בסוף חודש מאי 2009 עלה חיים רמון ממפלגת קדימה אל דוכן הנואמים בכנסת במסגרת דיון על התנהלות הממשלה בנושא התקציב. "אני חושב שהחבר'ה בבאסטה, יש להם זיכרון ארוך, אבל אני רוצה לדבר איתם", חבר הכנסת אמר לנוכחים במליאה. "כל פעם אני מנסה להבין את העניין. איך שביבי מגיע לשלטון הוא שואל: ‘כל אלה הצביעו ליכוד? אני אדפוק אותם'. וכל פעם כשהוא דופק אותם, הם מצביעים בעדו. זו תופעה יוצאת דופן. ואני אומר שמגיע לכם, מה אתם באים לבכות כשהוא בא להטיל מע"מ על ירקות ופירות? מגיע לכם. הצבעתם עבורו, ידעתם. מילא, עד שהוא היה שר אוצר לא היה ברור שהוא אוהב לדפוק את המצביעים עבורו. עכשיו, יודעים. החרדים, השכבות החלשות, איך שהוא נהיה שר אוצר הוא קרע אותם - ועוד פעם בחרו בעדו. אז למה אתם בוכים? לא לבכות. אתם מצביעים בעד ביבי, תדעו שהוא ידפוק אתכם, יפגע בכם. זה התחביב שלו, לפגוע בבוחריו".
כחודש אחרי הנאום רמון פרש מהכנסת. מהצד הוא הספיק לראות איך נתניהו נבחר פעמיים נוספות לראשות הממשלה. גם כעת, כשהוא נחשד בשחיתות ובפלילים, כוחו של מנהיג הליכוד רק הולך ומתעצם.
רמון בוודאי היה מתקשה להבין את נילי אהרון, בת 29 מירוחם. היא אומנם מגששת את דרכה בליכוד כבר כמה שנים ומתכוונת לרוץ לראשות המועצה המקומית בבחירות הקרובות, אבל היכרותה עם נתניהו שטחית, כמעט לא קיימת. לפני כשנתיים ראש הממשלה לחץ את ידה בכנס שנערך בנגב. הוא בטח הספיק לשכוח, היא לא.
"זו הייתה תקופה לא פשוטה עבורי", אהרון מספרת. "כל התקשורת הפגיזה עם כותרות נגד ביבי. אמרתי שאני חייבת לעשות משהו. אני משפטנית. לימדו אותנו, דבר ראשון בדיני עונשין, שזכות החפות עומדת כל עוד לא הוכח אחרת. ופה מקיזים את דמו של אדם בלי לדעת לעומק מה יש ומה אין. התקשרתי למנכ"ל הליכוד ואמרתי: ‘בוא נערוך הפגנה, רק תגיד לי מה לעשות'. הכוונה הייתה להראות כלפי חוץ שבפנים אנחנו מאוחדים ומחזקים את ידי ראש הממשלה. שיידע שאנחנו איתו. לא משנה איזה עור של פיל אתה מפתח, בסוף אנחנו בני אדם".
נילי התיישבה וכתבה לנתניהו מכתב תמיכה ובין היתר ענתה שם למפקפקים כמו חיים רמון. "כבוד ראש הממשלה, מכנים אותנו בשמות גנאי על הבחירה שלנו בך, אומרים שאנו בוחרים בך בצורה עיוורת, אך ההפך הוא הנכון. אנחנו אלה הפיקחים שרואים את מה שאתה מחולל במדינה שלנו וגאים בכך. אנו גאים להיות חלק מהמדינה המופלאה הזו בהובלתך", כתבה.
נילי שאלה ליכודניקים מירוחם אם הם מוכנים שתצרף את שמותיהם למכתב. הם השיבו בחיוב. היא העלתה את האיגרת לעמוד הפייסבוק הפרטי שלה, ומשם היא עברה שרשורים על גבי שרשורים, עד שנחתה אצל ראש הממשלה עם יותר מאלף חותמים. נתניהו הודה לאהרון על המחווה מחממת הלב.
"באותם ימים מצבו היה קשה", אהרון הסבירה. "היה לנו חשוב להראות גם לשרים ולחברי הכנסת שהליכוד כרגע זה ביבי. המפלגה הייתה הרבה לפניו ותמשיך אחריו, אבל כרגע כל ההישגים הם בזכותו. שאף אחד לא יישב בצד ויתכנן מזימות. זו הייתה בחירה אישית שלנו לתמוך בו. ראש הממשלה לא בא בלילה וכישף אותנו".
שיר ישן
ירוחם מחזיקה אולי בסטריאוטיפ של "הבוחר הימני השבוי". במרכז הארץ יש הרואים בה עיירת פיתוח שנשארה אי־שם מאחור. בבחירות האחרונות, כשבוז'י הרצוג עשה קולות של מועמד רציני לראשות הממשלה, 32% מהמצביעים ביישוב שריינו את קולם לנתניהו. רק 8% הימרו על מועמד המחנה הציוני. לפני כשבוע פגשנו בסניף הליכוד בירוחם את אהרון עם שלושה מתושבי העיר, שחתמו גם הם על אותו מכתב תמיכה. ראובן פלקר (30) התפרנס במפעל "נגב קרמיקה" ונאלץ לראות את מקום עבודתו סוגר את שעריו. הוא הגיע מלווה באשתו ניקול בת ה־27. שמעון סוויסה (38) הוא משגיח כשרות. בעבר היה פעיל בש"ס ובחר לחצות את הקווים.
"ראיתי במוצאי שבת את תוכניתה של רינה מצליח ואמרתי שחבל שאני לא באולפן", סוויסה התעצבן כשנפגשנו. "ישבו שם שתי פרופסוריות שניתחו אותנו כאילו מדובר באמבות. אחת מהן אמרה שמצביעי הימין הם לרוב מזרחים שמצביעים מהרגש. הלו, גברת, אנחנו מספיק חכמים, יש לנו דעה ואנחנו מנתחים את המציאות לא פחות טוב ממך".
אהרון: "אראה לך את עמוד הפייסבוק אחרי שהעליתי את המכתב. אתה תבחין בכל השמאלנים שצצו, כולל חברים שיש לנו את אותה אג'נדה מזרחית, אבל הם לא שייכים לצד הפוליטי שלי. הם ישר נכנסו עם הקיטורים, ‘אה, אתם'.
ניקול: "הם לא אומרים את דעתם על ראש הממשלה ואיך שהוא מנהל את המדינה אלא את דעתם עלינו ועליו בצורה מעליבה. הצבעה על עיוור זה כבר שיר ישן. עכשיו מחלקים לנו תעודת עניות. מה שמצחיק זה שהם חוזרים על דברים ששמעו או קראו. הם לא כאלה ממציאים גדולים או מקוריים".
מה אתם מוצאים בנתניהו?
ניקול: "כריזמה. וזה חשוב מאוד כשאתה ראש ממשלה. הוא לא צריך לדבר רק איתי אלא עם כולם. במה שאמרו שהוא לא טוב, הוא הוכיח שהוא כן טוב. הוא מחזיק מעמד מול התקשורת והשמאל. זה הופך אותו למנהיג דגול שחשוב לבחור בו פעם ועוד פעם".
ראובן: "השנאה אליו גורמת לי לרצון יתר להצביע עבורו, ואני משכנע אחרים לעשות זאת. התקשורת שטפה פה את המוח לאנשים שזה פשוט מטורף. הפסקתי לראות את ‘ארץ נהדרת', שהייתה תוכנית נפלאה. בשנים האחרונות הם רק מתעסקים בכמה להכניס לראש הממשלה וכמה הממשלה שלנו גרועה".
נילי: "השיח התקשורתי בישראל הוא דרך עיניו של גבר לבן, אשכנזי, תל אביבי. ולא משנה אם זו יונה לייבזון, זה אותו אחד. עכשיו היה כאן שי שטרן מערוץ עשר, אז ישר פנו לערס והלכו למרכז המסחרי. סטיגמות. כשיש לך תמונה שאתה מקבע את עצמך סביבה, ככה אתה מצייר את החדשות - ואלו לא באמת החדשות".
התקשורת היא לא אדם אחד.
"אתה יודע איפה התשובה תהיה? איך שהכתבה שלך תיראה. בקלות אתה יכול ללגלג עלינו ולזלזל. אני נמצאת בטוויטר, איפה שכל הברנז'ה, ורואה כמה שנאה יש כלפי המחנה שלי. עשיתי תואר ראשון במדיניות ציבורית, תואר נוסף במשפטים, עכשיו אני מסיימת תואר שני בדיפלומטיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב. אתה רואה, יש גם משכילים בליכוד".
פרויקט אישי
הפגישה בירוחם התקיימה יום אחרי ששודרה הסדרה הדוקומנטרית "סאלח, פה זה ארץ ישראל", על עליית יהודי צפון אפריקה ודחיקתם לעיירות הפיתוח. הפרק הראשון התמקד בירוחם. כדי להבין את כעסם של הצעירים פה, צריך ללכת לשם, לימי העליות. אצל בני הדור השני העלבון של ההורים עדיין צרוב. הזמן, מתברר, לא מרפא את הפצעים.
"כשהתגייסתי לצבא, ליחידת כפיר, קיבלתי כאפה רצינית", הודה ראובן. "הייתה לי שיחה עם המ"כ איך שהגעתי והוא אמר: ‘אתה מירוחם? אקח אותך כפרויקט אישי'. ישבתי איתו ואמרתי: ‘רק התגייסתי, למה אתה מדבר אלי ככה?'. זה גרם לי להראות להם שאני כן יכול ואני כן חזק. על פי מה הוא שפט אותי?".
נילי: "ראובן אמר לא מזמן: ‘חבל שלא עשיתי תואר, אולי הבעיה נמצאת אצלי'. אמרתי לו: ‘הבעיה לא אצלך. לא נתנו לך הזדמנות ולא נתנו כלים'. יש פה 44% זכאים לתעודת בגרות. החינוך המקצועי הסתיים רק בשנות ה־90. מצפים שאנשים יצמחו בבת אחת? אנחנו מתחילים, אבל הקצב אטי, כי בפשע של עיירות הפיתוח חרצו גורלות של דורות קדימה. ייקח זמן עד שהמצב יתאזן".
שמעון: "תמיד סיפרתי את סיפורו של סבי. דוד שלי עלה ממרוקו לפני כל המשפחה ושיכנו אותו במעלות בצפון. הוא שלח מכתבים לסבא: ‘כשתעלו תבקשו לגור לידי, יש לי עבודה, אסדר אתכם'. כשסבא עלה עם שאר הילדים הוא ביקש בסוכנות לגור במעלות. אמרו שישימו אותו שם. מיקמו אותו בירוחם, אז הוא שאל: ‘מעלות זה פה?'. אמרו: ‘לא, אבל קרוב. עם האופניים תוכל להגיע'. אם היה רוכב על אופניים, עד היום הוא היה בדרכים".
בישראל עדיין חושבים במושגים של אשכנזי ומזרחי. עד כמה זה פגע בכם?
נילי: "בעלי מהנדס כימיה, ושם משפחתו אמזלג. כמה פעמים הוא הגיש בקשה ולא קיבלו אותו. אמרתי לו שירשום את השם באנגלית, שיכתוב אותו אחרת, והנה הוא התקבל לראיון עבודה. כמה מאמץ אני השקעתי כדי להתקבל כחיילת לדובר צה"ל. ועל מה מדדו את הקב"א? על כמה חדרים יש בבית. על זה מודדים איכות של בן אדם? הרי אנחנו גרים היכן ששלחו אותנו. לא באנו הנה מבחירה, נשארנו מבחירה. יש בעיה במערכת המשפט, בפקידות הבכירה, בתקשורת. אמרתי לערוץ 20: ‘אתם מזמינים לפאנלים אנשי ימין, תזמינו אותנו, מהפריפריה'. ענו: ‘אתם רחוקים מדי'. אין ייצוג אמיתי לרוב העם. אלה תמיד אותם אנשים. איפה ראית מזרחית, ימנית, מהפריפריה, שיש לה תוכנית רדיו?".
אתם מתחשבנים עם השמאל על דברים שקרו בימי הקמת המדינה?
ראובן: "אבא שלי חבר מרצ עוד מהתקופה של יוסי שריד. אילן גילאון היה אצלנו בבית לפני שנה וחצי. אני לא הולך אחרי העדר. חשובים לי ביטחון המדינה, האידיאולוגיה, הדרך, ואני מאמין בליכוד".
הקול ההודי
כדי להבין עד כמה גרוע מצבו של השמאל בירוחם, הייתי צריך לאתר את דני לוגסי, איש המחנה הציוני, שמחזיק בתיק הצעירים במועצה המקומית. נפגשנו במכולת/פיצוצייה של דוד אדרי, מהאנשים המרכזיים ביישוב. "גדלתי בליכוד ולפני עשר שנים עברתי צד", לוגסי הודה. "אהוד ברק הביא אותי, התחברתי לעמיר פרץ, אבל לצערי אנשי מפלגת העבודה באים לכאן באופן נדיר. הליכודניקים נוכחים, מרימים טלפונים, שולחים איגרות. חלק מהמשפחה שלי נשאר בליכוד, ואופיר אקוניס מתקשר לאבי ולאחי כל חג. הקשר הזה משאיר את האנשים במפלגה".
אדרי הרים את מבטו מהקופה ואמר: "מימי רבין ועד היום מפלגת העבודה לא קיימת. אנשים פה מזוכיסטים שהם בוחרים בליכוד כל פעם? אני מזוכיסט? ההוא מזוכיסט? כל המדינה? תראה מה אומרים על ביבי והוא רק עולה בסקרים".
לוגסי הניד את ראשו בהסכמה והמשיך: "אצלי הכל פתוח עכשיו. אם המפלגה תמשיך להתנהל ככה, לא תתחבר ולא תוביל אג'נדה, אסלול את דרכי חזרה לליכוד. תילחם על יוקר המחיה, על עיירות הפיתוח".
חזרנו לסניף הליכוד, שאותו מנווטת אהרון, שעלתה לארץ עם משפחתה מטג'יקיסטן בראשית שנות ה־90. שאלתי את הנוכחים איך הם, המזרחים, תושבי הפריפריה, תומכים בגביר מקיסריה בזמן שאת השמאל מוביל אבי גבאי, מזרחי גאה, ובעבר עמד בראש אותו מחנה עמיר פרץ, תושב שדרות.
"אתה יודע מה אתה מזכיר לי?", סוויסה שאל ומיד ענה. "פה, בירוחם, יש מפלגה של הודים. כמה פעמים יצא לי לדבר עם מצביעים שלהם בניסיון לשכנע אותם להצביע למועמד של הליכוד. אמרתי: ‘צאו מהבועה. אני מרוקאי, אז אקים מפלגה למרוקאים?'. אנחנו לא בוחרים לפי עדות. אני מרוקאי גאה, אבל אין לי בעיה שאשכנזי יהיה ראש ממשלה. לצערנו, השמאל לא מוכן לקבל מעליו מישהו מזרחי. קח את גבאי. ברגע שעלה לפסגה הספירה לאחור החלה".
שם לפחות נתנו צ'אנס.
נילי: "הם אלה העיוורים שמצביעים באופן מסורתי. מה שמנחה אותם הוא השנאה לעצמם. הגיוני שבבחירות הקודמות עדיין שוריין מקום למושבים ולקיבוצים - פחות מ־5% מהאוכלוסייה - במפלגה שמתיימרת לייצג את כל העם? כשפרץ עמד בראש, תבדוק איך הצביעו בקיבוצים ביום הבחירות. גזענות של עצמם כלפי עצמם. הם מכילים את מה שנוח להם".
גבאי בנה את עצמו מהשוליים.
נילי: "הוא לא גזר קופון עם 50 מיליון שקל בבזק? אם ביבי היה נמצא בזירה עסקית, הוא היה מרוויח מצוין, אבל הוא בחר להקדיש את זמנו לחיים הציבוריים. אנחנו לא עיוורים".
שמפניות וסיגרים יש לכם בבית?
נילי: "אם ראש הממשלה קיבל שמפניות וסיגרים מחברים, זה לא מפריע. יודע מה, כן מפריע. איך שאנחנו מתייחסים לראש ממשלה נבחר, איך מסתכלים עלינו בעולם, איך אנחנו הורסים את עצמנו. כשפורסמו המלצות המשטרה היה לקט של הידיעות בפוקס ניוז וב־BBC, פשוט מזעזע".
שמעון: "אני לא בוחר רב, אני בוחר ראש ממשלה. אם הייתי צריך לאתר רב עיר כנראה שהייתי מחפש אחד צנוע. נתניהו טוב לביטחון, לכלכלה, אז מתאים לי. אוהב סיגרים? בסדר, יש לנו ראש ממשלה נהנתן, הוא לא בגין".
נילי: "נראה לך שסיגרים זה מה שיקנה אותו? כמה דיברו על בגין ופתאום הוא האלוהים של השמאל".
ניקול: "שיהיה צנוע, שתהיה לו אישה חמודה, והוא לא יספק את הסחורה, אז מה עשינו? אי אפשר להיות מושלם. אתה רואה איך משפחת נתניהו מתמודדת. אשתו, הבן. אתה מעריך את הדרך. הם מוכנים לספוג אש בשביל שראש המשפחה יהיה ראש הממשלה".
המשפחה, אולי, היא חלק מהבעיה.
נילי: "הם לא נבחרי ציבור. בוא ניתן קצת קרדיט לראש הממשלה שהוא לא מושפע ממה שאומרים בבית ומקבל החלטות נבונות ולא על סמך אינטרסים. אני חושבת שהוא מנהיג מספיק גדול. אני חייבת להראות לך הודעת וואטסאפ שקיבלתי מחבר, איש יש עתיד. למחרת הפרסום שיאיר לפיד עומד להיות עד מפתח, כתב לי שהוא מבקש להתפקד לליכוד".
ניקול: "כל היום אני שומעת למה לא ביבי. מישהו יכול לספר למה כן יאיר לפיד? אם אין לי משהו טוב להגיד על עצמי, אז אני מרימה את עצמי דרך הפלת המתחרה?".
נילי: "זה מה שקורה כשאין אידיאולוגיה. פתאום קורץ לחרדים, למצביעי הימין. אני מכבדת אנשי שמאל רדיקלים, כי יש להם דעה. אתה יכול להיות איש מרצ, לא נסכים על הרבה דברים, אבל יש גם הרבה דברים שנלחץ עליהם יד. במחנה שלי, מיריב לוין עד צחי הנגבי יש קשת רחבה של דעות".
אולי צריך להגביל כהונה של ראש ממשלה. ביבי הוא היום חצי מלך.
נילי: "אם היה מלך היו מתייחסים אליו אחרת. הייתי במשלחת צעירים אצל פוטין, בסוצ'י. אף אחד לא אומר דבר, והוא חי כמו מלך וגוזר קופונים על נפט ונשק. ראש הממשלה הוא יו"ר תנועת הליכוד שנבחר באופן דמוקרטי. אתה יכול להגיד שיש כמה שלא אוהבים, עיוורים, פנאטים, אבל אתה רואה את המקבץ שיושב לפניך. כל אחד מסקטור אחר וכולנו מאמינים בו ובדרכו. אי אפשר לזלזל בזה".
הוא לפחות הצליח לחלק את העם, לשמאל וימין.
שמעון: "הקיטוב נוצר בגלל רדיפת נתניהו. כשאתה מרגיש שרודפים את המנהיג, אתה מתבצר. התקשורת יצרה את זה. הפכו אותנו לעיוורים שהולכים אחרי ביבי והם השמאלנים, הנאורים, אנשי הרוח".
נילי: "הצדקנות הזו פשוט מתנשאת. כשבא פעיל ימין בפייסבוק ומעלה תמונה של גבאי עם פני קוף, אתה רואה את כולם מגנים. ולעומת זאת, יש קריקטורה של דודי אמסלם ודוד ביטן ב'הארץ' ואף אחד לא אומר דבר. חברים שלי, מהקטע המזרחי, העלו את התמונה של גבאי: ‘אוי ואבוי, אמרו על המזרחי שהוא קוף'. למה כשזה מישהו מהשמאל צריך לגנות, וכשזה מהימין זה עובר חלק?".
ימים טובים
במכתב לראש הממשלה כתבה אהרון: "מעולם לא היה טוב יותר במדינת ישראל, בכל התחומים אנו רואים עלייה מתמדת. נכון שתמיד יש שאיפה להשתפר, ואנו בטוחים שתמשיך להוביל את המדינה קדימה".
לא פשוט להגיד את הדברים האלה לראובן פלקר, שאיבד את מקום עבודתו, "נגב קרמיקה", ונאלץ לנדוד למפעל לבדים סטריליים בדימונה. זה לא פשוט לעיר שרואה את חלק משכנותיה, כמו דימונה, מתפתחות והיא עדיין מתמודדת עם הקשיים של פעם.
"מה הקשר של ביבי למקום העבודה שלי שנסגר?", ראובן שאל. אשתו ניקול מיד התערבה: "דיברנו על זה בבית. בעלי אומנם עבד ב'נגב קרמיקה' ורחמים על המבוגרים שאיבדו את מקום עבודתם. אבל אם אני מסתכלת על עצמי כבעלים של המפעל, אף אחד לא קונה את הסחורה ואני צריכה להחזיק מאה עובדים, מאיפה אשלם? מכיסי הפרטי?".
נילי: "בעלי מיבנה והבאתי אותו לירוחם. אנחנו מגדלים פה ילד. אני מאוד מאמינה במקום. תראה את דימונה שנמצאת בתנופה אדירה, אופקים שמתפתחת, בנתיבות יש הסכמי גג. אני לא מצפה שראש הממשלה יחשוב על ירוחם כל היום, כי יש גם את חצור וקריית שמונה וצריך לדאוג גם להן. אבל צריך להתקרצץ. להסביר את החשיבות, להיות נוכח בשיח".
ראובן: "אם נילי לא תיבחר לראשות המועצה, מה יש לי לעשות פה? אין סיכוי שאשאר. האזור הזה לא זז, חאלס".
מה יקרה אם יוגש כתב אישום נגד נתניהו?
נילי: "ואם היועץ המשפטי לממשלה יחליט שאין בסיס, מה אז? אני אומרת לך שיכריזו על יום אבל לאומי. אתה יודע מה יגידו: ‘הוא מושחת, ביבי בחר בו'. לא סתם הם מפגינים כל מוצאי שבת".
ניקול: "אל תדאגי, הם ימשיכו לחפש משהו חדש".
אז גם אנשי החוק מתואמים עם השמאל?
נילי: "בגלל השיח הציבורי מזהמים את ההליך ההוגן. אתה לא תראה אותנו יושבים כל מוצאי שבת על הראש של היועץ המשפטי ולוחצים. הרי בסוף כולנו בני אדם. במכלול השיקולים, לא יודעת אם לא תחלוף אצלו המחשבה מה יגידו כל אותם אלפים שהיו מחוץ לבית שלו".
קיימת אפשרות שהמרחק עושה את שלו ואתם קצת מנותקים?
ראובן: "אגיד משהו שאולי לא יישמע טוב, אבל לדעתי התל אביבים מנותקים. הם כל היום עסוקים במלחמות שלהם, בלגליזציה, בעישונים. משחקים אותה ליברלים יותר מדי. הם חושבים שהכל טוב ויפה, אבל לא מכירים את התמונה האמיתית במדינה".
שמעון: "אני משגיח כשרות במלון בירוחם. היה פה ד"ר חיים שיין וישבתי איתו בערב שבת, ממש לפני הבחירות לנשיאות בארצות הברית. הוא שאל מי לדעתי ייבחר. אמרתי שלפני הבחירות בין נתניהו להרצוג כולם, כולל הסקרים, ניבאו שהרצוג ייבחר. אני נכנסתי לרשתות החברתיות, דיברתי עם האנשים ברחוב, והתמונה הייתה הפוכה. אנשים אמרו לי שהרצוג לא אופציה ורק ביבי. בסוף זה מה שקרה. אמרתי לד"ר שיין שמה שקרה פה, יקרה גם באמריקה - טראמפ ינצח. התקשורת מנותקת. בעידן הרשתות החברתיות מגיעים ליותר קהלים ואתה רואה את העם. עושים משהו לביבי והוא מיד מקבל תמיכה אדירה. סוס מנצח לא מחליפים בקלות".