לאחר מותו של פרס התגבשה בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו יוזמה להנצחתו בקריאת הכור על שמו. “פרס פעל רבות להקמת המפעל החשוב הזה, מפעל חשוב לביטחון ישראל לדורות, ואני חושב שזה ראוי ונכון לקרוא את הקריה על שמו”, ציין נתניהו אז בישיבת הממשלה.
פרס נחשב ל”זרוע הביצועית” של ראש הממשלה הראשון, דוד בן־גוריון, בהקמת הכור. הוא האמין שישראל המוקפת באויבים זקוקה לכוח הרתעה. לאחר מינויו בגיל 29 למנכ”ל משרד הביטחון פעל פרס בחשאי, בעיקר בצרפת, להקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה.
מבצע הקמת הכור החל באמצע שנות ה־50, כאשר נעשתה פנייה לצרפת לסייע בהקמתו. הפנייה נחשבה כחריגה, משום שלא היה מקובל שמעצמה שבידיה יכולות וידע בתחום המחקר הגרעיני תשתף מדינה קטנה בידע היקר שצברה ויישמה.
פרס נחשב לאיש המפתח בזכות קשר אישי שרקם עם ראש הממשלה הצרפתי מוריס בורז’ס. בפגישה ביניהם ב־1956 בפריז הציג פרס בפירוט את הסיוע שישראל מבקשת להקמת קריית מחקר גרעיני. הפגישה הובילה למפגשים בין דרגים מקצועיים ונוצרו הסכמות מעשיות.
האופוזיציה בצרפת התנגדה לסיוע לישראל, וגם בארץ היו מתנגדים חריפים להקמת הכור. אולם פרס, בהנחיית בן־גוריון, המשיך בקידום הפרויקט. בנובמבר 1958 ניצח שארל דה גול בבחירות בצרפת, והיה חשש שהוא יבטל את ההסכם שכבר היה מוכן לשיתוף הפעולה בפיתוח קריית המחקר הגרעינית. עם זאת, מכיוון שבורז’ס חתם על ההסכם יום לפני הבחירות - דה גול כיבד אותו.
במאי 1960 החליטה צרפת שלא לספק אורניום לכור. פרס, שכבר שכיהן אז כסגן שר הביטחון, הוביל להסכמה שלפיה צרפת תסיר את ידיה מפיתוח הכור וגם לא תפקח עליו, אבל חברות צרפתיות הקשורות לפעילות הכור ימשיכו את קשריהן עם הפרויקט.
התרעות פיקוד העורף