חוזאי אבו–סלאח בן ה–56, תושב מג'דל שמס, מפעיל כבר 35 שנים את חתול השלג באתר, גם בחודשי הקיץ היבשים. אין פינה בחרמון שהוא לא מכיר. לעובד הוותיק יש שיטה בדוקה משלו לחיזוי. חוזאי מסתכל בקיץ על קני הנמלים שפזורים למרגלות החרמון. אם הוא מבחין שהפועלות החרוצות לא ממהרות להכניס את המזון שאגרו למעמקי המחילה, סימן שיהיה יותר קר, אבל פחות מושלג.
“הקיץ האחרון אמר לי: ‘קור ובלי הרבה משקעים'", חוזאי חזה. “היו שנים שהיו כאן מטרים של שלג. אמרתי שכשיש מלחמות זה משפיע על מזג האוויר. ב–91' מלחמת המפרץ, 82' מלחמת לבנון, אלו היו שנים מושלגות, אבל הנה יש מלחמה בסוריה, והשלג רק הולך ופוחת. אלוהים כנראה כועס עלינו".
לא רק במושב נוה אטי"ב ובכפרים שבסביבת ההר מסתכלים מדי יום לשמיים בתקווה לראות פתותים לבנים יורדים ובכמויות. כמעט כל הגליל עוצר את נשימתו כשמגיעה התחזית. שלג כבד בחרמון פירושו צימרים מלאים, חומוסיות מפוצצות, תחנות דלק עמוסות קליינטים. זה מגיע עד הכנרת, שתיהנה בסוף העונה מהפשרת השלגים.
“אנחנו יודעים את התחזית שלושה–ארבעה ימים קדימה, אבל זה לא מדע מדויק", אומרת מיקי ענבר, סמנכ"לית השיווק והתקשורת של אתר החרמון. “חשוב שאנשים יבינו את הדינמיות. מסבירים לפעמים לפונים שמדובר בדברים משתנים. אם מישהו היה יכול להבטיח לי שלג, הייתי מבטיחה לו ביקור בחרמון, עלי. אנשים מתחננים: ‘תבטיחו', ‘הזמנתי צימר ואני רוצה לדעת'. זה כמו שאתה נוסע לחו"ל, בודק את מזג האוויר ובסוף תקוע במלון עם סופת שלגים".
פגשנו את מיקי שלושה ימים לפני הסערה של סוף השבוע, שהבטיחה שלג. יום לפני שהגענו ירדה המכה הראשונה של השנה - 12 ס"מ בלבד. כדי לקבל תנאים בסיסיים לגלישת סקי צריכים להיערם לפחות 50 ס"מ.
“נחכה ונראה מה יקרה בשישי", היא הביטה לעבר השמיים. “המערכת שהייתה עכשיו דיברה על שני ס"מ של שלג ובסוף היו 12. אנחנו שמחים על כל טעות כזו, אבל הדברים נזילים. יכול להיות יום שלג והרוח תעיף אותו מכאן. המון משתנים שמשפיעים על התמונה המלאה".
ביום שבת האתר אכן היה מלא במבקרים חגיגיים, אבל ברכבל העליון נמדדו 35 ס"מ של שלג בלבד ובתחתון 20 ס"מ. תנאים שמביאים גולשי שקיות, לא
חבר'ה מקצועיים. ב–2017, כבר בתחילת דצמבר ירדו במורד ההר במגלשיים.
“אני עושה בדיקות מדי שנה", מספר מנחם ברוך, תושב נוה אטי"ב, שניהל את אתר החרמון במשך עשר שנים. “הרבה יותר עונות גלישה ב–15 השנים האחרונות נפתחו בשליש השלישי של חודש ינואר מאשר כאלו שנפתחו בסוף דצמבר, תחילת השנה, אבל אז לפחות הייתה אווירה של חורף. בדצמבר שהסתיים עכשיו הייתה אווירה קיצית, וזו הבעיה. בארבע השנים האחרונות בכל צפון המדינה כמות המשקעים פחתה בצורה משמעותית. אני זוכר שממוצע הגשמים היה 1,000–1,200 מ"מ בשנה, ובשנים האחרונות אנחנו לא מצליחים להגיע ל–800. לתחושתי האירועים נעשו קצרים ואלימים. בעבר היו ארבעה ימים של גשם ושלג, היום זה מגיע בצורה של יום־יומיים וחולף".
החזאי הוותיק אורי בץ מכיר את התופעה שברוך מדבר עליה. “המשקעים בצפון במגמת ירידה לעומת המרכז ולא בגלל התחממות כדור הארץ אלא בגלל סכר אסואן", הוא מסביר. “הוא גרם לכך שהמים החמים יחסית לא יזרמו מהנילוס לים התיכון. לפני שהוקם, הם הגיעו עד קפריסין, נעצרו, נמהלו, ונוצרו השקעים הקפריסאיים שגרמו לגשם בצפון. אחרי הקמת סכר אסואן המים מגיעים עד חיפה, השקע הדרים וגרם לפחות גשם בצפון ויותר בדרום".
מי שזיהה לראשונה את פוטנציאל השלג והסקי בחרמון היה גר אמריקאי בשם דיק סקוט. עולה חדש שהגיע למקום בסוף שנות ה–60 עם חזון להקמת אתר יוקרתי. סקוט גרר למרגלות ההר אוטובוס ישן, הרים מבנה שעומד עד היום בנוה אטי"ב, ולפתיחה החגיגית הגיעו לא מעט מוזמנים, ביניהם אנשי תקשורת. התמונה שהופיעה למחרת בעיתונים הגיעה גם לשולחנם של חוקרי ה–FBI, שזיהו את סקוט שהיה מבוקש בארצות הברית על סחר בסמים. המיזם היומרני התפרק במהרה.
ב–20 בפברואר 1972 עלה על הקרקע הגרעין המקים של נוה אטי"ב. מדובר ביוצאי יחידות מובחרות שהחליטו לשלב בין חקלאות ותיירות וקיבלו מהמדינה את אתר החרמון כמשק חצר, כמו שקיבוצים קיבלו אז קרקע לחקלאות. אגב, ב–2014 חודש ההסדר בין המדינה ל–32 מחזיקי המניות באתר, תושבי היישוב.
“הבאנו מומחה מארצות הברית שיגיד איפה בדיוק להקים את האתר", מספרת רחל בראל, מדור המייסדים של נוה אטי"ב. “לא אשכח את ה־D9 שהגיע לסדר את המסלולים. היה לנו קרוואן ששם היינו מוכרים קפה, שתייה, עוגות. ככה התחלנו. זוכרת את עצמי מוכרת ללא הפסקה ובקור כלבים".
התרעות פיקוד העורף