האם הממשלה מנסה למנוע מידע חיוני מהאזרחים על הקשר בין זיהום האוויר לבריאות הציבור ולהגן על האינטרסים הכלכליים של התעשייה המזהמת? שנתיים וחצי חלפו מאז סערה המדינה בעקבות גילויים מתוך מחקר ראשון מסוגו בישראל שמצא קשר בין זיהום האוויר במפרץ חיפה לבין אחוזי תחלואה גבוהים באזור ואף פגיעה בהתפתחות עוברים ותינוקות. המחקר הושק אז בשיתוף ומימון הן של הממשלה והן של התעשייה במפרץ חיפה ובראשו עמד פרופסור בוריס פורטנוב מאוניברסיטת חיפה. המחקר היה אמור להימשך עוד מספר שנים אבל תוצאותיו הראשוניות הודלפו בטרם עת והסערה שעוררו התוצאות רק עודדו את הממשלה לקבור אותן ולקטוע את המחקר, וזאת בנימוקים מפוקפקים של ועדת ההיגוי שליוותה את המחקר.
כעת נחשף כי הממשלה מעוניינת שוב למנוע מראש כל אפשרות לפרסום מקדים של תוצאות המחקר הבא ללא אישורה. לפני מספר חודשים יצא המשרד להגנת הסביבה, לראשונה מאז פרשת המחקר הגנוז, בקול קורא חדש לקהילה האקדמית להגיש הצעות למחקר אפידמיולוגי החיוני לבדיקת הקשר בין איכות האוויר במפרץ חיפה עתיר התעשיות הפטרוכימיות לבין מצב בריאות האוכלוסייה באזור. הפעם, ללא מעורבות של גורמים אינטרסנטים בתעשייה. אולם, סעיף אחד בנספח למסמך שהפיצה לשכת המדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה מעורר סערה בקהילה האקדמית, עוד לפני שמחקר כלשהו יצא לדרך.
פרופסור יונתן יובל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה אומר: "התחום היחיד שבו התניה כזאת קיימת הוא בעולם העסקי. יש מענקי מחקר שהתעשייה נותנת לאקדמיה, למשל תעשיית התרופות. אבל יש כאן ליקוי מאורות כשמדינה שוכחת שהיא לא יכולה להתנהג כמו עסק פרטי. יש דרך לעשות בקרה מדעית בלתי תלויה והמדע עושה את זה אלף שנים לא רע - לפרסם את הממצאים לקהילה המדעית כי המדע מטבעו הוא תחום תחרותי. לא עושים את זה בכלים של צנזורה. כמו שדמוקרטיה לא יכולה לשלוט בחופש הביטוי, היא לא יכולה לשלוט בחופש האקדמי כי זאת פגיעה בלב האתוס המדעי".
פרופסור יובל הוסיף כי "מה שקרה בקול הקורא המדהים הזה, הוא מה שקורה לפעמים במדינות מודרניות שלפעמים מתנהגות כאילו הן תאגידים עם אינטרס משלהן ולא מייצגות את האינטרס של הציבור. בכל מקום שבו ניסו לכוון מראש את המחקר, לצמצם או להגביל אותו, זה נכשל. לשלוט על הברז של המידע זאת מניפולציה וזה לא עניינה של המדינה כי פרסום התוצרים המחקריים הוא לב ליבה של האקדמיה והפך אותה למה שהיא מאז הרנסנס. אם הממשלה רוצה לאשר פרסום של המחקר או חלקים ממנו אז שתכתוב אותו בעצמה".
פרופסור נבו המשיך: "לא משרד ממשלתי יכול לעשות בקרה מדעית, זה לא תפקידו ולא ביכולתו. ביקורת בפיקוח ממשלתי היא מכוונת מדיניות ולא מכוונת אמת. זאת פגיעה בחופש האקדמי שלב ליבו הוא החופש לפרסם את הידע. טבעו של שלטון הוא לא לאהוב ידע שעלול להזיק לו אבל זאת בדיוק הסיבה שאסור לו לדרוש זכות וטו כזאת. מחקר לא חופשי הוא מחקר מנוון ומסורס".
הפרופסור הדגיש, כי "מעבר לאקדמיה זאת מעילה באמון הציבור ובאינטרס הציבורי. מי יתחייב לנו שהממשלה לא תצנזר מחקרים שיוכיחו סיכונים משמעותיים לציבור? במפרץ חיפה יש הרבה סיכונים לציבור. אולי הכי נוח לממשלה שהציבור יישאר בבערותו באשר לסיכונים האלה לטובת אינטרסים של בעלי הון והשפעה? המחקר הוא של הציבור ולציבור יש זכות בסיסית שהמחקר, שהוא מממן בסופו של דבר, יפורסם".
דלתות מסתובבות של הון ושלטון וזלזול בחיי אדם
ד"ר רון הוסיף כי "היא אתה ואני וכולנו, היא פועלת לטובת האזרח ובשם האזרח. במדינה קטנה כמו ישראל כשפעמים רבות פקידים במגזר הציבורי מוצאים עצמם בדלת מסתובבת במגזר הפרטי לאחר סיום תפקידם, זה חשוב שבעתיים, אחרת הגישה המושחתת של 'שמור לי ואשמור לך' מנצחת את האינטרס הציבורי וכאן מדובר בלא פחות מחיי אדם. אם למחקר יהיו ממצאים שמחייבים טיפול, גם אם הם לא נעימים לממשלה כגורם מפקח, הם חייבים להיות מובאים לידיעת התקשורת והציבור".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "מדובר בטענות מופרכות. המשרד דוגל בחופש אקדמי ומפרסם קולות קוראים לאקדמיה במטרה לקדם ידע מדעי ולספק לממשלה המלצות לגיבוש מדיניות. חיוב אישור המשרד לפרסום הדוח הסופי על-ידי החוקרים הוא סעיף סטנדרטי, שאינו ייחודי לקול קורא זה אליו קיבלנו גם הצעות מחקר. בסיום המחקר מוגש דוח למשרד ובדומה להערכה שעובר כל פרסום מדעי, מועברות להתייחסות החוקרים הערות של אנשי מקצוע שהן בגדר המלצה והחוקרים נוהגים כראות עיניהם. עם קבלת הדוחות הסופיים, המשרד להגנת הסביבה יפרסם אותם לציבור בשקיפות מלאה."