זה שלושה חודשים שתושבי עוטף עזה מתמודדים עם מצוקה קשה לנוכח הירי ושיגור עפיפוני ובלוני התבערה מהרצועה ואיתם בחזית עומדות העובדות הסוציאליות באזור, בעצמן תושבות המקום, שמתריעות בפני הממשלה כי מצבם של התושבים קשה מתמיד. במוצאי שבת האחרונה הפגינו לראשונה עשרות תושבים מול קריית הממשלה בתל אביב, בטענה כי הוזנחו על ידי הממשלה, וכבר במוצאי שבת הקרובה מתוכננת הפגנה נוספת מול משרד הביטחון.

"אנשים כאן מתוסכלים מאוד, וחיים בתחושה של חוסר הגנה וחוסר אמון במקבלי ההחלטות", אומרת לירון באום, אם לארבעה משדרות, עובדת סוציאלית המתמחה בילדים ונוער, מדריכה וראש צוות באגף הרווחה בעירייה. "חלק מהחוסן לאורך השנים הייתה ההבנה שהמצב מורכב ויש מי שמנסה למצוא פתרון. הייתי הולכת להפגין בעצמי אם הייתה לי אפשרות, אבל הידיים שלנו מלאות בעבודה".
באום מספרת כי החודשים האחרונים קשים במיוחד. "אנחנו מקבלים בתקופה האחרונה יותר דיווחים מבתי הספר על ילדים שסובלים מאי־שקט ומהפרעות קשב בדרגות שונות", היא אומרת. "ממש בימים אלה ממתינים לאבחון נפשי ולטיפול יותר מ־60 ילדים ובני נוער בשדרות. זה תוצר של אי־הוודאות שגורם המצב הנוכחי. קהילות שלמות פשוט פצועות בנפשן. ישנן תופעות של ילדים שמסתגרים בבתים, שלא נפרדים מההורים, שעושים צרכים במיטה, וזה לא נגמר כשירי הרקטות פוסק".

בזמן ירי יוצאים הצוותים לסיורים בבתים שמתקבלות מהם קריאות מצוקה ונותנים מענה ראשוני לנפגעי חרדה. "בפעמים האחרונות ראינו הקצנה בתגובות, ויותר קשה להחזיר מבוגרים וילדים לשגרה", ממשיכה באום. "האירועים האלה גרמו להחמרה במצב הרגשי והנפשי של הרבה משפחות".
באחת מזירות נפילת הרקטות בעיר אפשר היה לאבחן בתוך שעות ספורות כיצד שכונת מגורים שלמה הפכה לנפגעת חרדה. "ממש תסמונת דומינו", אומרת באום. "הילד נפצע, והאב, שהיה עד לכך, חווה התקף חרדה. הם פונו לבית החולים. האם התמוטטה. שני הילדים האחרים ניסו לגונן עליה, והשכנים שלהם סבלו מרעידות ומהתאבנות של הגוף". 
העובדות הסוציאליות מנסות לתמרן בין תפקידן לטפל באנשים לבין הדאגה למשפחותיהן. "אנחנו כל הזמן בדריכות, לא ישנים הרבה", מספרת אחת מהן. "ואז מגיע צמד המילים 'הפסקת אש', וזו לא בשורה מבחינתנו, כי אז מתחילות התופעות הפוסט־טראומטיות של מציאות מעוותת שאנחנו צריכים לטפל בה. לוקח זמן לגוף ולנפש להתאושש מכל סבב כזה".
"זוהי קהילה פגועה, שהצורך שלה באנשי טיפול וסיוע גדול יותר", מסבירה ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים. "גם העובדות הסוציאליות סובלות מלחץ נפשי שהמצב הביטחוני גורם. בממשלה שוכחים את הצורך שלנו בתקנים נוספים. אם אחרי גיוס מלא של מחלקה בחירום, צריך להמשיך ביום למחרת לטפל גם בעניינים ה'רגילים'. התוצאה היא שהצוותים קורסים מעבודה. כל בעיה קיימת במשפחה עלולה להתעצם בגלל המצב המתוח. הפוסט־טראומה לא נגמרת עם הפסקת האש. ההרטבות, האלימות, ההסתגרות של ילדים ומבוגרים לא נגמרות עם הפסקת האש. עד שלא יהיה פתרון מדיני, נמשיך לראות את התופעות האלה בעוטף עזה, וכשדוחקים אוכלוסיות שלמות לקצה - זה עלול להתפרץ אצל חלק מהתושבים גם כזעם, בהפגנות, וחלילה באלימות כלפי עובדי רווחה, ואנחנו חוששים מזה". 
מאחורי הטענות יש גם מספרים: בלה בן גרשון, הממונה על טראומה נפשית והיערכות לחירום באגף לבריאות הנפש של משרד הבריאות, מספרת כי בסבב הלחימה האחרון הגיעו בתוך 12 שעות יותר מ־80 פניות לקו החם שנפתח במרכז חוסן בשדרות. "בלילה אחד ביצענו 24 ביקורי בית באזור, עד שלוש לפנות בוקר, ובבוקר שלמחרת עוד כ־30", היא אומרת. "אנשים שחיים במצב של טרור מתמשך לא יכולים להסתגל למצב. ההפך הוא הנכון".
ממשרד העבודה והרווחה נמסר: "המשרד מעמיד עבור שדרות והיישובים בגבול עזה את מרב המשאבים לטובת טיפול שוטף בצורכי התושבים כתוצאה מהמתיחות באזור, ומפעיל לאורך השנה חמישה מרכזי חוסן המספקים סיוע לתושבי הדרום בשגרה ובחירום. החל ממרץ הפעיל המשרד צוותי חירום של עובדים סוציאליים ומתנדבים, שמגיעים לאזורי נפילות, מאתרים נפגעי חרדה ומעניקים להם סיוע. מדי יום יוזמים עובדי המשרד קשר עם תושבים קשישים ועם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים בעוטף עזה. כדי לחזק את חוסנם של התושבים בקו העימות, הקצה שר העבודה והרווחה חיים כץ בשנים 2017־2018 50 מיליון שקל לשדרות וליישובי עוטף עזה, לטובת בנייה ומיגון של מעונות, טיפולים פסיכולוגיים לילדים, חוגים, איתור בני נוער בסיכון שפיתחו טראומה, סיוע לקשישים ולאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים ועוד".