"... וכעבור רגע שוב הייתי על כתפי אבא, והוא, אבי המשכיל מאוד, המנומס, עמד שם וצעק בכל קולו, לא מילים, לא משחקי מילים, לא סיסמאות ציונות ולא קריאת גיל כי אם צעקה ארוכה עירומה כמו לפני שהמציאו את המילים... אבי לא שתק אלא נתן את כל קולו בצעקתו הארוכה עד קצה קיבול ריאותיו אאאאההה וכשאזל לו האוויר שאף שוב, כטובע, והמשיך וצעק האיש הזה שרצה להיות פרופסור דגול וגם ראוי היה ועכשיו הוא היה כולו רק אאאאההה.... ונפתחו הבארים בכל הערים ועד אור הבוקר חילקו חינם משקאות קלים וממתקים ודברי מאפה וגם משקאות חריפים, ומיד ליד ומפה לפה עברו בקבוקי המיץ והבירה והיין, וזרים התחבקו ברחובות ונישקו זה את זה בדמעות, ושוטרים אנגלים המומים נגררו גם הם אל מעגלות המחול ורוככו בפחיות של בירה ובליקרים, ועל שריוניות הצבא הבריטי טיפסו חוגגים משולהבים ונופפו עליהם את דגלי המדינה שעדיין לא קמה”
למחרת ההחלטה החלה למעשה מלחמת העצמאות, כשאוטובוס של אגד הותקף ליד פתח תקווה ושישה מנוסעיו נהרגו. התקפות דומות על התחבורה היהודית החלו למעשה בכל הדרכים בארץ ישראל. בראשית דצמבר מתחילות הפגנות, ועד מהרה האירועים מתרחבים והופכים לאלימים. ב"אל־דפאע", ב־3 דצמבר 1947 נכתב: "49 הרוגים ופצועים מהיהודים. שני חללים ערבים ופציעת 11 בהפגנות של אתמול ברחבי הארץ... הארץ רותחת כמו בוילר, בהכנות להצלת פלסטין, ומחכים לצעדים הבאים".
התרעות פיקוד העורף