אבו כאף אמר למעריב כי "הקצין המשטרה הבהיר לו כי תפקיד המשטרה הוא ללוות פקחים והדגיש בפניו כי המשטרה אינה הפתרון לסוגיית הרס הבתים". לדבריו, הוא נשאל מדוע הוא הזכיר את יעקוב אבו אלקיען במהלך שפיכת הבנזין על עצמו וענה: "שוטר דרך את הנשק והיה לו קל לירות בי ואז הזכרתי את הסיפור הזה, מתוך דאגה שיאשימו אותי בתקיפת או בניסיון לתקוף שוטר לאחר מכן. לדבריו, "הייתי במצב של ייאוש כאשר דחפתי גם את אשתי וגם את אחותי מעלי, כשניסו להרגיע אותי, וראיתי במו עיני את הבת שלי משתינה על עצמה. ראיתי שחור באותו יום. אמרתי לקצין המשטרה 'כשיבואו להרוס את הבית שלך לא תעז לעשות כלום?' אני לא רוצה להישאר ללא קורת גג כשמדובר בכפר שהוכר על ידי המדינה. ביקשתי שיציעו פתרונות ולא רק לבוא עם טרקטורים להרוס בתים.
אבו כף הדגיש כי הוא מתקיים מקצבת נכות בסך 4500 שקלים בחודש ואין לו את האפשרות לשכור שירותי עורך דין. יש לי חובות גדולים בשל הבית שבניתי בשטח 130 מ"ר, שמהווה עבורי קורת גג. אף אחד לא מציע פתרון ורק רוצים להראות ולצלם דחפורים שמגיעים לבצע הריסות". לדבריו, קצין המשטרה האשים אותו והפנה אליו אחריות לשלושה מקרי יידויי אבנים והבערת צמיגים אחד מהם בכביש כסייפה-ערד, השני בדרך לקייה-רהט והשלישי בכפר אום-בטין בו הוא מתגורר.
"הוא האשים אותי שאני מצית אביב ערבי במדינת ישראל", אמר אוב כאף. "הסברתי לו שהמחאה שלי היתה מייאוש כי ראיתי רק שחור בעיניים. אני מצפה שהעניין של הריסות הבתים יעלה בקרב קובעי המדיניות בממשלה וינסו לפתור את הבעיה הזו. לא יעלה על הדעת שבכל שנה הורסים במגזר הבדואי למעלה מאלף בתים ומשאירים עשרות אלפים ללא קורת גג, כאשר מדובר גם ובעיקר בכפרים לא מוכרים. במקרה שלי אני מדבר על כפר מוכר על ידי המדינה, שהבית נמצא בתוך הקו הכחול (תוכנית הכפר) ואינני מבין מדוע לא מנסים לפתור את הבעיה הזו".