רס"ל קטרינה טרק (25), ילידת אוקראינה, היא שוטרת באגף התנועה של מרחב דן במחוז תל אביב, אבל היא גם גיבורה אמיתית שקיבלה החלטה אמיצה אחרי טרגדיה נוראית שחוותה - לשרת את המדינה, לגדל את ילדיה בישראל ואפילו למות כאן, כפי שהיא מדגישה.

טרק עלתה לארץ ביוני 2012. פחות משנה לאחר מכן התגייסה לצבא. אחרי שלושה חודשי טירונות עברה לשירות סדיר כשח"מית (שירות חובה במשטרה) ביחידת הסיור של מרחב דן. אחרי שהשתחררה באפריל 2015 התגייסה לשירות קבע באת"ן (אגף התנועה) של מרחב דן.

"פה גדלתי ופה אני משרתת, בתקווה שלתמיד", היא שוטחת את האני מאמין שלה ומשתפת בסיפור החיים שלה, באותה החלטה אמיצה שקיבלה ואשר גורמת לה לומר היום בגאווה: "המשטרה היא הבית שלי, מרחב דן הוא המשפחה שלי".



טרק מספרת: "נולדתי באוקראינה והגעתי לכאן במסגרת התוכנית 'מסע בית"ר' המיועדת לסטודנטים, משום שהייתי סטודנטית לחינוך מיוחד באוקראינה. התוכנית מהווה פלטפורמה להכרת מדינת ישראל. אחרי שלושה חודשים בתוכנית התרחש אירוע מאוד טרגי במשפחה שלי". היא לוקחת פסק זמן, נשימה ארוכה, וממשיכה: "שני הורי נרצחו ברצח כפול כשהייתי בישראל".

"הם היו אנשים פשוטים עם תארים אקדמיים ועשו שיפוץ בבית. כשהעובדים שמעו שאמי אמורה להביא סכום כסף גדול לקבלן, הם הגיעו בשעת ערב למקום שבו הורי ישנו, סיפרו לאבא שלי שהם הגיעו לעשות איזושהי עבודה וביקשו שיכניס עבורם תיק שהשאירו בחצר. אחד העובדים שלף מתוך התיק גרזן ובו במקום ערף לאבא שלי את הראש. אחרי זה הם נכנסו לתוך החצר, למקום שבו אמא שלי ישנה והכו גם אותה בגרזן, עד שגרמו למותה".

מי הודיע לך על הטרגדיה?
"אף אחד מהאחים לא רצה להודיע לי. אני האחות הקטנה. הם פחדו שיקרה לי משהו ושמרו על זה בסוד במשך יומיים, עד שקיבלתי הודעה טלפונית מאדם שבקושי הכרתי. זה היה נורא. לא האמנתי שזה קורה לי ולמשפחה, להורים שלא ראיתי שלושה חודשים.

"לא ידעתי מה עושים. הייתי בת 19 והייתי צריכה לטוס לאוקראינה להלוויה של ההורים. נכנסתי לבלבול, לא ידעתי מאיפה זה נחת עלי. החלטתי לטוס להלוויה ונשארתי שם כשבועיים, אבל בתוך־תוכי ידעתי שאני לא נשארת שם, שאני חוזרת לישראל כדי להתגייס לצבא. ידעתי שכאן אני רוצה לחיות, לגדל את הילדים שלי, שכאן אני רוצה לסיים את חיי".

הרצח גרם לך לחשוב שאת רוצה לחיות בישראל?
"הוא האיץ את המחשבות. כבר קודם ידעתי שהמשטרה היא הייעוד שלי בחיים. הרגשתי כאן בבית, אבל האירוע הנורא בהחלט תרם. לא בכדי עשיתי עלייה בחלוף שבועיים. עולה חדשה, בלי עברית ובלי כלום. הגעתי לכאן לבד. אין לי לא קרובי משפחה ולא דודים ודודות. שני האחים שלי ואחותי נשארו באוקראינה. המשפחה שלי היא מרחב דן והמשטרה. היחידות ששירתי בהן אימצו אותי. מאז אני מתגוררת בבית השוטר, שם אני זוכה ללינה ללא תשלום".

למה דווקא למשטרה?
"מאוד רציתי להיות שוטרת. ברגע שהתקשרו אלי מלשכת הגיוס והודיעו לי שקיבלו אותי, זה היה האושר הגדול בחיי, בכיתי בטלפון. יום הגיוס שלי לקבע שינה לי את החיים. עכשיו אני מצפה ומקווה להמשיך את הקריירה, להתקדם בסולם הדרגות. בינתיים הכרתי שוטר וביום ההולדת שלי הוא הציע לי נישואים. הוא מבין אותי ויודע שלא נוכל להתחתן בקרוב, כי אני שואפת להשקיע במשטרה את כל מרצי, אבל זה יבוא, זה ברור".