אנו, עובדות ועובדים מתעשיית המין וכן תומכות ותומכים בזכותן של נשים על גופן, מביעות את מחאתנו על החוק למאבק בזנות (המכונה 'החוק להפללת הלקוח'), שעבר בוועדת שרים לחקיקה", כך נכתב בהודעה שהפיצה קבוצה בשם "ארגון נשים עובדות", שבה חברות נשים שהן חלק מתעשיית המין כיום וגם כאלה שעבדו בה בעבר. "בניגוד לפרסומים בכלי התקשורת, שלפיהם החוק יצמצם את תופעת הזנות על ידי הדרת הצרכנים מהשוק, למעשה ההפך הוא הנכון. עדויות מחקריות ממקומות שונים בעולם שבהם יושמה פרקטיקה זו מלמדות כי תופעת הזנות אינה מצטמצמת, אלא יורדת למחתרת.
את מחיר המלחמה שהמדינה מנהלת נגד הלקוחות משלמות הנשים, אשר בעקבות חוק זה יסבלו הן ממוגנות נמוכה יותר מצד גורמי אכיפת החוק והן מהעמקת הסטיגמה אשר מבודדת אותן חברתית ומקשה עליהן לפנות לסיוע. אנו סבורות כי על המדינה לגבש מדיניות שתדאג למוגנות של נשים ולא תחשוף אותן לפגיעה בשם מאבק למען עקרונות נעלים וצודקים. כמו כן, יש לציין כי הצעת חוק זו נכתבה וקודמה על ידי חברות כנסת וארגונים שונים שמתיימרים לדבר בשמנו, אך כאשר ביקשנו להשמיע את קולנו באופן בלתי אמצעי ואותנטי בפני הגורמים הרלוונטיים, הושתקנו והודרנו מהשיח".
"כבר ביום ראשון קיבלתי פניות מ־20 נשים שהיו בהיסטריה מכך ומאוד נלחצו. עכשיו הן פוחדות שתיגמר להן העבודה, כי הלקוחות יתחילו לפחד. כמו כן, נשים שיש להן לקוחות קבועים וטובים, שהם בדרך שומרי חוק באופן כללי, יאבדו אותם. גברים כאלו יפחדו להגיע, ואז יישארו הנשים עם לקוחות פחות טובים, שפחות מכבדים את החוק ושהמוסר שלהם גבוה פחות. ככה את מאבדת אנשים שנוח וקל יותר לעבוד איתם, כאלה שמעניין אותם מה את מרגישה, שמכבדים את הגבולות שלך. אנשים נורמטיביים יותר גם נוטים להיות אלימים פחות, והפחד הוא להישאר עם לקוחות שלא מכבדים גבולות ועם לקוחות שהדרישות שלהם כוללות יותר סטיות. בין אישה שעוסקת בזנות לבין הלקוחות הנורמטיביים שלה יש כבוד הדדי. זו מעין עסקה ששני הצדדים הסכימו עליה, רוצים לקיים אותה, ופתאום בא החוק, מפריע ונכנס באמצע".
"החוק הזה לא עוזר אם אין להן אלטרנטיבה או אם הן הגיעו לתעשיית המין בצורה כפויה. סחר בנשים, למשל, אינו חוקי בכל מקרה. אם נשים עוסקות בזנות כתוצאה מסחר, והחוק שכבר קיים לא מצליח לפתור סוגיה זאת ולעזור להן, איך החוק החדש יעשה את זה? עבור נשים שעובדות בתעשיית המין, החוק הזה הוא פשוט טרור. אם אלו נשים שהן לא קטינות ולא תיירות, אלא נשים עם תעודת זהות כחולה שרוצות לעבוד בזנות, עושות זאת באופן מודע וגם יש להן סיבה מספיק טובה כמו לפרנס משפחה, לתמוך בילדים או בהורים חולים או להחזיר כסף שהן חייבות - החוק הזה לוקח להן את הפרנסה, מושך את השטיח מתחת לרגליים שלהן ונותן להן ליפול לתוך התהום שממנה הן ניסו לברוח".
"אם רוצים למגר זנות, צריך לחנך לא לצרוך זנות, וצריך לדאוג לאלטרנטיבות מכבדות לנשים שעוסקות בזנות. כרגע החוק פשוט יפחיד את הלקוחות ולא יפתור את הבעיה".
ליה (שם בדוי), בת 23 מתל אביב, היא סטודנטית להנדסה שעובדת במשרה חלקית בענף ההייטק וגם עוסקת במקביל בזנות זה כשלוש שנים. "בחרתי בזה כי חיפשתי דרך מהירה להרוויח כסף", היא מודה. "רציתי לממן לימודים וחיים מחוץ לבית, ולא רציתי לבקש כסף מההורים. אמא שלי מודעת למה שאני עושה וגם נותנת לי טיפים לחיים איך להסתדר עם זה יותר טוב. גם חברים קרובים שלי יודעים".
"לא, היא פשוט אמרה לי: 'תבקשי יותר כסף'. אני נהנית ממה שאני עושה, לא נפגעת מהתהליך בכלל, וזה משאיר לי המון זמן לעצמי. במקום לבזבז לילות שלמים ולעבוד בבר מסריח בתל אביב, אני נפגשת עם מישהו פעם בשבוע, וזה סוגר לי את הפינה של שכר דירה, לימודים ובזבוזים".
"חיפשתי בגוגל 'יחסים בתמיכה', והגעתי לפורום שבו את יכולה לפרסם שאת מחפשת תמיכה. פתחתי מייל פיקטיבי, פרסמתי פרטים כלליים על עצמי וכתבתי שאני מבקשת 1,500 שקלים למפגש. בתוך שעה קיבלתי הרבה מיילים, ואז עשיתי אודישנים. מי שנבחר היה גבר בן 45, נשוי, עם שני ילדים, איש הייטק בכיר. תחילה קבעתי להיפגש איתו בספסל בחוץ. ישבנו ודיברנו והיה בסדר. אחר כך הגענו לחדר במלון ועשינו את מה שעשינו. נפגשתי איתו במשך חצי שנה, רכשתי ביטחון, ואז התחלתי לג'נגל בינו לבין גברים אחרים. היום יש לי ארבעה לקוחות כאלה. מזנות אני מרוויחה כיום 8,000־9,000 בחודש, ואני עובדת מעט. היום אני מעדיפה להשקיע יותר בלימודים".
"נכון, זה לא פשוט, ולכן צריך אופי מסוים לזה. לי יש את האופי הזה, ויש לי גם תמיכה מאנשים הקרובים אלי, במיוחד מאמא שלי. אני לא נמצאת במצב שאם זה יתגלה, אז ארצה למות. אני נפגשת רק עם גברים נשואים, כי להם יש הרבה יותר סיבות לשתוק מאשר לי".
"החוק הזה הוא דרך מוזרה למשטר נשים, ולי חורה מאוד שזה מגיע דווקא מנשים שטוענות שהן פמיניסטיות. פמיניסטיות הרי אומרות שלכל אישה יש זכות לעשות מה שהיא רוצה עם הגוף שלה, ולכן זה צבוע מאוד. תמיד יש הרבה זלזול, שמגיע דווקא מנשים מוכרות בחוגים הפמיניסטיים, שטוענות שאין דבר כזה זונה שטוב לה, ואני אומרת שיש, הנה, אני. אבל אז הן אומרות שהחוויה שלי יכולה לבטל חוויה של נשים רבות אחרות שבעצם לא בחרו להיות שם. עצם זה שפמיניסטיות אומרות זאת מבטל למעשה את החוויה שלי. ידוע לי שיש נשים שרע להן בזנות, ואני מאמינה שהנשים האלה צריכות לקבל את כל העזרה שבעולם".
"כאמור, אני חושבת שלנשים שמרגישות במצוקה מגיע לקבל את כל העזרה, אבל יש הרבה נשים אחרות שלא צריכות שיתערבו להן בגוף או בכיס. אם החוק הזה אכן יעבור, יהיה לי הרבה יותר קשה למצוא לקוחות נורמליים שאני מחפשת. גברים נשואים בעלי משפחה כבר יפחדו להיכנס לאתרים האלה, ומי שיישאר שם אלו אנשים שכבר אין להם מה להפסיד, או כאלה שנחשבים מסוכנים יותר".
"זו ברירה נחמדה, כל עוד יש לי זמן. כרגע כמעט אין לי זמן להשקיע בזה בגלל הלימודים, ולכן אני עובדת בזנות".
"ברור שכן. קרה שפגשתי מישהו שהיה לו ריח גוף ממש לא טוב או הבל פה ממש דוחה, אז קמתי והלכתי. כמו כן, לרוב אין צורך להימשך ללקוח. אני יודעת להפריד בין מין לצורך עבודה לבין מישהו שאני רוצה לקיים איתו יחסי מין כמשהו רומנטי. אני שחקנית טובה מאוד, יודעת לזייף את כל הפלרטוטים והחיוכים האלה, את כל שפת הגוף. פעם חשבתי שלעסוק בזנות זה מביך. היום הבנתי שאני לא צריכה לחשוב ככה. מה מביך בזה?".
"אני מאושרת מאוד, אני עוסקת בזה מרצוני, מבחירה שלי, האנשים נחמדים, הבנות שעובדות איתי מקסימות. כשאני נכנסת עם לקוח לחדר, אני מנתבת את זה לאיפה שייגעו בי או לא ייגעו בי. באיזשהו מקום, את גם שמה לעצמך קיר כלשהו כשאת נכנסת לחדר. אם מישהו לא נראה לי, אני לא נכנסת. הכל נעשה מבחירה שלי. כל כך הרבה פעמים ניסיתי לקבל עזרה מהמדינה וקיבלתי בוקס בפרצוף. אז למה שבמדינה הזאת, שבה אף אחד לא עזר לי בתור אם חד־הורית, יבוא מישהו ויגיד לי מה לעשות עם הגוף שלי? חוץ מזה, החוק הזה, שירתיע גברים מלבוא למקומות האלה, גם יגרום לפי דעתי חס ושלום ליותר אונס ברחובות, ליותר הטרדות מיניות, ליותר גירושים. כיום אנשים באים לפה, פורקים את מה שיש להם וחוזרים לאישה שלהם. חוץ מזה, זנות זה המקצוע הכי עתיק בספרים, אז למה לפגוע בו? זה החוק הכי מטומטם במדינת ישראל".
התרעות פיקוד העורף