אלא שדווקא ברגע שבו נראה היה כי ביטן הגיע לפסגת כוחו, שהרי הוא הצליח להקנות לעצמו מעמד של “מנכ"ל המדינה", הגיעה קריסתו המהירה בעקבות החקירה הפלילית המתנהלת נגדו בשל חשדות חמורים למעשי שחיתות שבהם היה מעורב לכאורה. דהירתו לצמרת הפוליטית ונסיקת מעמדו היו מהירות וחדות, ייתכן שמדי, ולכן הנפילה הייתה קשה במיוחד. הוא נאלץ להחזיר את המפתחות ולהתפטר מתפקיד יו"ר הקואליציה. את מקומו ירש תאומו הפוליטי, שכיהן עד ממש לאחרונה כיו"ר ועדת הפנים.
עד להיבחרו לכנסת הצטייר ביטן בעיני הציבור הרחב כעסקן אלמוני שצמח בסניף הליכוד בראשון לציון וצבר את כוחו בזירה המוניציפלית המקומית, שבה, כך מתברר, הסתבך עד צוואר.
ביטן הפך בתוך זמן קצר המוציא והמביא של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא נרתם בכל כוחו לקדם עבורו שורה של הצעות חוק בעייתיות, בלשון המעטה, וחיסל בשליחותו את רשות השידור כדי להקים על חורבותיה את תאגיד השידור הציבורי. את ענייני הקואליציה הוא ניהל בשביל הבוס ביד רמה. כדמות הצבעונית שהוא, ביטן לא היסס להעניש חברי כנסת מסיעתו שהפרו את המשמעת הקואליציונית, הספיק לריב עם יו"ר הכנסת וגם ניהל לא אחת קרבות מרים עם השותפות הקואליציוניות.
אף על פי כן הוא נתפס כאדם חביב, אהוד על כל סיעות הבית, אחד שכיף לנגב איתו חומוס בלשכתו הפרלמנטרית ולהחליף איתו דאחקות בלילות לבנים. ביטן התנדב להיות השכפ"ץ של נתניהו והגן עליו בחירוף נפש. בשעה שבכירים אחרים בליכוד נאלמו ונעלמו, הוא חזר ללא הרף על המנטרה "לא יהיה כלום כי אין כלום" וטען כי מדובר בחקירות סרק. הוא זכה לתמורה הולמת בדמות הוקרה פומבית מצד בני הזוג נתניהו לאחר שארגן עבורם מופעי תמיכה מרשימים.
במקביל לזינוק המטאורי שרשם ביטן בכנסת, הוא הפך לכוכב תקשורת ולאורח קבוע באולפני הרדיו והטלוויזיה ובאירועי "שבתרבות". שמו נישא בפי כל והוא אף זכה לדמות ב"ארץ נהדרת". אלא שאז כאמור הגיעה הנפילה הגדולה. ההסתבכות בפרשייה פלילית חמורה הכתה בביטן כמכת ברק. הוא שקע עד צוואר בחקירות ומעמדו בכנסת נשחק פלאים בן לילה.
בימים שקדמו לפרישתו מראשות הקואליציה התנהל ביטן כמו היה הוא הצל של עצמו. ח"כים שזיהו את סימני החולשה שהופיעו אצלו ניצלו זאת כדי להצביע לפי נטיית לבם, ובקואליציה נוצרו סדקים והתגלו סימני התפוררות. כשעל הפרק ממתינה שורה של הצבעות חשובות וגם המשימה הנכבדה של העברת תקציב המדינה עוד במושב החורף, נאלץ ביטן, מרצונו הטוב או בכפייה, לרדת מהבמה ולפנות אותה. אם לא תהיה תפנית דרמטית בעלילה, נראה כי הקריירה הפוליטית שלו מחוסלת.
לעומת זאת, מניותיו של יו"ר ועדת הפנים ח"כ דודי אמסלם מטפסות מעלה. נתניהו זקוק לאדם סמכותי וכוחני שמזכיר בסגנונו את ביטן, ולפיכך הוא הפקיד בידי אמסלם את ניהול הקואליציה בזכות מאבקיו המתוקשרים במשטרה ויוזמות החקיקה שקידם, ובראשן "חוק ההמלצות" השנוי במחלוקת.
אמסלם יצא תחילה עם יוזמת החוק הצרפתי, המעניקה לראש ממשלה מכהן חסינות מפני חקירות משטרה, לאחר מכן החל לקדם במלוא הכוח, יחד עם ביטן, את חוק ההמלצות, האוסר על המשטרה להעביר בתום חקירה פלילית של אישי ציבור המלצה הקובעת אם להעמידם לדין או לאו. באופוזיציה טענו כלפיו שהוא רק השליח, עושה דברו של נתניהו. טענות מסוג זה התחזקו בשעה שנתניהו עצמו, במעמד הדלקת נרות חנוכה עם פעילי ליכוד, אמר כי "גם אם המשטרה תגיש המלצות, אז מה".
אמסלם הפך את ועדת הפנים בראשותו לזירת קרב נגד המשטרה והעומד בראשה. הוא ניהל מאבק לסילוקו של ליאור חורב, יועץ המפכ"ל, לאחר שזה העליב אותו וכינה אותו "דודי־דו". הרעיון לקצץ בשכר המפכ"ל ולהעלות, לעומת זאת, את שכרו של ראש הממשלה גם הוא שלו. נוסף לטיפול האינטנסיבי שלו במשטרה, אמסלם גם מקדם הצעת חוק שלפיה המימון לפריימריז של פוליטיקאים יגיע מכסף ציבורי. בדומה לביטן, גם אמסלם הפך עם הזמן לסוג של מגן אנושי של ראש הממשלה וטען כי חקירות המשטרה מטרתן היא לעשות פוטש ולהחליף ראש ממשלה מכהן בחדרי החקירות ולא בקלפי.
הנאמנות משתלמת, אמרו מקורבי נתניהו כשבישרו על מינויו לתפקיד יו"ר הקואליציה.
התרעות פיקוד העורף