"פתחנו במוצאי שבת את שערי בית הספר ואמרנו שניתן לטבע לעשות את שלו ונראה מי יבוא. קרוב ל-600 איש היו במבואה של ביה"ס, הגיעו בוגרים מהשכבה שלו וגם בוגרי שני מחזורים תחתיו - השכבה של אחיו אוריאן. זה בי"ס שנטמע ממש בתוך השכונה, כולם ירדו מהמרפסות להתאחד ולהתייחד איתו. המראה היה מצד אחד מכבד של אנשים שאין להם קשר אליו, הם גרים בשכונה ויודעים שביה"ס נפתח סביב האבל הזה והגיעו לביה"ס. מצד שני זה היה קורע לב לראות את ההמונים, את הילדים על מדים, ממש מתפרקים לנו".
"ההלווייה הייתה המונית, היה בלתי אפשרי כמעט להגיע לחלקה הצבאית בבית העלמין בסגולה מרוב שהיו אלפים. בטקסים של ביה"ס אתה מתרגש ופה אתה פשוט מתפרק. אני מנסה לחשוב איך המשפחה שהוא היה עטרת ראשה, הבכור, המוביל, הדוגמה והמופת של הבית, אני מחזקת אותם ומנסה לחשוב איך הם קמים מהמשבר הזה וליבי איתם".
"מורה אחת בדקה את תאריך הלידה שלו ואמרה לי שזה כל כך מזעזע - הוא נולד בחודש אב בתחילת הצום ונפטר בתוך ימי תשעה באב, משהו סימלי. את החורבן חווה המשפחה ומתברר שגם המורים לא מחוסנים, זו לא חוויה פשוטה. אנחנו זוכרים אותם נערים עליזים, שובבים, כל מה שמאפיין את הזמן הזה שהם נערים בתיכון ועכשיו לראות את כל הקצינים סביבו, זה מנער אותנו חזק. אנחנו מסיימים איתם כשהם בני 18 ושולחים אותם לחיים, מצפים שהחיים יהיו פתוחים איתם ושהם יגשימו את עצמם, הצבא הוא רק שלב אבל לצערי יש כאלה שבשלב הזה הם מסיימים".
התרעות פיקוד העורף