משך 72 שעות ברציפות, כמעט ללא שינה, עם תנומה של שעה בניידת בחצר ביתו, העביר רס"מ איציק שמייב (37), שוטר קהילתי של פזורת אל־הוושלה ואבו־סולוב, במהלך סוף השבוע שעבר. זה החל ברביעי עם מציאת גופתו של נער בדואי שנסחף בנחל ממשית, נמשך באסון הכבד בנחל צפית והסתיים בחילוצם של שלושה רוכבי טרקטורונים שנסחפו בשיטפונות בדרום. רס"מ שמייב, המתגורר בבאר שבע ומשרת במשטרה כ־17 שנה, מאמין שמדובר בשבוע העמוס ביותר שחווה מאז עלה על מדים. "זה השבוע שעשה לי למעשה את בית הספר של החיים ולימד אותי מה זה משטרה בכלל ומה זה שיטור קהילתי בפרט". בשבוע הזה הוא הבין היטב שעזרה לקהילה, בעיקר ברגעי צער ואובדן, זוכה לתמורה מיידית מהצד המקבל.
ביום רביעי סמוך לשעה 17:00, כחלק מההיערכות לשיטפונות, החל גשם עוצמתי שהתגבר והפך לברד. "שעה לאחר מכן יצאתי עם הרכב שלי לכיוון הגזרה שאני מופקד עליה והתחלתי לסרוק ולוודא שבאזור המפגש בין הנחלים הכל זורם ואפילו תיעדתי את זה במצלמה. הכל נראה תקין. פתאום אני שומע בקשר על נער שנסחף בנחל ממשית, סמוך לאתר ממשית בכביש 25. הוא נסחף סמוך לתחילת הנחל ואני הייתי באמצע הנחל". בקשר שמע רס"מ שמייב את מפקד התחנה שמקפיץ כוחות למקום כדי להתמקד בחיפושים. סגל הפיקוד הגיע למקום תוך דקות אחדות ולאחר שהתבצעה חלוקת הצוותים, קיבל רס"מ משייב המכיר את הגזרה היטב אחריות על עומק השטח.
"אני מתחיל לנוע על גבי טרקטורון של תושב הפזורה לכיוון תחילת הנחל, רוכב על קו הרכס בגובה של עשרות מטרים מהנחל, ואז אני מבחין בנער שעומד עם ידיים על הראש על קו הנחל. אני רואה שהוא עושה תנועות מוזרות ומיד מבין שיש מקרה מוזר. אני מתקרב אל הנער ומזהה גופה של אדם כשפניו אל האדמה והוא מכוסה בסלעים. בלי לחשוב פעמיים, העפתי מעליו את הסלעים. בני המשפחה שהגיעו למקום וראו אותי כשאני מנסה להציל את חייו החלו לסייע לי. ביצעתי בנער החייאה וכשהגיעו למקום יחידת החילוץ של המשטרה ויחידת החילוץ 669 נקבע מותו של הנער במקום, לצערי".
המפגש עם בני המשפחה של הנער היה קשה עבור רס"מ שמייב. את אותו לילה הוא סיים סמוך לחצות וכבר בבוקר התייצב למשמרת בהיערכות ליום סוער. הוא לא חשב לרגע שייקלע לאסון הנערים בנחל צפית, אבל המציאות חזקה מכל היערכות.
"סמוך לשעה 13:00 בצהריים התקבלה הודעה על קבוצה של 25 צעירים הלכודים בתוך נחל. מפקד התחנה הגדיר אותי ככוח החלוץ שיוצא לכיוון נחל צפית. בדרך אני מזהה חסמים של סלעים. הגענו לחסם אחרון, שלמעשה שלא ניתן לעבור אותו. עליתי על אופנועים של אזרחים שביקשתי את הסיוע שלהם. בשלב זה, נכנסתי עם עוד שוטר לזירה וחברנו אל מפקד יחידת החילוץ ערבה. חברתי במידי לנערים ולקחתי מהם שמות של כל הנערים שהשתתפו בטיול. תוך זמן קצר הגיע לזירה מפקד התחנה ואני מיד הבנתי שהמצב לא טוב ושיש מספר רציני של נעדרים".
כאן הגיע הרגע המרגש בסיפור שלו. "באותו רגע אני מקבל שיחת טלפון ואני מזהה שהיא מהמשפחה של הנער שמצא את מותו יום קודם לכן ובאותו יום קברו אותו. אני רוצה להשתתף בצער המשפחה, אבל מהצד השני הם אומרים לי משפט שנחרט בזכרוני: 'אתמול אתם עזרתם לנו בחילוץ הבן שלנו. תגיד למפקד התחנה שהיום אנחנו 50 אנשים על רכבי 4x4 בדרך אליכם כדי לסייע לכם בניסיון לחלץ את הנעדרים'.
"כמובן שנחנקתי באותה שנייה. שלוש שעות קודם לכן הם קברו את בנם ובכל זאת הם מוכנים לבוא לתרום ולהירתם להצלת חיי אדם כשבחוץ שיטפונות עזים. לדבריהם, הם לא האמינו למה שראו - כל המשטרה, בפיקודו של מפקד התחנה סנ"צ אילן שושן, עשו מאמצים קדחתניים בניסיון לחלץ את יקירם. הודיתי להם מכל הלב ואמרתי להם שאין צורך, כי אין מקום לסכן חיי אזרחים. "מפקד התחנה לקח פיקוד על האירוע. אני הפכתי ליד ימינו של קצין האג"מ בליקוט הפרטים על הנעדרים, בזמן שהחלו לחלץ גופות. היו פרטים על תשעה, שלצערי כבר אינם בחיים ואחת נוספת שהוכרזה עדיין כנעדרת.
סמוך לחצות הופסקו החיפושים בשל הגשם העז והחשיכה, ובשלב הזה הפכנו לכוח מניעה על כביש 90, לכל מי שנתקע שם. סייענו בחילוץ שלהם. היה מקרה אחד של אוטובוס שניסה לחצות את הסחף, אבל נזרק לכיוון הנחל. "גם למחרת בבוקר המשכנו בעבודה. הפכנו שוב לכוח מניעה בפיקודו של מפקד התחנה. חסמנו רכבים שביקשו לעבור בדרך ובמקביל ביצענו חילוצים בשלושה מקרים שנמשכו עד לשבת לפנות בוקר".