה אחד האסונות הגדולים שהוא הביא עלינו. ודיין הביא שניים גדולים. כשהיה שר ביטחון, יכול היה לצאת מהערים הפלסטיניות ולא הייתה לנו היום הבעיה. המחדל השני הוא מלחמת יום כיפור. אני אכלתי אותה שם, הייתי מפקד יחידות חיל האוויר בגבול מצרים".

לא נגעתי

צ'יטה היה טייס מהולל, בעל עיטור המופת. “60 פעם עמדתי להיהרג", הוא חייך. “שש פעמים במגע ישיר, כשפצצה במשקל חצי טונה נפלה ממש בסמוך. ביום השלישי למלחמת יום כיפור מפקד חיל האוויר בני פלד התקשר: ‘דיין רוצה להגיע לאום חשיבה, תטיס אותו אתה כדי שלא ייהרג לנו חלילה שר ביטחון'. התרחצתי והתלבשתי, בכל זאת שר הביטחון. מחכה ברחבה, ההליקופטר נוחת, החיילים מסביב מוחאים כפיים. דיין יורד, פותח את החנות ומשתין מול כולם, 70 חיילים וחיילות. שאלתי את גנדי, שהגיע איתו, מה זה. הוא ענה: ‘דיין גמור, כל הדרך מהצפון היה משוכנע שהגיע חורבן בית שלישי'. היה בהלם טוטלי".

הזכרת את רחבעם זאבי. מה אתה אומר על המורשת שלו?

“לא הולך לטקסים, זה מה שאני אומר. גנדי היה חבר, אבל מגזימים מאוד בהצגת זכרו. היו עוד מאה קצינים בכירים בפלמ"ח ובפיקוד וכאילו שהוא עשה יותר מהם. רבין עשה פי אלף, ואני לא מדבר על יגאל אלון. היה ברור לי שהוא יירצח במלון. מעולם לא הלכתי לשם, אף על פי שהוא הזמין: ‘תבוא, תראה איזה יחס של מלכים'. אמרתי לו שאני הולך רק למלון יהודי. כולם היו שם ערבים".

גם שמו של צ'יטה נקשר לפני מספר שנים לפרשה מתוקשרת. בספטמבר 2006, במהלך טיסה חזרה מניו יורק אחת הדיילות טענה שצ'יטה אחז בחזה שלה. הוגש כתב אישום על מעשה מגונה, צ'יטה הורשע, נידון לעבודות שירות ולמאסר על תנאי. בערעור שהגיש העבירה הוחלפה בתקיפה, והעונש נשאר. בהחלטת בית המשפט בערעור נכתב: “הצענו למערער להמיר את העבירה של מעשה מגונה בעבירה של תקיפה, שכן קם בלבנו ספק סביר באם המערער, תוך כדי אימוץ הקביעה שנגע בחזה של הדיילת, עשה את המעשה בכוונה מינית".

“בשתיים בלילה הגישו ארוחה אחרי המראה מניו יורק", צ'יטה הציג את גרסתו. “אשתי ישבה לידי וקראה ספר, ואילו אני ישנתי. אחרי שבועיים של שהות הייתי עייף. שתיתי חצי כוס יין בלאונג' וכבר בהמראה נרדמתי. הדיילת הגישה אוכל ופתאום צעקה על חבר שלה. הייתי עם אוזניות ושמיכה. קמתי והערתי: ‘אתם לא רואים שאנשים ישנים?'. חזרתי לישון. אחרי ארבעה חודשים קראו לי ממשטרת בן־גוריון והסבירו שהוגשה תלונה על ידי דיילת אל–על. אמרתי שישנתי מההמראה ועד הנחיתה. טענו שהדיילת התלוננה שנגעתי לה בשדיים. שדיים? אמרתי כמה מילים וחזרתי לישון. לקחתי עורך דין טוב, אבל השופטת ראתה שמדובר בצ'יטה וכנראה הייתה שמאלנית. לא נתנה לאשתי לפתוח את הפה. אמרה: ‘נשים תמיד מגינות על הבעלים'. באתי עם 20 מכתבים ממפקדי חיל האוויר שהעידו שצ'יטה לא היה מעורב בשום תקרית עם אישה, צ'יטה מקדם נשים בכנסת".

הורשעת בבית משפט.
“חברה שלי, עורכת דין, צחקה, חברים שלי צחקו. מכירים אותי. טסתי 24 שנים באל–על ולא נגעתי בדיילת והיינו במלונות ביחד ובילינו ביחד. שתקום דיילת ותגיד שצ'יטה משקר. אתה יודע את מי הפרשה הרסה? אשתי המסכנה. אני חושב שזה מה שהרג אותה. אין לי ספק שזה אוטוסוגסטיה, היא הרי הייתה במתח אדיר. החוג של מפקדי חיל האוויר בששת הימים מאוד מגובש ובאחד הטיולים היא לקחה את המיקרופון ואמרה: ‘אתם יודעים שישבתי ליד אליעזר, ערה. מכירים אותי, אני הכי הגונה וישרה. אם אליעזר היה נוגע, הייתי אומרת לכם'. האוטובוס מחא כפיים. מבחינת החבורה הקרובה זוכיתי. זו בטח לא הייתה הטרדה מינית. יכול להיות שהערתי בבוטות, אבל זה הכל".

אני סנוב

צ'יטה בן 83, אבל גם בגילו עדיין עושה תוכניות. מספר ימים אחרי שחזר מחופשה בפריז, קבע פגישות לגבי המעבר שהוא מתכנן כבר 30 שנה מאסיה לאפריקה, דרך ישראל. במקביל הוא שוקד על תכנון מסוק ענק, וכבר הזמין אליו מהנדסים לבחינת היתכנות. “יש ארבעה נושאים שאני במאניה לגביהם", הוא הודה. “החלום הוא לחבר את אסיה לאפריקה דרך מדינת ישראל. אנחנו המעבר ההכרחי, הגיאוגרפי, מאל־עריש במצרים לכרכ שבירדן. קח את כביש 6 כמו שהוא היום ושים בין הערים האלה".

צ'יטה כבר מוכן, הציג את המעבר על המפה. “דרך ניצנה, סדום. בישראל לא יהיו ירידות ועליות ממנו, סגור הרמטית כמו תעלת סואץ. יעברו בו 12 מסילות רכבת, שתיסע במהירות 400–350 קמ"ש. כל העולים מצפון אפריקה למכה יעברו דרך ישראל".

לא תיווצר בעיה ביטחונית?
“הרכבת לא תעצור כאן. וגם אם תיסע במרחק של עשרה קילומטרים מהכור בדימונה, ותהיה טעונה בחומר נפץ, לא יקרה כלום. היום אתה יכול לשים שער, כמו שער הניצחון, מעל למעבר בניצנה. יהיו בו חיישני חשמל, ריח, אלקטרו–מגנטים. בדיקות ביטחוניות. שאלו אותי למה שהמצרים והירדנים יסכימו? המצרים ירצו קשר עם אסיה ואפילו טהרן תרצה קשר עם אפריקה".

מה לגבי המסוק?
“במלחמת לבנון השנייה הייתה בעיה של אספקת ציוד. למה צריך להטיס בבלאק–הוקים או ביסעורים ארבע טונות ולא 40. להוריד קונטיינר ליחידה לוחמת עם ציוד לשבוע שכולל מים, דלק ותחמושת. זה מסוק עתידני שמבוסס על פטנט גרמני, ‘היידלברג רוטור', שלא פותח בזמנו בגלל חוסר בחומרים חזקים לאלסטיות של הלהבים. היום יש חומרים חזקים פי עשרה מהנדרש. זה הליקופטר שיוכל לקחת נגמ"ש. בזה צ'יטה מתעסק. צ'יטה חושב על גשר שיחבר את אפריקה לאסיה. צ'יטה חושב על מסוק העתיד. יש לו סדר עדיפויות, תכנון, וגם היום הוא דואג להגיע בזמן על הדקה. התכונה שהכי לא אהבתי אצל ליברמן הייתה האיחורים. מאחר כפילוסופיה. רוצים אותי? שיחכו".

מצטער שאתה לא בכנסת כדי להשפיע?

“היו קטעים שזה היה בזוי מבחינתי לשבת במליאה והמצב רק הולך ומחמיר. הכנסת מתמלאת באידיוטים. לא לרמה שלי, אני סנוב, בא מחיל האוויר".