"אמא שלי הייתה קוראת לי בשם העברי ורק שגדלתי קראה לי בשם הערבי ובו היא רשמה אותי בתעודת זהות. כולם מכירים אותי בשם זה. אמא שלי יהודיה וסבתא שלי פולנייה הייתה בשואה והרגו את האחים שלה ואת ההורים שלה והיא התחבאה מתחת למיטה ונשארה לבד. אמא שלי אמרה לי שאני יהודי ואני אוהב את היהודים ואת המדינה ורוצה לחזור לדת רק לא ידעתי איך". כך פותח אברהם (שם בדוי) את סיפור חזרתו ליהדות בגיל 50 אחרי שנים שגדל כערבי נוצרי ביישוב בצפון.
"ההורים שלי הכירו אחד את השני ונולדו שישה ילדים. אחותי כבר חזרה ליהדות. אני כל הזמן רציתי לחזור לדת שלי ולא ידעתי איך. לא היה למי ללכת. אנשים אמרו לי 'אתה יהודי אבל אנחנו לא יודעים להגיד לך מה לעשות עם זה". ואז הפנו אותי לאבו חאדר. אבו חאדר הוא שמו המבצעי של איש הקשר של אברהם ב'יד לאחים' שסייעו לו בתהליך החזרה ליהדות.

אברהם (שם בדוי) בבר מצווה בכותל. צילום: ללא קרדיט

 
אברהם (שם בדוי) בבר מצווה בכותל. צילום: ללא קרדיט


"זו סנונית ראשונה של המחלקה המיוחדת לטיפול ושיקום יהודים שרוצים לשוב לעמם. ב'יד לאחים' עושים הכל להשבת יהודים נידחים אלו ובסיוע להם בכל הנדרש. ביהדות לא מוותרים על אף אחד", אומר הרב שמואל ליפשיץ מראשי הארגון.
 
"לקחתי מאחותי את הטלפון והתקשרתי לאבו חאדר והוא אמר לי מה לעשות", המשיך וסיפר אברהם, "עדיין צריך כמה ניירות. אחרי שאהיה רשמית יהודי לא אכפת לי מאף אחד. המשפחה שלי יכולים לכעוס עלי ולא לדבר איתי אבל הם לא יעשו משהו אחר. אבל האנשים מבחוץ, מוסלמים, יכולים לעשות משהו. אני לא מפחד. אני יהודי ולא מפחד. חזרתי לדת שלי ממה צריך לפחד? אני חזרתי לדת של אימא שלי וסבתא שלי. זה הכי חשוב לי. זאת המדינה שלי ואני רוצה לחיות כיהודי במדינה הזאת". 
  
"אני נשוי לנוצרייה פלוס שלושה ילדים. היא ידעה שאני יהודי ועכשיו היא אמרה שהיא מבסוטה שחזרתי לדת שלי, אבל אני לא יודע אם זה בלב שלה או לא. הילדה הגדולה שלי רוצה להיות יהודיה", אומר אברהם.

לפני מספר ימים הגיע אברהם אל הכותל לחגוג בר מצווה בגיל 50 והחוויה השאירה עליו את חותמה. "הרגשתי שמה שזה המקום שלי, זאת הדת שלי, החיים שלי. כל האנשים שהיו שם אחים ואוהבים אותי בלי להכיר אותי. זה המשפחה שלי, אני עד עכשיו בהלם. שהייתי שם משהו בלב נתן לי אוויר לחיות ככה. הייתי מבסוט.

אתה לא חושש שככל שתתקרב ליהודים הם יחששו ממך עם המבטא והחזות? 
"הם יאהבו אותי. בכותל בלי שהכירו אותי, אפילו שידעו שאני נוצרי, היו הרבה אנשים ששמחו. הרגשתי משפחה חמה. אני אוהב את הדת היהודית יותר מהנצרות, מכל דבר בעולם, זאת הדת שלי. מבסוט לאללה שחזרתי לדת שלי. שנים רציתי לחזור. אמא שלי, אחרי שהלכתי לכותל, נישקה אותי ואמרה 'זה המקום הנכון, אתה צריך להיות כאן ולא שם".