"כשאני שומעת על מקרי טביעה של ילדים בצימרים, זה מחזיר אותי אחורה. אני חושבת על הילד שלי ועל האמא המסכנה שצריכה לעבור מה שאני עוברת", אומרת דינה (שם בדוי), שבנה טבע לפני כמה שנים בבריכה בצימר בעת חופשה. בשבת האחרונה הצטרף לסטטיסטיקה של טביעות ילדים בצימרים גם ילד בן 3 מביתר עילית. משפחתו התארחה בצימר בגליל המערבי, הילד טבע בשעות אחר הצהריים של יום שישי, פונה במצב קשה לבית החולים, ואתמול, לאחר מאמצים להחיותו, נקבע מותו.
מנתוני ארגון "בטרם - בטיחות ילדים" עולה שמשנת 2008 ועד היום מתו מטביעה בבריכות בבתי מלון, צימרים ובתי הארחה 18 ילדים. בבריכות הציבוריות טבעו למוות באותן השנים 19 ילדים. "כל עוד אין חוק חד־משמעי להפעלת בריכות פרטיות, המקרים האלה ימשיכו לקרות ואני אומרת את זה בצער רב", טוענת דינה, "אם לי זה קרה, זה יכול לקרות לכל אחד. הבעיה כאן היא לא בעיה הורית, למרות שהורה חייב לשמור על ילדו. האחריות היא על מי שמפעיל את הבריכה הזאת. הורה בחופשה יכול להירדם, יכול לשנייה להפנות את המבט. חשוב שהורים יבינו שהם לא אשמים, ושיחוקקו חוק נגד הביזיון הזה. לי זה ברור שהורה צריך להשגיח, אבל לא בכל סיטואציה הורה יכול לשמור ב־100%. ילד יכול למעוד, ליפול, וגם אם ההורה יבוא שנייה אחרי שהילד במים, זה כבר יכול להיות מאוחר מדי. המקרים האלה חוזרים על עצמם אחד לאחד. אני טוענת שבמקום שמיועד לילדים, יש גם אחריות על בעל המקום, אחרת הוא לא צריך לארח ילדים".
מה היית ממליצה להורים שמתכננים חופשה בצימר?
"פשוט מראש לא לנסוע עם ילדים לצימר עם בריכה, אלא אם יש בה מציל בכל שעות הפעילות שלה".
אחריות בחתימה
"את כל הנתונים צריך לקחת בפרופרציה", אומר יעקב רוזנווסר, יו"ר עמותת ארגון בעלי הצימרים. "מקרי הטביעה בבריכות הפרטיות הם ממש אפסיים לעומת אנשים שלמשל מתים בגלל זיהומים בבתי החולים בארץ, או כתוצאה מהאוויר המזוהם שנושמים ברחובות".
רוזנווסר, הבעלים של "וילה מורגנה", מתחם של ארבעה צימרים ביבנאל, נמצא בענף הזה 20 שנה. בצימר שלו ישנה בריכה אחת בגודל 12X5 מ"ר המספיקה לכ־30 איש בו זמנית, וגם ג'קוזי קבוצתי. "כיום ישנם בישראל כ־9,000 צימרים, ואנחנו מעריכים שיש כ־1,000 בריכות בצימרים", הוא מספר. "בעל הבריכה מחויב על ידי משרד הבריאות לשמור על תנאים תברואתיים של המים, ומשרד הבריאות דוגם באופן אקראי את הבריכות כדי לראות אם הן אכן עומדות בתקן".
חוץ מענייני תברואה, למה עוד מחויב בעל הבריכה?
"כאשר יש פחות מחמישה צימרים במתחם, ההנחה היא שהשימוש בבריכה ומספר המתרחצים בה הוא נמוך מאוד. ואילו כשיש מעל חמישה צימרים, מתחילים להיות תנאים יותר נוקשים. אתה בעצם נחשב למעין בריכה ציבורית, ואז חוץ ממפעיל קבוע - שאתה מחויב להעסיק גם במתחם של פחות מחמישה צימרים, כזה שבודק את המים, מנקה פילטרים ובודק שמערכות החשמל תקינות - אתה חייב שיהיה בבריכה גם מציל".
מה לגבי גידור הבריכה?
"על פי החוק, הבריכה לא חייבת להיות מגודרת. אבל למרות זאת, כבר לפני כמה שנים הוצאנו הנחיה לכל בעלי הצימרים לגדר את הבריכה, וגם דיברנו עם חברות הביטוח שיבקשו זאת כתנאי לביטוח. למרות שכאמור החוק לא מחייב לגדר בריכה פרטית, גם במתחם של מעל חמישה צימרים, הרבה מאוד מבעלי הצימרים זרמו איתנו וגידרו".
רוזנווסר ממשיך ומסביר: "כל אחריות לנזיקין חלה ראשית על בעלי המקרקעין. אבל אם למשל בעל הצימר מודיע לאורחיו שהוא לא נמצא במקום, אז האחריות עוברת לידי האנשים שלקחו את הצימר. ברגע שאני מודיע שאני לא נמצא, האחריות עוברת למבוגרים. גם חברות הביטוח אומרות לשים שלט במתחם הבריכה שלפיו האחריות היא על האנשים ששכרו אותה".
עד כמה סוגיית הבריכות מטרידה את בעלי הצימרים?
"דבר ראשון, זה צריך להטריד את ההורים שלא ישאירו את הילדים לבד בבריכה. אבל חשוב גם לציין שמספר הילדים שנפגעים בבריכות של צימרים הוא קטן בהרבה מכמות הילדים שנפגעים למשל בגני ילדים ובמתקני שעשועים. הנושא של ילד טובע בבריכה פשוט תמיד עולה לכותרות. אנחנו, בעלי הצימרים, מאוד מוטרדים מכל פגיעה. גם ממקרים שבהם ההורים למשל פותחים בקבוק בירה והילד דורך על הזכוכית ונפגע. בדרך כלל הם לוקחים את הילד לבית חולים, ואפילו לא מספרים על כך. כל הנושא של פגיעות בכלל מאוד מטריד אותנו. אפילו הודענו לחלק מבעלי הצימרים שלא ישימו טרמפולינות, כי הרבה ילדים נפגעים מהקפיצה בהן.
"אנחנו באופן אישי מחתימים את ההורים שהבריכה עומדת לרשותם, אבל הם אחראים בעצמם על כל פעילות שתהיה שם. אנחנו גם נותנים להם את המפתח לשער של הבריכה, וכולנו מרגישים מאוד רע כשקורים מקרים כאלה. שמעתי כבר על מקרים של תביעות משפטיות נגד בעלי צימרים. שמעתי גם על בעלי צימרים, שבגלל שנפגעו אצלם ילדים, ממש חטפו שוק וסגרו את הצימרים, למרות שלא הייתה בעיה בהתנהגות שלהם. הם פשוט לא רצו יותר להתעסק בענף הזה".
מה היית ממליץ למשפחה לבדוק לפני שהיא יוצאת לצימר?
"אם יש שם בריכה, אז קודם כל לבדוק שהיא מגודרת. כמובן שחשוב גם לראות שהמים צלולים ונקיים. ברגע ששני הדברים האלה מסתדרים, אז אפשר ליהנות בבריכה".
היתר בנייה ניתן על ידי הרשות המקומית. ככל שהתוכנית וההנחיות המרחביות באותו מקום/קרקע מאפשרות בריכה פרטית, אז ניתן להגיש בקשה להיתר. בריכת שחייה במתחם שיש בו עד ארבעה צימרים אינה טעונה רישיון, ומחמישה צימרים ומעלה, הבריכה טעונה רישיון. האוכף הוא הגוף שנתן את הרישיון, כלומר הרשות המקומית.
"החובות שמוטלות על בעלי הצימרים מחולקות לשניים: יש חובה חקוקה, כלומר קבועה בחוק ובתקנות, ויש חובות שנובעות מדיני רשלנות", אומרת עו"ד ענת קאופמן, מומחית לנזיקים וביטוח. "מבחינת התקנות והחוק, זה נתון לפרשנות מסוימת בהתאם להגדרות של מהי בריכה פרטית, ציבורית וכדומה, ולכן אי אפשר לומר באופן חד־משמעי שאין חובה לגדר בריכה בצימר. אני סבורה שכן יש חובה על בעלי צימרים פרטיים לגדר את הבריכה שלהם, על אחת כמה וכמה שיש חובה לבעל צימר לגדר את הבריכה מבחינת אחריות ודיני רשלנות. ככל שאנחנו נחשפים יותר ויותר לאסונות מהסוג הזה, כך גוברת החובה של בעלי הצימרים לגדר את הבריכה. צריך לחשוב שאנשים שמגיעים לצימרים, לרוב אין להם בריכות בבית, והמודעות שלהם לסכנות שונה ממי שכן יש לו בריכה. לכן על בעל הצימר לגדר את הבריכה, או לכסות אותה, ולפעול בכל האמצעים למניעת האסונות החוזרים האלה".
במקרה שחלילה קורה אסון, על מי בעצם מוטלת האחריות?
"אם בעל הצימר לא עמד ולא ביצע את הפעולות ההכרחיות להגנה על האורחים, הוא אחראי לנזק במלואו. גם אם החוק כאמור נתון לפרשנות, בית המשפט בודק מה צריך לעשות בעל צימר סביר, ומדיני רשלנות כל בית משפט יקבע שכל בעל צימר צריך לדאוג לגידור או כיסוי של הבריכה. כשבית המשפט בוחן את האחריות, הוא גם תמיד בודק על איזה עלויות מדובר; האם זו עלות סבירה או לא סבירה. לשים גדר מסביב לבריכה עם שער זו בהחלט עלות סבירה. גידור עם שער זה אל"ף־בי"ת של החזקת בריכה בצימר. אני משוכנעת שכשדברים כאלה יגיעו לבית המשפט, בית המשפט יקבע שיש אחריות אם בעל הצימר לא גידר.
"גם ההחתמה שהשהות בבריכה היא כביכול על אחריות המשתמש - לא תעמוד במבחן בית המשפט אם בעל הצימר לא קיים את שאר החובות שלו למניעת הטביעה. אתה יכול להחתים, אבל אם לא שמת גידור, לא הצבת שילוט, זה לא יעמוד לך כהגנה".
"קבוצת הגיל שנמצאת בסיכון לתביעות זה ילדים שאינם יודעים לשחות, ובעיקר ילדים בגיל הרך, 0־5", אומרת אביטל אפל, מנהלת קשרי ממשל ודוברת ארגון "בטרם - בטיחות ילדים". "ילדים בגילים האלה לא מבינים את הסכנה הטמונה במים, הם נמשכים מאוד למים. לצערי הרב, אנחנו רואים בשנים האחרונות עלייה במקרים של טביעות בבריכות פרטיות וגם בצימרים, כי כיום יש יותר בריכות מהסוג הזה. למשל, בבתים היו פעם בריכות גומי קטנות שהיה מאוד קל לרוקן אותן בסוף השימוש, ואילו היום אנחנו מדברים על בריכות גדולות שנועדו להיות בשימוש כמה חודשים בשנה. הן עם כמות מאוד גדולה של מים, כך שלא מרוקנים אותן בסוף היום וגם לא מגדרים אותן, כי הן עדיין נחשבות כתקופתיות. כמו כן, כיום גם נוספו בריכות להמון צימרים לעומת העבר. לפני שאנשים מזמינים צימר, הם קודם כל בודקים אם יש בו בריכה. זהו מרכיב מאוד מהותי בבחירת הצימר".
"הרבה אנשים שיוצאים לנופש לא רגילים לבריכה בקרבתם, ויכול להיות שהם לא נוקטים את פעילות הבטיחות הנדרשות", מוסיפה אפל. "אולי בריכה שנראית פרטית, נתפסת בעיניהם כפחות מסוכנת. לאו דווקא ממקום רשלני, לפעמים אצל ההורים יש חוסר הבנה עד כמה הבריכה, גם אם היא לא עמוקה, מסוכנת לתינוקות ולפעוטות. הרבה מהאסונות האלה קורים בזמן נתק מאוד קצר בהשגחה. הורים חושבים בטעות שאם חס וחלילה יקרה משהו, הם ישמעו את הילד. אבל להבדיל ממקרים שבהם הילד שובר למשל יד וצועק, הטביעה קורית במהירות ובדממה. וכמובן שבנוסף להשגחה הורית, לפני בחירת צימר עם בריכה חשוב מאוד לבדוק שהיא מגודרת ושיש שער עם מנעול שאפשר לנעול. הרבה פעמים יש גדר, אבל השער פתוח. לכן השער צריך להינעל באופן אוטומטי, והגדר צריכה להיות מספיק גבוהה כדי שהילד לא יוכל להיכנס".
יש לך עוד עצה להורים?
"אם למשל אחד מבני הזוג הולך לנוח, שיגיד מפורשות לבן הזוג השני שהוא זה שאחראי על הילד. כל הזמן לדבר ולהגיד שעכשיו הילד נמצא באחריות אדם כזה או כזה, כדי שלא יהיה נתק בהשגחה. ילדים קטנים במקום עם בריכה חייבים השגחה צמודה וקשר עין. כשהולכים לנופש, לא לוקחים חופשה מהבטיחות".