אלי אביבי, אחד האנשים שהצליחו להיכנס אל לב הקונצנזוס הישראלי בשנות השבעים, נפטר הלילה (רביעי) כשהוא בן 88, במקום אותו אהב יותר מכל - מדינת אכזיב. הוא ייטמן היום בקיבוץ גשר הזיו.

אביבי גדל בדרום תל אביב, בגיל 15 הצטרף לפמל"ח ובגיל 17 יצא למסע בן ארבע שנים, בו עבר ממערב אפריקה ועד לקוטב הצפוני. כשחזר ממסעותיו הוא החל לחפש מקום מתאים לכתיבת זיכרונותיו. הוא שכר שני מבנים מהכפר הערבי א-זיב,
 ושיפץ אותם. אחד מהמבנים הפך בהמשך למוזיאון לתולדות אכזיב. 

מדינת אכזיב היא מדינה לכאורה שהוכרזה על ידי אביבי ורינה רעייתו בשנת 1971, כצעד מחאה נגד בנייתו של הגן הלאומי במקום. ל"מדינה" יש נשיא (אביבי), דגל והמנון, ואף דרכונים שהונפקו השייכים לו. בתקופה מסוימת אף הוחתמו דרכוני המבקרים בחותמת מיוחדת. המוזיאון לתולדות אכזיב, שהקים אביבי, מרכז ממצאים ארכאולוגיים מההיסטוריה של אכזיב, חלקם בני למעלה מ-3,000 שנה. הממצאים המוצגים אינם מוגנים על ידי זכוכית, ומוצגים בגובה העיניים. על קירות האבן נמצאים העתקים של ציורים עתיקים, וסיפור המקום כתוב עליהם.



במשך שנים רבות, החל מסוף שנות ה-50 ועד שנות ה-80, היה ביתו של אביבי אבן שואבת לצעירי הבוהמה. במקום התקיים הפנינג ספונטני בכל קיץ וכן בחגים, וצעירים רבים תיארו שחוו במקום את תחושת השחרור הראשונה שלהם. אביבי עצמו, בהיותו דמות ציורית, היה מוקד משיכה אליו נהרו צעירים וצעירות, הן לשם תחושת החופש והן כדי לשמוע ממנו את סיפוריו ואת הגותו על החיים. בנוסף, פרש אביבי את חסותו על צעירים וצעירות שחיפשו מקום מפלט, חיתן זוגות צעירים על פי מסורת מדינת אכזיב, ואף נתן להם מחסה.



בריאיון שהעניק בשנת 2009 ל"מעריב סופהשבוע", סיפר אביבי כי בעשר השנים האחרונות הוא נאלץ להתמודד עם מחלת לב עקשנית, אך למרות זאת, חי כמעט עשר שנים לאחר הריאיון. הרופאים נתנו לו שנה, אבל הגוף התעקש להילחם. אביבי טען אז כי המתכון שלו לחיים ארוכים הוא לצלם נשים בעירום וכתיבת זיכרונותיו. בארכיון שלו יש כבר מאות אלפי תמונות ומאות יומנים אישיים.