בסוף חודש מאי 2009 עלה חיים רמון ממפלגת קדימה אל דוכן הנואמים בכנסת במסגרת דיון על התנהלות הממשלה בנושא התקציב. "אני חושב שהחבר'ה בבאסטה, יש להם זיכרון ארוך, אבל אני רוצה לדבר איתם", חבר הכנסת אמר לנוכחים במליאה. "כל פעם אני מנסה להבין את העניין. איך שביבי מגיע לשלטון הוא שואל: ‘כל אלה הצביעו ליכוד? אני אדפוק אותם'. וכל פעם כשהוא דופק אותם, הם מצביעים בעדו. זו תופעה יוצאת דופן. ואני אומר שמגיע לכם, מה אתם באים לבכות כשהוא בא להטיל מע"מ על ירקות ופירות? מגיע לכם. הצבעתם עבורו, ידעתם. מילא, עד שהוא היה שר אוצר לא היה ברור שהוא אוהב לדפוק את המצביעים עבורו. עכשיו, יודעים. החרדים, השכבות החלשות, איך שהוא נהיה שר אוצר הוא קרע אותם - ועוד פעם בחרו בעדו. אז למה אתם בוכים? לא לבכות. אתם מצביעים בעד ביבי, תדעו שהוא ידפוק אתכם, יפגע בכם. זה התחביב שלו, לפגוע בבוחריו".
כחודש אחרי הנאום רמון פרש מהכנסת. מהצד הוא הספיק לראות איך נתניהו נבחר פעמיים נוספות לראשות הממשלה. גם כעת, כשהוא נחשד בשחיתות ובפלילים, כוחו של מנהיג הליכוד רק הולך ומתעצם.
רמון בוודאי היה מתקשה להבין את נילי אהרון, בת 29 מירוחם. היא אומנם מגששת את דרכה בליכוד כבר כמה שנים ומתכוונת לרוץ לראשות המועצה המקומית בבחירות הקרובות, אבל היכרותה עם נתניהו שטחית, כמעט לא קיימת. לפני כשנתיים ראש הממשלה לחץ את ידה בכנס שנערך בנגב. הוא בטח הספיק לשכוח, היא לא.
"זו הייתה תקופה לא פשוטה עבורי", אהרון מספרת. "כל התקשורת הפגיזה עם כותרות נגד ביבי. אמרתי שאני חייבת לעשות משהו. אני משפטנית. לימדו אותנו, דבר ראשון בדיני עונשין, שזכות החפות עומדת כל עוד לא הוכח אחרת. ופה מקיזים את דמו של אדם בלי לדעת לעומק מה יש ומה אין. התקשרתי למנכ"ל הליכוד ואמרתי: ‘בוא נערוך הפגנה, רק תגיד לי מה לעשות'. הכוונה הייתה להראות כלפי חוץ שבפנים אנחנו מאוחדים ומחזקים את ידי ראש הממשלה. שיידע שאנחנו איתו. לא משנה איזה עור של פיל אתה מפתח, בסוף אנחנו בני אדם".
נילי התיישבה וכתבה לנתניהו מכתב תמיכה ובין היתר ענתה שם למפקפקים כמו חיים רמון. "כבוד ראש הממשלה, מכנים אותנו בשמות גנאי על הבחירה שלנו בך, אומרים שאנו בוחרים בך בצורה עיוורת, אך ההפך הוא הנכון. אנחנו אלה הפיקחים שרואים את מה שאתה מחולל במדינה שלנו וגאים בכך. אנו גאים להיות חלק מהמדינה המופלאה הזו בהובלתך", כתבה.
נילי שאלה ליכודניקים מירוחם אם הם מוכנים שתצרף את שמותיהם למכתב. הם השיבו בחיוב. היא העלתה את האיגרת לעמוד הפייסבוק הפרטי שלה, ומשם היא עברה שרשורים על גבי שרשורים, עד שנחתה אצל ראש הממשלה עם יותר מאלף חותמים. נתניהו הודה לאהרון על המחווה מחממת הלב.
"באותם ימים מצבו היה קשה", אהרון הסבירה. "היה לנו חשוב להראות גם לשרים ולחברי הכנסת שהליכוד כרגע זה ביבי. המפלגה הייתה הרבה לפניו ותמשיך אחריו, אבל כרגע כל ההישגים הם בזכותו. שאף אחד לא יישב בצד ויתכנן מזימות. זו הייתה בחירה אישית שלנו לתמוך בו. ראש הממשלה לא בא בלילה וכישף אותנו".
ירוחם מחזיקה אולי בסטריאוטיפ של "הבוחר הימני השבוי". במרכז הארץ יש הרואים בה עיירת פיתוח שנשארה אי־שם מאחור. בבחירות האחרונות, כשבוז'י הרצוג עשה קולות של מועמד רציני לראשות הממשלה, 32% מהמצביעים ביישוב שריינו את קולם לנתניהו. רק 8% הימרו על מועמד המחנה הציוני. לפני כשבוע פגשנו בסניף הליכוד בירוחם את אהרון עם שלושה מתושבי העיר, שחתמו גם הם על אותו מכתב תמיכה. ראובן פלקר (30) התפרנס במפעל "נגב קרמיקה" ונאלץ לראות את מקום עבודתו סוגר את שעריו. הוא הגיע מלווה באשתו ניקול בת ה־27. שמעון סוויסה (38) הוא משגיח כשרות. בעבר היה פעיל בש"ס ובחר לחצות את הקווים.
"ראיתי במוצאי שבת את תוכניתה של רינה מצליח ואמרתי שחבל שאני לא באולפן", סוויסה התעצבן כשנפגשנו. "ישבו שם שתי פרופסוריות שניתחו אותנו כאילו מדובר באמבות. אחת מהן אמרה שמצביעי הימין הם לרוב מזרחים שמצביעים מהרגש. הלו, גברת, אנחנו מספיק חכמים, יש לנו דעה ואנחנו מנתחים את המציאות לא פחות טוב ממך".
אהרון: "אראה לך את עמוד הפייסבוק אחרי שהעליתי את המכתב. אתה תבחין בכל השמאלנים שצצו, כולל חברים שיש לנו את אותה אג'נדה מזרחית, אבל הם לא שייכים לצד הפוליטי שלי. הם ישר נכנסו עם הקיטורים, ‘אה, אתם'.
ניקול: "הם לא אומרים את דעתם על ראש הממשלה ואיך שהוא מנהל את המדינה אלא את דעתם עלינו ועליו בצורה מעליבה. הצבעה על עיוור זה כבר שיר ישן. עכשיו מחלקים לנו תעודת עניות. מה שמצחיק זה שהם חוזרים על דברים ששמעו או קראו. הם לא כאלה ממציאים גדולים או מקוריים".
ראובן: "השנאה אליו גורמת לי לרצון יתר להצביע עבורו, ואני משכנע אחרים לעשות זאת. התקשורת שטפה פה את המוח לאנשים שזה פשוט מטורף. הפסקתי לראות את ‘ארץ נהדרת', שהייתה תוכנית נפלאה. בשנים האחרונות הם רק מתעסקים בכמה להכניס לראש הממשלה וכמה הממשלה שלנו גרועה".
נילי: "השיח התקשורתי בישראל הוא דרך עיניו של גבר לבן, אשכנזי, תל אביבי. ולא משנה אם זו יונה לייבזון, זה אותו אחד. עכשיו היה כאן שי שטרן מערוץ עשר, אז ישר פנו לערס והלכו למרכז המסחרי. סטיגמות. כשיש לך תמונה שאתה מקבע את עצמך סביבה, ככה אתה מצייר את החדשות - ואלו לא באמת החדשות".
הפגישה בירוחם התקיימה יום אחרי ששודרה הסדרה הדוקומנטרית "סאלח, פה זה ארץ ישראל", על עליית יהודי צפון אפריקה ודחיקתם לעיירות הפיתוח. הפרק הראשון התמקד בירוחם. כדי להבין את כעסם של הצעירים פה, צריך ללכת לשם, לימי העליות. אצל בני הדור השני העלבון של ההורים עדיין צרוב. הזמן, מתברר, לא מרפא את הפצעים.
"כשהתגייסתי לצבא, ליחידת כפיר, קיבלתי כאפה רצינית", הודה ראובן. "הייתה לי שיחה עם המ"כ איך שהגעתי והוא אמר: ‘אתה מירוחם? אקח אותך כפרויקט אישי'. ישבתי איתו ואמרתי: ‘רק התגייסתי, למה אתה מדבר אלי ככה?'. זה גרם לי להראות להם שאני כן יכול ואני כן חזק. על פי מה הוא שפט אותי?".
נילי: "ראובן אמר לא מזמן: ‘חבל שלא עשיתי תואר, אולי הבעיה נמצאת אצלי'. אמרתי לו: ‘הבעיה לא אצלך. לא נתנו לך הזדמנות ולא נתנו כלים'. יש פה 44% זכאים לתעודת בגרות. החינוך המקצועי הסתיים רק בשנות ה־90. מצפים שאנשים יצמחו בבת אחת? אנחנו מתחילים, אבל הקצב אטי, כי בפשע של עיירות הפיתוח חרצו גורלות של דורות קדימה. ייקח זמן עד שהמצב יתאזן".
שמעון: "תמיד סיפרתי את סיפורו של סבי. דוד שלי עלה ממרוקו לפני כל המשפחה ושיכנו אותו במעלות בצפון. הוא שלח מכתבים לסבא: ‘כשתעלו תבקשו לגור לידי, יש לי עבודה, אסדר אתכם'. כשסבא עלה עם שאר הילדים הוא ביקש בסוכנות לגור במעלות. אמרו שישימו אותו שם. מיקמו אותו בירוחם, אז הוא שאל: ‘מעלות זה פה?'. אמרו: ‘לא, אבל קרוב. עם האופניים תוכל להגיע'. אם היה רוכב על אופניים, עד היום הוא היה בדרכים".
אדרי הרים את מבטו מהקופה ואמר: "מימי רבין ועד היום מפלגת העבודה לא קיימת. אנשים פה מזוכיסטים שהם בוחרים בליכוד כל פעם? אני מזוכיסט? ההוא מזוכיסט? כל המדינה? תראה מה אומרים על ביבי והוא רק עולה בסקרים".
לוגסי הניד את ראשו בהסכמה והמשיך: "אצלי הכל פתוח עכשיו. אם המפלגה תמשיך להתנהל ככה, לא תתחבר ולא תוביל אג'נדה, אסלול את דרכי חזרה לליכוד. תילחם על יוקר המחיה, על עיירות הפיתוח".
חזרנו לסניף הליכוד, שאותו מנווטת אהרון, שעלתה לארץ עם משפחתה מטג'יקיסטן בראשית שנות ה־90. שאלתי את הנוכחים איך הם, המזרחים, תושבי הפריפריה, תומכים בגביר מקיסריה בזמן שאת השמאל מוביל אבי גבאי, מזרחי גאה, ובעבר עמד בראש אותו מחנה עמיר פרץ, תושב שדרות.
"אתה יודע מה אתה מזכיר לי?", סוויסה שאל ומיד ענה. "פה, בירוחם, יש מפלגה של הודים. כמה פעמים יצא לי לדבר עם מצביעים שלהם בניסיון לשכנע אותם להצביע למועמד של הליכוד. אמרתי: ‘צאו מהבועה. אני מרוקאי, אז אקים מפלגה למרוקאים?'. אנחנו לא בוחרים לפי עדות. אני מרוקאי גאה, אבל אין לי בעיה שאשכנזי יהיה ראש ממשלה. לצערנו, השמאל לא מוכן לקבל מעליו מישהו מזרחי. קח את גבאי. ברגע שעלה לפסגה הספירה לאחור החלה".
שמעון: "אני לא בוחר רב, אני בוחר ראש ממשלה. אם הייתי צריך לאתר רב עיר כנראה שהייתי מחפש אחד צנוע. נתניהו טוב לביטחון, לכלכלה, אז מתאים לי. אוהב סיגרים? בסדר, יש לנו ראש ממשלה נהנתן, הוא לא בגין".
נילי: "נראה לך שסיגרים זה מה שיקנה אותו? כמה דיברו על בגין ופתאום הוא האלוהים של השמאל".
ניקול: "שיהיה צנוע, שתהיה לו אישה חמודה, והוא לא יספק את הסחורה, אז מה עשינו? אי אפשר להיות מושלם. אתה רואה איך משפחת נתניהו מתמודדת. אשתו, הבן. אתה מעריך את הדרך. הם מוכנים לספוג אש בשביל שראש המשפחה יהיה ראש הממשלה".
ניקול: "כל היום אני שומעת למה לא ביבי. מישהו יכול לספר למה כן יאיר לפיד? אם אין לי משהו טוב להגיד על עצמי, אז אני מרימה את עצמי דרך הפלת המתחרה?".
נילי: "זה מה שקורה כשאין אידיאולוגיה. פתאום קורץ לחרדים, למצביעי הימין. אני מכבדת אנשי שמאל רדיקלים, כי יש להם דעה. אתה יכול להיות איש מרצ, לא נסכים על הרבה דברים, אבל יש גם הרבה דברים שנלחץ עליהם יד. במחנה שלי, מיריב לוין עד צחי הנגבי יש קשת רחבה של דעות".
אולי צריך להגביל כהונה של ראש ממשלה. ביבי הוא היום חצי מלך.
נילי: "אם היה מלך היו מתייחסים אליו אחרת. הייתי במשלחת צעירים אצל פוטין, בסוצ'י. אף אחד לא אומר דבר, והוא חי כמו מלך וגוזר קופונים על נפט ונשק. ראש הממשלה הוא יו"ר תנועת הליכוד שנבחר באופן דמוקרטי. אתה יכול להגיד שיש כמה שלא אוהבים, עיוורים, פנאטים, אבל אתה רואה את המקבץ שיושב לפניך. כל אחד מסקטור אחר וכולנו מאמינים בו ובדרכו. אי אפשר לזלזל בזה".
נילי: "הצדקנות הזו פשוט מתנשאת. כשבא פעיל ימין בפייסבוק ומעלה תמונה של גבאי עם פני קוף, אתה רואה את כולם מגנים. ולעומת זאת, יש קריקטורה של דודי אמסלם ודוד ביטן ב'הארץ' ואף אחד לא אומר דבר. חברים שלי, מהקטע המזרחי, העלו את התמונה של גבאי: ‘אוי ואבוי, אמרו על המזרחי שהוא קוף'. למה כשזה מישהו מהשמאל צריך לגנות, וכשזה מהימין זה עובר חלק?".
לא פשוט להגיד את הדברים האלה לראובן פלקר, שאיבד את מקום עבודתו, "נגב קרמיקה", ונאלץ לנדוד למפעל לבדים סטריליים בדימונה. זה לא פשוט לעיר שרואה את חלק משכנותיה, כמו דימונה, מתפתחות והיא עדיין מתמודדת עם הקשיים של פעם.
"מה הקשר של ביבי למקום העבודה שלי שנסגר?", ראובן שאל. אשתו ניקול מיד התערבה: "דיברנו על זה בבית. בעלי אומנם עבד ב'נגב קרמיקה' ורחמים על המבוגרים שאיבדו את מקום עבודתם. אבל אם אני מסתכלת על עצמי כבעלים של המפעל, אף אחד לא קונה את הסחורה ואני צריכה להחזיק מאה עובדים, מאיפה אשלם? מכיסי הפרטי?".
נילי: "בעלי מיבנה והבאתי אותו לירוחם. אנחנו מגדלים פה ילד. אני מאוד מאמינה במקום. תראה את דימונה שנמצאת בתנופה אדירה, אופקים שמתפתחת, בנתיבות יש הסכמי גג. אני לא מצפה שראש הממשלה יחשוב על ירוחם כל היום, כי יש גם את חצור וקריית שמונה וצריך לדאוג גם להן. אבל צריך להתקרצץ. להסביר את החשיבות, להיות נוכח בשיח".
ראובן: "אם נילי לא תיבחר לראשות המועצה, מה יש לי לעשות פה? אין סיכוי שאשאר. האזור הזה לא זז, חאלס".
ניקול: "אל תדאגי, הם ימשיכו לחפש משהו חדש".
שמעון: "אני משגיח כשרות במלון בירוחם. היה פה ד"ר חיים שיין וישבתי איתו בערב שבת, ממש לפני הבחירות לנשיאות בארצות הברית. הוא שאל מי לדעתי ייבחר. אמרתי שלפני הבחירות בין נתניהו להרצוג כולם, כולל הסקרים, ניבאו שהרצוג ייבחר. אני נכנסתי לרשתות החברתיות, דיברתי עם האנשים ברחוב, והתמונה הייתה הפוכה. אנשים אמרו לי שהרצוג לא אופציה ורק ביבי. בסוף זה מה שקרה. אמרתי לד"ר שיין שמה שקרה פה, יקרה גם באמריקה - טראמפ ינצח. התקשורת מנותקת. בעידן הרשתות החברתיות מגיעים ליותר קהלים ואתה רואה את העם. עושים משהו לביבי והוא מיד מקבל תמיכה אדירה. סוס מנצח לא מחליפים בקלות".
התרעות פיקוד העורף