מוסרי התחילה את המונולוג שלה בתיאור שיחה עם אביה: "אני פותחת את התוכנית בכעס. כעס עלינו במה שהפכנו להיות. אתמול בצהרי היום טלפן אליי אבי יוסף, הוא כבר בן 70, גבאי של בית כנסת, צנחן ולוחם לשעבר ופטריוט בל יתואר. מסתבר שאת יום האתמול העביר בניקיון ספרי התורה שלו וכדי להימנע מהשקט הזועם ששרר בביתו הדליק את הטרנזיסטור הקטן שקיבל במתנה אי אז. הוא האזין לתוכניות פוליטיות, תוכניות שמעלות מאזינים ותכניות דעה והתחלחל. כשהתקשר אליי בכה ממש, את זאת שמעתי בקולו. הוא שאל אותי שאלה אחת, 'מה קרה לעם ישראל מרסל?'. שתקתי. לא היה לי מה לענות לו וחיכיתי שימשיך לדבר".
"קיצונים מהימין מאחלים לקיצונים מהשמאל מפגש עם סודנים בפינת הרחוב. אותם הסודנים שאסור לשלוח אל מותם אבל שחלילה לא יצאו מדרום תל אביב. הקיצונים מהשמאל מבזים אשה אחת של ראש ממשלה אחד, מציירים אותה כחזירה ונלעגת ואנחנו הנשים החזקות שותקות כי כאן זה נוח. כל מי שמצליח הוא מוקצה שיש לחשוד בו וכל מי שלא מצליח מאיים לעבור לארץ ניכר".
לסיום אמרה מוסרי: "זכר השואה מתלכלך בכל פעם ומשרת אג'נדה פוליטית ומותר לקרוא נאצי למי שלא בא טוב. מצחיק שרק בעתות מלחמה אנחנו מתאחדים, רק כשיורים עלינו מבחוץ אנחנו פותחים את דלת ביתנו לכל החפץ. התעייפתי. כשסבי עלה ארצה הוא נישק את אדמת הארץ ונשא תפילת 'שהחיינו'. לו ידעו שתפילותיו נקברו עמוק באדמה יחד עם המוסר האנושיות והחמלה מעניין אם היו טורחים לרדת מהספינה או מהמטוס. פעם היינו טובים יחד. הלוואי שנשוב ונלמד לחיות בעד ארצנו".
התרעות פיקוד העורף