פרשת "רמדיה" היתה אחת הפרשות הקשות ביותר שידעה ישראל, כשביום שישי אחד, בשנת 2003, בשעת צהריים, יצאה הודעה דחופה להפסיק באופן דחוף את האכלת הילדים ברמדיה הצמחית, לה היה חסר את הוויטמין B1, מה שגרם לפגיעה קשה במערכת העצבים של התינוקות. אחת מהנפגעות הקשות של הפרשה היתה נועה חייבי, אשר נאבקה במשך 15 שנים, ולבסוף נפטרה אמש בשעת לילה מאוחרת. אביבה חייבי, אמה של נועה, שטיפלה בה בביתה, ולא היתה מוכנה להפסיק את הטיפול בה. האם התראיינה היום (רביעי) ב"כאן ב'", וסיפרה על המאבק האדיר שהתעצם עם השנים, עד שהגיע לסופו. נועה תובא למנוחות הערב בעפולה.
ספרי לי על אתמול
"נועה, כפי שיודעים, היתה מנפגעי רמדיה, ואתמול לצערי היא הרימה ידיים, והתעייפה. הלב שלה התעייף. אחרי 15 שנים של מלחמה אינסופית. הלב שלה נדם אתמול".
המצב שלה הלך והתדרדר?
"לפני ארבע שנים היתה התדרדרות, בגיל 5 היא היתה מונשמת, ואח"כ היא הפכה להיות צמח, אבל צמח ערנית, היא תקשרה עם גבות, עם העיניים, עם חיוכים. ידענו לתקשר איתה, מתי היא בוכה, מתי היא צוחקת, הכל. היא הבינה הכל, הגיבה, עד שלפני ארבע שנים שוב היתה התדרדרות. אני החלטתי שאני אטפל בה בבית, והקמתי פה חדר טיפול נמרץ. אני רציתי את הילדה שלי איתי. הציעו לי לא להחזיק ואתה בבית, למדתי איך לטפל בה, בעזרת עובדת זרה מדהימה. היא היתה ארבע שנים בתרדמת, ואתמול היתה המלחמה האחרונה שלה, ובמלחמה הזאת היא פשוט לא שרדה".
אביבה חזרה לימים הקשים של תחילת הפרשה: "אני זוכרת שיצאו בהודעה כמו שיוצאים למלחמה, הודיעו ביום שישי בצהריים. באותו רגע, נפלתי על הברכיים ואמרתי 'זהו, הרעלתי את הבת שלי'. אמרתי לעצמי שזה מה שקרה. היינו מאושפזים, והיא היתה בבית חולים, וביקשתי והתעקשתי שהיא תאכל רמדיה דרך הזונדות, וזה מה שגרם לה למצב שלה להיות עוד יותר קשה. ילדים עם פורמולה צמחית הם כאלה שהיו רגישים לפורמולה הרגילה. אני רוצה להזכיר שרמדיה אז היתה מותג. זה היה הכי טוב. אני לא יכולתי להניק מבחינה רפואית".
זאת היתה טכנולוגיה גרמנית, כולם חשבו שהכל היה פיקס
"נכון, אבל פתאום התחילו תופעות לוואי, כל מיני מצמוצי עיניים, משהו כמו שלושה חודשים, התחילו עיניים מרצדות, זה הלך והתגבר, פרכוסים, אפטיות, ישנוניות, פתאום הילדה לא בוכה. היא היתה בוכה כל הזמן, ופתאום לא. היא לא קמה לאכול. את רואה שהמצב לא משהו. לקחתי אותה לבית החולים, ולא ידעו מה זה. הייתי בעמק, אח"כ עברנו לשניידר, ולא הצלחנו להבין. התעקשתי שיתנו לה רמדיה צמחית. לקח חודש בערך, חודש וחצי. הרבה תינוקות שכבו ואף אחד לא ידע מה קרה".
בהתחלה לא עשו הקשר, עד שמישהו פתאום נפל לו האסימון
"הרופא הכניס את כל ההורים לחדר, ואמר - משהו לא נראה לי הגיוני. אני בטיפול נמרץ 30 שנה, וכולם עם אותו דבר. שבו, דברו ביניכם. ואז כשהתחלנו לדבר, השאלה הראשונה היתה מה הילד שלך אוכל. פתאום גילינו שכולם רמדיה צמחית. נשמע לנו קצת הזוי, אבל זה המשותף לכולם. הרופא פתח את התיק של התינוקות שנפטרו והתברר שגם הם קיבלו רמדיה צמחית. זה הרגע שהתמוטטתי. ידעתי שעוד נתתי לה את זה חודש וחצי דרך הזונדה. אמרתי לעצמי 'אוי ואבוי'.
"הייתי כמעט שנה בשניידר, הילדה שכבה בשניידר, והרופאים אמרו לי שהם לא מאמינים שהיא תשרוד. היא החזיקה 15 שנה. לא נתנו לה חיים. בבית, אצלי, היא היתה בחדר טיפול נמרץ, תמיד היינו סביבה וליטפנו אותה, והיא קיבלה טיפולים בלי סוף. לא חסכנו בכלום. היא לא יכלה לעשות כלום. המצב שלה היה לא טוב, היא היתה במצב של צמח. יש לי עוד שתי בנות גדולות שאהבו אותה. היא הקטנה שלי. הן נורא אהבו אותה, היא היתה מרכז הבית שלנו. כולם ראו אותה. הצפצופים של המכונות היו 24/7, אני לא רגילה לשקט הזה. שקט לי מדי בראש".
הפרשה הזאת טופלה כמו שצריך בישראל? מבחינת רמדיה ומשרד הבריאות?
"אני הפסקתי להתעסק את זה מזמן, שחררתי את הכעס לפני הרבה שנים. הבנתי שאו שאני כועסת, או שאני מטפלת בבית שלי. אני לא רוצה לדבר על זה יותר. זה לא יעזור לאף אחד. אני איבדתי היום את הילדה שלי. היא תובא למנוחות בארבע וחצי, הנסיכה הקטנה שלי. לא הספקתי להיפרד ממנה, הייתי בחו"ל שזה קרה לה".
"הספקתי להיפרד ממנה רק בטלפון בוואטסאפ, שראיתי אותה. דיברתי איתה בוואטסאפ שעה לפני, אמרתי לה שאני אוהבת אותה, וכמה היא הנסיכה של הבית, ושאנחנו אוהבים אותה, ושתשמור על אחיות שלה. הבת שלי ארבע שנים בתרדמת, לא הזיזה כלום, ואתמול היא הזיזה קצת את השפתיים. אמרתי למטפלת 'מה זה'? היא אמרה שהיא כנראה רוצה לדבר. שאלתי - 'מה את רוצה להגיד לאמא, את רוצה שאחזור? אני אחזור'. אחרי חצי שנה הודיעו לי שהיא נפטרה. כואב לי שברגע הכי קשה לא הייתי שם. לא מאחלת לאף אחד".