מדינת ישראל עצרה את נשימתה במוצאי שבת, 19 בנובמבר 1977. השעה הייתה תשע בערך כשעל מסלול הנחיתה בנמל התעופה בן–גוריון עצר מטוס שנשא את הכתובת: Arab Republic of Egypt. לצדה היה מצויר הדגל האדום–לבן–שחור של האויבת הגדולה ביותר של מדינת ישראל מאז הקמתה. מטרים ספורים מהמטוס עמדה כל צמרת המדינה. כבש המטוס הוצמד אל פתחו הקדמי, וכשנפתחה הדלת פסע החוצה אדם גבוה, משופם, מחויך, ונפנף בידו. אנואר סאדאת, נשיא מצרים, עשה את הבלתי–ייאמן. הוא ירד מהמטוס ולחץ את ידיהם של ראש הממשלה, מנחם בגין, נשיא המדינה, אפרים קציר, ושורה ארוכה של שרים וחברי כנסת. הוא עצר בחיוך מול הרמטכ"ל, מרדכי גור. גור הזהיר את בגין יומיים קודם לכן כי זהו תרגיל הונאה, ופניו של סאדאת אינן לשלום. עוד מזימה של האיש שהפתיע את ישראל באוקטובר 1973.
אבל סאדאת בהחלט נחת. “הנה, לא הוניתי אתכם", הוא עקץ את מוטה גור, ונשא כבר למוחרת נאום היסטורי במליאת הכנסת. “הו, כל אם שכולה, כל אלמנה, כל בן שאבד לו אביו או אחיו. הו, כל קורבנות המלחמות: מלאו את החלל בשבחי השלום, מלאו את הלבבות בתקוות", הוא קרא לחברי הפרלמנט של המדינה שהיה לו חלק בחמש מלחמות נגדה.
“לא עוד מלחמה! לא עוד שפיכות דמים!", ענה בגין.
התרעות פיקוד העורף