"הלכנו במקבצים כי המסלול די צר", הסביר, "בקבוצות של ארבעה חמישה כל פעם, ואחר כך עצרו אותנו ובעצם אמרו לנו שצפוי גשם והמים יתנקזו לפה בסופו של דבר". הוא אמר: "אמרו לנו שזה יקרה בסביבות שעה שלוש, המים אמורים להגיע לפה. התחלנו ללכת בנחל צפית והמצב רוח של כולם היה טוב, לא הרגשנו מאוימים". קלם ציין כי "מישהו צעק ממש חזק 'שיטפון, סכנה, לעלות גבוה!', אבל לא היה אפשר לפספס את הבום המשוגע שהיה ממש כמה שניות אחר כך איך שאתה מסתכל אחורה אתה רואה זרם מטורף כזה חום לכיוונף".
לדבריו, ברגע שבו ראו את זרם המים מתקרב, הם הלכו למקום הכי גבוה וחיבקו את ההר, זו היתה האפשרות היחידה. "המים הגיעו, לי לפחות, לאזור החזה. כל הגוף שלך רועד הרי אתה קופא מקור", סיפר, "הדבר שאתה הכי צריך להתרכז בו באותו הזמן הוא הידיים שלך והרגליים שלך, שישארו כמה שיותר בתוך ההר, כמו יתדות". הוא הוסיף: "בערך חצי דקה אחר כך, ראינו שני אנשים נסחפים בשיטפון, נטרקים בסלעים וממשיכים".
"היא אמרה שהיא לא רוצה ללכת למקום בו תפגוש חברים כמו אלה שאני מכירה מהבית, רוצה להכיר אנשים חדשים. "בחודש שעבר נפגשנו עם אנשים מהמכינה, בערב שהם קיימו", ציינה דורית, "שמענו הסברים על המכינה והרגשתי שיש לי על מי לסמוך. יצאנו בהרגשה שהיא עשתה בחירה נכונה".
"מעיין הייתה בצופים במשך הרבה שנים, אז ההתארגנויות האלה די בקטנה בשבילה. יום לפני היציאה היא אמרה שהיא צריכה שמונה ליטר מים וזהו.
"אמרתי לה שעומד להיות מזג אוויר סוער, והיא אמרה לי 'בסדר, יטפלו בנו'", הוסיפה, "בערב לפני האסון היא התקשרה ואמרה ששינו את המסלול, ושבמקום נחל צאלים, הם יהיה איפשהו ליד ערד". לדברי האם, הדבר הדאיג אותה מאוד. "התקשרתי למכינה וביקשתי לדבר עם ההנהלה. אמרתי לנציגה שענתה לי שעומדת להיות סערה ושיבדקו בחדר המצב של משרד החינוך אם אפשר לצאת", ציינה, "היא הבטיחה שמטפלים בזה, וסמכתי עליהם".
לקח לנו זמן להבין את זה. אלי בעלי השיג את הטלפון של ראש המכינה יובל, ניסה להתקשר אליו ושלח לו הודעות שיענה לו לשיחה ויגיד לו מה קורה עם מעיין. מניחה שבהמשך נחפש תשובות, אבל אני לא שם כעת.
התרעות פיקוד העורף