"לפני שהמדינה מעבירה את האחריות לצרכן ומנסה לחנך אותו להפחית את השימוש במים, היא צריכה לטפל במיליוני קוב של מי הגשמים שאינם נספגים באדמה, זורמים לים לשווא ויכולים לשמש לשתיה, להשקיה ולכל צורך אחר", אומרים ל"מעריב־השבוע" גורמים בענף טכנולוגיות המים, "אם יוסדר הנושא, מחירי המים לצרכן יוזלו משמעותית ואולי אף יתייתר הצורך בקמפיין מסוג זה".
כאמור, דוווקא קק"ל, גוף שרותם ידע מקצועי למען החקלאות והייעור בכלל ואינו זרוע ביצועית של הממשלה, היא היחידה שכבר מיישמת תוכנית לאגירה ולטיהור מי הגשמים בערים. "הממשלה חייבת לעשות שינוי דחוף במדיניות הטיפול במי הגשמים בערים", מסביר יוסי שרייבר, מהנדס מים ומנהל אגף מפעלי פיתוח בקק"ל, "במי הנגר יש בעיה. ישנם בישראל תקני בנייה שמאפשרים לבניינים לאגור מי גשמים, אבל הם לא מיושמים ולא נאכפים וישנן טכנולוגיות שלא מקודמות, אף שהן ידועות ומצליחות במקומות אחרים בעולם".
שרייבר מספר כי קק"ל החלה ליישם בשיתוף עם שלוש ערים במרכז,כפר סבא, רמלה ובת ים, את טכנולוגיית ה"ביופילטר" - מתקנים לאיסוף ולטיהור מי גשמים שאליהם מתועלים המים לפני שהם מגיעים למערכות הניקוז שפעמים רבות קורסות בחורף בערי החוף במיוחד בעידן של ממטרים קצרים ועוצמתיים. המתקנים מסוגלים לקלוט ולטהר כ־90% ממי הנגר שמגיעים אליהם. לדבריו, כל מתקן כזה שעלותו 1.5 מיליון שקל, יכול לספק מים להשקיית פארק ענק במשך עונה שלמה, או לספק מים לשכונה בינונית.
אבל כדי להטמיע פרויקט כזה יש צורך למקם כמה מתקנים ברחבי העיר ולייצר מערכת הולכת מים מהם אל מערכות ההשקיה או האספקה. לרוב הערים אין כל תמריץ לעשות זאת והממשלה לא מספקת להם תמריץ שכזה, למרות שהוא היה מוזיל את מחירי המים לצרכן ויוצר מאגרי מים אוטונומיים בערים שעלותם זולה מהמים שבהם הן משתמשות כיום. פתרון נוסף הוא בניית אגמים מלאכותיים כפי שנעשה בראשון לציון.
התרעות פיקוד העורף