במיל' אורי אור הקדים לפגישה. הוא תפס מקום בכניסה לבית הקפה וסקר משם את הנכנסים. כשהגעתי, התעניינתי לדעת את מי חיפש. הוא ענה: "ניסיתי לזהות עיתונאי לפי מילות שירו של אריק איינשטיין".
עוד לפני הפגישה אור שלח אותי לקרוא את ספרו "אלה האחים שלי", שעוסק ברובו במלחמת יום כיפור, טראומה לאומית שהוא דווקא יצא ממנה כאחד הגיבורים הנקיים. מפקד חטיבת שריון במילואים, שאומנם ספגה עשרות אבידות אבל הצליחה לבלום את טורי השריון הסורי מלהגיע לצפון הארץ. עד היום חייליו נאמנים לו וילכו אחריו באש ובמים.
כמעט 20 שנה אחרי כן אור יכול להיזכר היום בנוסטלגיה בימי הצבא הקשוחים. הוא מביט אחרת באותה פגישה עם בן–סימון, שצחוק הגורל הפך אחריו לחבר כנסת במפלגת העבודה וגם הוא הספיק מאז להיפלט ממנה.
"התנצלתי", אור מדבר על אותו אירוע, ואפשר להרגיש את הצלקות שמכאיבות עד היום. "אמרתי שאני לא חושב את הדברים האלה, אבל אתה רוצה שאגיד את דעתי על התקשורת? אף אחד מהם לא רצה לשמוע. היה להם נוח. הסברתי שלא אמרתי את הדברים, אבל אם מישהו נעלב, אני מתנצל. הבהרתי שאני לא יודע אם אוכל לפגוש את כל המרוקאים בארץ ולדבר איתם, אבל זה מה שעשיתי - והצלחתי".
"בן–סימון פשוט עיוות, סילף ושיקר. עובדה שלא תבע אותי כשטענתי כך".
"מתאים להם, עם התסביכים שלהם מעדות המזרח. הוא היה שם כמו כלבלב. קדנציה אחת ובשנייה כבר לא נבחר".
"אין לי מה. הוא יודע ששיקר. הוא רצה להגיע לפוליטיקה. בייגה שוחט בא לבקר אותי בזמן המשבר, ניסה לעודד. הוא נדהם שהמשיבון לא הפסיק להקליט אנשים. אלפים התקשרו לחזק אותי. כל החיילים שלי. כולם ידעו מי אני".
התרעות פיקוד העורף