אפשר לראות בתיק המעונות - הפרשה שבעקבותיה הודיע בשנה החולפת כי יוגש כתב אישום בכפוף לשימוע נגד אשת ראש הממשלה שרה נתניהו בגין מרמה והפרת אמונים - קדימון או רמז מטרים לדרך שבה יתנהלו הדברים כשתגיע ההכרעה בענייניו של ראש הממשלה. את תיק המעונות ירש מנדלבליט מקודמו בתפקיד יהודה וינשטיין. במאי 2016, כמעט חצי שנה לאחר שנכנס לתפקידו, קיבל מנדלבליט המלצה מהמשטרה שלפיה יש תשתית ראייתית מוצקה נגד שרה נתניהו. באוגוסט 2017 הצטרפה לכך המלצה דומה של הפרקליטות, בדמות דוח של יותר ממאה עמודים שעלה על שולחנו.
הלחץ שהופעל על היועמ"ש היה אדיר. התקשורת מתחה ביקורת על פרק הזמן שהלך והתארך מאז המליצה המשטרה ועד שהחליט. לביקורת נוספה עתירה לבג"ץ, שדרשה כי יקבל החלטה מיידית. בשבועות שלאחר קבלת התיק מהפרקליטות קיים מנדלבליט ישיבות ארוכות בלשכתו עם ראשי מערכת אכיפת החוק. משם יצאו הוראות להשלמות חקירה אחרונות, ובספטמבר 2017 הוא קיבל את ההחלטה. נראה כי מנדלבליט משתהה בכל הנוגע לחקירות נתניהו, והסיבות לכך מובנות.
מחד, אלו חקירות מורכבות, סבוכות ורגישות, הכוללות הן פרשנות של החוק, הן איסוף ראיות וגיוס עדי מדינה והן חיקורים וגביית עדויות מאנשים הפזורים ברחבי הגלובוס. כך למשל התעקש מנדלבליט לא לוותר על גביית עדות מהמיליארדר האוסטרלי ג'יימס פאקר בפרשת המתנות, אף שהדבר היה כרוך במשחק לא קצר של חתול ועכבר. למשטרה אמר מנדלבליט שזוהי עדות חשובה וכי עליהם לנסות ולא להרפות עד שיצליחו וישיגו את מטרתם. המסר של מנדלבליט היה ברור: יש למצות את החקירה עד תומה. נוסף לכך, ליועמ"ש ברורה החשיבות שבצורך להגיש כתב אישום. לשיטתו, אם יוגש כזה, עליו להיות מהודק - עד כדי אטימה הרמטית של כל הסדקים האפשריים - ועמיד בפני האפשרות לזיכוי. על כל המשתמע מכך.
למתבונן מבחוץ נראה כי על מנדלבליט מופעל מכבש לחצים מכל כיוון אפשרי. מצד אחד הציבור, ובראשו המפגינים - אלו שעד לא מזמן פקדו מדי שבת את כיכר גורן בפתח תקווה, הממוקמת מרחק מאות מטרים בלבד מפתח ביתו, וקראו לו למצות את הדין עם החשודים בשחיתות ולהילחם בה עד חורמה. ניכר בו כי נוכחותם העיקה עליו. בחזית נוספת שעמה נאלץ להתמודד נלחמו ונלחמים בו פוליטיקאים שחפצים לחוקק חוקים שירפו את ידיו, יכרסמו במעמדו ויערימו קשיים על עבודתו, כגון החוק הצרפתי וחוק ההמלצות, שנגדם יצא מנדלבליט במתקפה גלויה. בין לבין היועץ ממשיך לקיים מדי שבוע פגישות עבודה סדירות עם הידוע והבכיר ביותר מקרב שלל נחקריו, הלוא הוא נתניהו, בעניינים שעומדים על סדר היום. הוא נפגש גם עם השר אריה דרעי כדי לדון בחוק המרכולים בדיוק באותו שבוע שבו נחקר באזהרה במשטרה. אך מנדלבליט מקפיד לומר לגורמים בסביבתו כי “החלונות בבניין ברחוב צלאח א־דין מוגפים ואנחנו לא שומעים את הקולות מבחוץ".
אין ספק שהייתה זאת שנה סוערת במיוחד לנושא בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט המשיך כל העת לעסוק בסוגיות הבוערות, המשסעות והכואבות ביותר בציבוריות הישראלית, העוסקות במתח שבין דת ומדינה, וביטחון וחברה. ברשימה כלולים פינוי עמונה; סוגיית הפליטים ומבקשי המקלט; מתווה הכותל; וחוק המרכולים. בשנה החולפת הוא נלחם, באופן כמעט חסר תקדים, בחוק ההסדרה, בעת שהודיע שלא יגן עליו בבג"ץ, ואילץ את הממשלה לפנות לייצוג משפטי פרטי. נראה כי לעת עתה לפחות הוא עומד בפרץ. מנדלבליט ידוע כמי שבסוף יום עבודה מקפיד להשאיר את שולחנו נקי. הוא יוצא מלשכתו, לרוב בשעה עשר בלילה, בידיעה שמי שהיה צריך ממנו דבר־מה - קיבל אותו.
2018 תהיה שנת מבחן עבורו. ועולה השאלה אם יותיר את שולחנו נקי גם הפעם ויספק את כל התשובות שלהן כה מצפים במערכת הפוליטית והציבורית בישראל.
מי שמכיר את ההיסטוריה של משפחת מנדלבליט ודאי לא הרים גבה כששמע שלפני שפיתח קריירה משפטית היועמ”ש היה כדורגלן מבטיח.
אביו ברוך ז”ל, שכולם כינו “מיקי”, שימש סגן יו”ר ההתאחדות לכדורגל במשך 15 שנה והיה מנכ”ל מרכז בית”ר. למעשה, הוא אחד האנשים ששלטו בענף ביד רמה בשנות ה־80 וה־90.מנדלבליט, איש תנועת החרות, היה קרוב למחנהו של מנחם בגין. הייתה לו חנות בגדים בשוק בצלאל בתל אביב, מרחק יריקה ממצודת זאב, וכולם ידעו שמאחורי ערימות הבגדים מתגבשות העסקאות ונרקמים הדילים. את החנות הקטנה נהגו לפקוד פוליטיקאים בכירים כדי לשתות קפה ולקבל עצה. כשמרכזי הספורט הגדולים, מכבי והפועל, היו רבים על שליטה, היה זה מנדלבליט, איש מרכז בית”ר, שדאג לפשר.
ברוך מנדלבליט שימש בין היתר סגן יו”ר הוועד האולימפי בישראל. הוא נפטר בספטמבר 2003.
כעת, נסרקת התופעה הזו במסרקות של ברזל בחדרי החקירות. הטראומה שבני הזוג גוררים אחריהם מהפעם הקודמת, כשחקירה דומה נפתחה נגדם בפרשת עמדי והמתנות לאחר הקדנציה הראשונה, לא מנעה מהם להסתבך שוב באותם מעשים בדיוק, רק בעצימות גבוהה בהרבה. אם אכן יחליט נתניהו להילחם עד הסוף, זו תהיה שנה ארוכה, מייסרת ומכוערת. יש גם דרך נוספת: היא תלויה בעיקר ביועץ המשפטי לממשלה, אבל גם בראש הממשלה. הם יוכלו להגיע להסכמה על סיום אחר לגמרי לפרשה הזו. נתניהו יפרוש מהחיים הפוליטיים לצמיתות, היועץ יסגור את התיקים לו ולרעייתו. רבים היו חוטפים הצעה כזו בשתי ידיים, נמלטים מאימת הדין ומנצלים את השנים שנותרו להם לטובת החיים היפים. ככל הידוע, בנימין ושרה נתניהו אינם ביניהם. הם יעדיפו להילחם, כפי שעשו עד היום, ושיהיה בהצלחה לכולנו.
נכון, נתניהו לא הכריז על מדינה פלסטינית. הוא לא מעביר את המפתחות ליהודה ושומרון לידי אש"ף. תחת זאת הוא מוביל את ישראל בחוכמה, בהתמדה, בסבלנות וללא דרמות למעמד של מעצמה כלכלית וביטחונית, בעלת קשרים טובים עם מדינות העולם והאזור. ואת זה הוא עושה באופן שאפילו בן־גוריון לא חלם לעשות.
נתניהו, במובן הזה, לעג לכל הפרשנים שהזהירו אותו שהוא שם יותר מדי כסף על המניה של הרפובליקנים, שהרי ברור שקלינטון עומדת לנצח. ולועג להם היום פעם נוספת, כשהוא נזכר באיומים שלהם על מה שיקרה לו כשטראמפ יתיישב בבית הלבן, ילמד את העובדות ויתחיל להנחית עלינו יוזמות כואבות.
אבל לא רק זה. נתניהו, אומן התקשורת והספינים, הצליח עד לא מכבר לשכנע את קהלו, שכשתוקפים אותו וחוקרים אותו, בעצם תוקפים וחוקרים גם אותם. שהכל חלק ממזימה שמטרתה להדיח את הימין מהשלטון. והאמת היא שגם כשזה היה קשור לחשדות אישיים נגדו זה עבד. אלא שבזמן האחרון עושה רושם שמשהו בעניין הזה מתחיל להיסדק. אולי זה כאמור מפני שהציבור מבקש לעצמו שקט. אולי זה משום שהוא רואה את הנכונות להתאבד כדי להעביר חוקים כמו חוק ההמלצות, והוא מזהה את הדברים ואומר לעצמו: "זה כבר לא בשבילנו. כאן הוא עובד אך ורק בשבילו".
מעל הכל ניצב קידום חוק יסוד: החקיקה. מי כשקד מבינה את הצורך לתקן את העיוות שהושרש במערכת היחסים שבין הכנסת, הממשלה ובג"ץ. כיום השליט האמיתי של מדינת ישראל הוא ציר בג"ץ - היועץ המשפטי לממשלה. בתווך הזה מתגלמות שלוש הרשויות כולן וזוהי סיטואציה חמורה, ומי אם לא שקד יודעת עד כמה היא סותרת את עקרונות הדמוקרטיה ומזיקה למעשה הציוני. טיוטת החוק שהציגו שקד ובנט באחרונה אינה נקייה מהערות, אבל היא בהחלט נמצאת בדרך הנכונה. הבעיה היא שצריך לדאוג לכך שזו תעבור ומהר, לפני שהקואליציה הנוכחית תתמוטט. בעיקר צריך לטפל בהנחת היסוד הקואליציונית, שלפיה למשה כחלון שמורה זכות וטו ואין כל סיכוי שהוא יסכים להעברת חוק היסוד, שמתפרש כפגיעה בבית המשפט העליון. גם בתחום הזה צריכה איילת שקד לזכור שגם לה ולמפלגתה יש זכות וטו על המשך קיום הקואליציה. ואם היא לא תצליח לתקן את שני העיוותים הגדולים: ביטול האפליה ביו"ש ותיקון העיוות בין הרשויות, כהונתה כשרת המשפטים תוכתר כהחמצה.
בכל מה שקשור להקלת השירות המשפטי על הציבור והנגשתו לציבור הרחב, כמו הוצאה לפועל, מזונות, התייעלות בתי המשפט, צמצום תורים, רישומים בפנקס המקרקעין, עושה איילת שקד רבות לטובת הציבור ומשרתת אותו באמונה רבה. לעומת זאת, בכל הקשור למלחמה במערכת המשפטית הקיימת - היא נלחמת בה כמעט בצורה אכזרית. שקד מעדיפה את שיטת ה"זבנג וגמרנו", אולי משום שהיא יודעת שזמנה במשרד המשפטים קצוב פוליטית.
בימים אלה עומדת שקד בפני האתגר הגדול ביותר של כהונתה. היא הציגה בפני הכנסת את חוק יסוד: החקיקה, חוק שכה חסר בחוקה שלנו, ושאותו אף שר משפטים עוד לא צלח. נכון, בחוק יש "עז" שתקשה על בית המשפט העליון לבטל חוקים לא חוקתיים של הכנסת, אך אני מניח שהסעיף הזה ישונה במעלה הדרך. אם תצליח לחוקק את החוק כי אז יהיה זה נצחונו הגדול דווקא של יריבה הגדול של שקד בתפיסה המשפטית, פרופ' אהרן ברק.
הדילמה: האם איש אחד ילבין מחנה שלם של מצורעים? מצד שני, אני מניח שתיאור הצדיק היחיד בסדום עושה עוול למישהו, אבל לא ניתן להתעלם מן העובדה שמי שלא משרת את האג'נדה הממשלתית (וכאילו ממלכתית) ואת מנהיגיה נפלט מן המערכת הזו מוקדם או מאוחר, כך או אחרת.
הקרב בין נתניהו (שעשה שמיניות כדי שריבלין לא ייבחר) וריבלין מסתיים בימים האלה, כשנתניהו הוא החרב להשכיר של הימין הלאומני הדתי וריבלין, נשיאו של מחנה השמאל, ובסופו של יום קרב וערבו זהו הקרב על הלגסי. ככל שנתניהו נדחק לקיסריה, או למעשיהו, כך מבצר ריבלין את מקומו בפנתיאון.
למעשה, אף על פי שפרש ואף מונה במקומו ניצב גדי יצחקי, הוא זה שרושם הלכה למעשה את סיכום החקירה וממצאיה. הוא גם האיש שיחתום על המלצות המשטרה אם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה. יצחקי מנחה את חוקריו ואת ראשי היחידות הרלוונטיות לא להיגרר אחר ההשמצות וההתבטאויות של מקורבי ראש הממשלה או של נתניהו עצמו ולהמשיך בחקירה.
במידה רבה, פרקליטת מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה עו"ד ליאת בן־ארי שווקי, תחרוץ את גורלה של מדינת ישראל לשנים הבאות. בן־ארי שווקי, הפרקליטה המלווה את חקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא זאת שתהיה חתומה, בסופו של היום הארוך והמפותל הזה, על המלצת הפרקליטות שתוגש ליועמ"ש, שתנחה ותייעץ אם להגיש כתב אישום נגד האדם החזק במדינה כבר קרוב לעשור. ככזאת, המשקל והכובד של השפעתה עצומים לאין שיעור.
שני עדי המפתח בפרשה 1000 - המיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר - צפויים לככב בהמלצות המשטרה, אם אכן יוגשו, להעמיד לדין את נתניהו.
באותה תקופה לערך פתחה המשטרה בחקירה גלויה בפרשה 1000. מאז ניסו החוקרים מהיחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בלהב 433 במשטרה לבצע חיקור דין, אך פאקר הערים עליהם קשיים והצליח להתחמק. באחת הפעמים שהגיעו לסביבת מגוריו באוסטרליה הוא אף ברח בסירת מנוע.
רק לאחרונה נעתר פאקר למסור את עדותו בפני חוקרי משטרה אוסטרלים ונתן את גרסתו בפרשת המתנות. פאקר הודה בהעברת המתנות למשפחת נתניהו, אישש את גרסתו של מילצ'ן וסיבך את נתניהו בחקירה.
הוא הפסיק לדבר על הוזלת מחירי הדיור וכעת הוא מתמקד במתן פתרונות לזוגות צעירים. הוא מחכה לאחד משני דברים: לירידת מחירי הדיור המיוחלת או להשלמת בנייתן של כמה שיותר דירות מחיר למשתכן, שיוכלו להפוך מבחינתו לכוח אלקטורלי. לפיכך, הוא מנסה להאריך ככל האפשר את תוחלת החיים של הקואליציה, על אף הביקורת החריפה שהוא סופג. ואכן, מחירי הדיור מתמתנים - ב־2017 הם עלו בכ־3% בלבד - ואולי ב־2018 יגיע המהפך המיוחל.
אף ששר האוצר הוא חניך מצטיין בתחום הפוליטי, כדאי שינטוש כבר את הפרקטיקות ואת העסקנות הפוליטית בנוסח מרכז הליכוד ויפגין מנהיגות. לאחרונה, כשהתחולל משבר חוק ההמלצות הוא כמעט התרסק. במשבר הבא שיוביל נתניהו יהיה על כחלון להתעקש על הקווים האדומים שלו, גם במחיר פירוקה של הקואליציה. עם זאת, יש לציין כי פעל נכון כשהצהיר, בתגובה להתקפותיו של נתניהו, על תמיכתו במשטרה והגן עליה.
התנהלותו הפוליטית הנוכחית משחקת לידיו של יאיר לפיד, שמתחמם על הקווים וממשיך לגמוע בחדווה את המנדטים של מפלגת כולנו. שר האוצר צריך להביא בחשבון, והוא לבטח עושה זאת, שמי שיקבע בסופו של דבר את עיתוי הבחירות יהיה ראש הממשלה.
אתגר נוסף שלו בתחום יחסי העבודה הוא הרפורמה בחברת החשמל. ניסנקורן תומך ללא עוררין בעמדת ועד עובדי חברת החשמל. הספיקה לו הביקורת הציבורית שהוטחה בו בעקבות פיטורי מאות מעובדי רשות השידור עם הקמתו המורכבת של תאגיד השידור הציבורי. הוא לא יסכים לפטר אפילו עובד אחד אם לא תוצע לו תוכנית פרישה הוגנת. ניסנקורן יסכים להגדלת התחרות מצד יצרני החשמל הפרטיים, בתנאי שהמהלך יתואם עם הנהלת חברת החשמל.
ומה התחנה הבאה של ניסנקורן והאם יוכל למנף את מעמדו בהסתדרות לכיוון הפוליטיקה הארצית? נראה שאם היו לו תוכניות בתחום, הן הוכנסו למגירה עד להודעה חדשה. אבי גבאי, שנתמך על ידי שלי יחימוביץ', זכה בבחירות במחנה הציוני וגבר על בוז'י הרצוג, שנתמך על ידי ניסנקורן. המשמעות היא שניסנקורן ימשיך לכהן כיו"ר ההסתדרות עד להודעה חדשה.
כעת, לאחר שחלפו שלושה רבעים מתוך זמן כהונתו, מקווה הרמטכ"ל רב־ אלוף גדי איזנקוט שגם השנה הבאה והאחרונה שלו תעבור ללא מלחמה או מערכה צבאית גדולה. אם זה יקרה, הוא יהיה הרמטכ"ל הראשון ב־20 השנים האחרונות (מאז אמנון ליפקין־שחק) שפיקד על צה"ל בתקופה של שקט יחסי. זאת, אף שניצבו מולו אתגרים מבצעיים מורכבים, שנשאו בחובם פוטנציאל נפיצות גבוה - עד כדי הידרדרות למלחמה. בפיקודו הצליח צה"ל בתבונה רבה - שהתבטאה גם בבידול האוכלוסייה מהמפגעים ובשימוש מידתי בכוח - למנוע את הסלמת “טרור הבודדים" ואת הפיכתו לאינתיפאדה שלישית.
למהלכים האסטרטגיים יש להוסיף גם את הקשרים ההולכים ומתהדקים בין צבאות ירדן ומצרים לבין ישראל.
בכל אופן, כשיפרוש גדי איזנקוט בתחילת 2019 הוא יהיה כמעט בן 59, כלומר הרמטכ"ל המבוגר ביותר בתולדות צה"ל. אם לא תקרה תקלה בלתי צפויה או תפרוץ מלחמה, ככל הנראה גם אחד הטובים שבהם.
משהו מוזר קרה לאביגדור ליברמן בדרך לקריה בתל אביב: הוא שר ביטחון כבר למעלה משנה וחצי. מלחמה לא פרצה. המערכת שקטה ומתפקדת. המב"ם (מערכה שבין המלחמות) נמשכת. השקט התעשייתי במערכת הביטחון נשמר. ההרמוניה בין מגדל צה"ל למגדל משרד הביטחון מושלמת.
כמעט שנתיים בתפקיד המאתגר ביותר של הממלכתיות הישראלית (למעט ראש הממשלה), וליברמן נותר אניגמה בלתי מפוענחת. נתחיל בהישגים: כבר מזמן לא היה תיאום כזה בין שתי הלשכות בשני המגדלים התאומים, בקומה 14 בקריה בתל אביב. למרות הבדלי השקפות וסגנון, שר הביטחון והרמטכ"ל עובדים זה לצד זה בתיאום מושלם. מה שהם מפספסים, מתקנת מיד המעטפת המקצועית הגמישה והמכילה שבנו סביבם. הגשר המוביל בין דלתו של השר לדלתו של הרמטכ"ל פעיל מאי פעם. ליברמן נותן לאיזנקוט לעבוד, לא מתערב בענייני מינויים, מגבה את המערכת (אם נתעלם באלגנטיות מפרשת אלאור אזריה) ולומד מהר. גם החיכוכים המעטים, והיו כמה כאלה, נסגרים במהירות הבזק בתוך החדר, ללא הדלפות, לכלוכים או חתרנות מיותרת. תענוג.
בינתיים הוא נהנה. הברית הפוליטית המחודשת עם בנימין נתניהו מסירה ממנו את הדאגה היומיומית למנדטים. מקסימום, יאחד כוחות ברגע האחרון עם ביבי כמו פעם. ומה יהיה אם לא יהיה ביבי? אז ליברמן יוכל לטעון, במידה רבה של צדק, שאין במערכת הפוליטית הישראלית אדם מנוסה יותר ממנו: פעמיים שר חוץ, פעם שר ביטחון, שר תשתיות, שר תחבורה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ונחקר מתמיד ומצטיין בלהב 433. הוא אסף את כל הניסיון שלו זקוק מנהיג בישראל. מה שנותר זה לשכנע את העם.
התרעות פיקוד העורף