ענבל בן ברית, שלמדה אצל ארד בבית הספר לאמנויות, ספדה לו: "לימדת אותנו רישום, ליווית אותנו בגיל ההתבגרות. כשבת כיתתנו בתקופתך התאבדה, היית שם לצידנו. בטיול השנתי התייצבת לצידנו במקום עם המורים. ישבת לידנו, היית שם במאה אחוז בשבילנו. 100 אחוז חבר ואמן. ידענו שיש לנו חבר קרוב. הרשינו לעצמינו להתקשר בכל שעה. כשרבנו עם חברים והורים שיתפנו אותך. חלקנו שמרנו איתך על קשר לאורך שנים. אילו רק היית מרשה לנו לעזור לך".