פרופסור יצחק (יאני) נבו, מהמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון טוען: "הממשלה תובעת כאן זכות וטו ויש בזה פגיעה בראש ובראשונה במדע ובמחקר שחי מפרסום מדעי בדיוק כדי שימשיך לעמוד לביקורת. אם במקרה של מדינה 'בעל המאה הוא בעל הדעה' אז צריך לסגור את האוניברסיטאות. זה כמו שעמדתו של דונלד טראמפ שטוען כי כדור הארץ לא מתחמם היא שתקבע, ואז אפשר לקבור עשרות שנות מחקר שהוכיחו את ההפך".

פרופסור נבו המשיך: "לא משרד ממשלתי יכול לעשות בקרה מדעית, זה לא תפקידו ולא ביכולתו. ביקורת בפיקוח ממשלתי היא מכוונת מדיניות ולא מכוונת אמת. זאת פגיעה בחופש האקדמי שלב ליבו הוא החופש לפרסם את הידע. טבעו של שלטון הוא לא לאהוב ידע שעלול להזיק לו אבל זאת בדיוק הסיבה שאסור לו לדרוש זכות וטו כזאת. מחקר לא חופשי הוא מחקר מנוון ומסורס".

הפרופסור הדגיש, כי "מעבר לאקדמיה זאת מעילה באמון הציבור ובאינטרס הציבורי. מי יתחייב לנו שהממשלה לא תצנזר מחקרים שיוכיחו סיכונים משמעותיים לציבור? במפרץ חיפה יש הרבה סיכונים לציבור. אולי הכי נוח לממשלה שהציבור יישאר בבערותו באשר לסיכונים האלה לטובת אינטרסים של בעלי הון והשפעה? המחקר הוא של הציבור ולציבור יש זכות בסיסית שהמחקר, שהוא מממן בסופו של דבר, יפורסם".

דלתות מסתובבות של הון ושלטון וזלזול בחיי אדם

ד"ר אלי רון, לשעבר חבר סגל אוניברסיטת בן גוריון וכיום עובד בשוק הפרטי אומר: "מניסיוני, גורמי ממשל בארה"ב שמזמינים עבודה מחקרית, בגלל שהציבור מממן אותם ברור לכל שלממשל אין זכויות יוצרים על המחקר לבד מבעניינים של ביטחון לאומי. זה החוק ואף אחד לא היה מעלה על דעתו להכניס סעיף כזה. כשמדובר בגוף פרטי או חברה עסקית שמזמינה את המחקר בתנאים של שמירה על סודיות זאת סוגיה אחרת, אבל ממשלה איננה חברה פרטית".

ד"ר רון הוסיף כי "היא אתה ואני וכולנו, היא פועלת לטובת האזרח ובשם האזרח. במדינה קטנה כמו ישראל כשפעמים רבות פקידים במגזר הציבורי מוצאים עצמם בדלת מסתובבת במגזר הפרטי לאחר סיום תפקידם, זה חשוב שבעתיים, אחרת הגישה המושחתת של 'שמור לי ואשמור לך' מנצחת את האינטרס הציבורי וכאן מדובר בלא פחות מחיי אדם. אם למחקר יהיו ממצאים שמחייבים טיפול, גם אם הם לא נעימים לממשלה כגורם מפקח, הם חייבים להיות מובאים לידיעת התקשורת והציבור".

סערה באקדמיה: הממשלה מבקשת למנוע פרסום מחקר בריאותי על חיפה