אלא שכ' בתמוז, שבו צוין גם יום הקמת צה"ל, נחוג פעמיים בלבד, ב־1948 וב־1949, ולאחר מכן פינה את מקומו ל"יום הקוממיות", שצוין בה' באייר. ההחלטה להעדיף את ה' באייר על פני כ' בתמוז התקבלה בממשלה במרץ 1949. הממשלה אף הגישה לכנסת הצעת חוק בנושא זה. ה' באייר הועדף כמועד שבו יציינו את יום השנה להקמת המדינה, משום שביום זה בשנת תש"ח, 14 במאי 1948, כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי, הכריז דוד בן־גוריון על הקמת מדינת ישראל, ונחתמה מגילת העצמאות.
ח"כ דוד צבי פנקס מהחזית הדתית המאוחדת אמר כי הצטער לשמוע על ההצעה "לקבוע את החג על פי הלוח הגרגוריאני ולא על פי הלוח העברי. אינני יודע אם החברים האלה הושפעו מן הזרות של השמות הלועזיים שאנו עוד שומעים אותה ולא שינום לעבריים, ולכן רוצים לקבוע את החג הזה לפי תאריך נוכרי".
בתום הדיון הוחלט להעביר את ההכרעות בנושא שם החג ותאריך החג לוועדת הכנסת, כדי שתחליט איזו ועדה תטפל בנושא, או להקים ועדת אד הוק לכך.
למחרת, בשמונה וחצי בבוקר, התכנסה ועדת הכנסת. תחילה עלתה להצבעה השאלה אם מדובר ב"יום" או ב"חג" עצמאות. עשרה חברי כנסת תמכו בהצעה "יום", ואיש לא תמך בהצעה "חג". אחר כך, בגלל קוצר הזמן, החליטו בוועדת הכנסת להכריע בעצמם בשאלה הקרדינלית – "יום עצמאות" או "יום הקוממיות". שמונה חברי כנסת הצביעו בעד "יום העצמאות", וכך הוא השתמר עד עצם היום הזה. לעומתם, תמכו חמישה ח"כים בכינוי "יום הקוממיות".
התרעות פיקוד העורף