ההחלטה של וילסון שלא לתמוך בהצהרה סגרה למעשה את הדלת עבור בית לעם היהודי. ימים ספורים לאחר מכן, ב־24 בספטמבר, כותב בלפור ביומנו, בתגובה לחוות דעת פרו־ציונית של משרדו: "מאחר שעל שאלה זו החליט הקבינט (בהיעדרי) נגד הציונים, אין אני יכול לעשות דבר בטרם תופר החלטה זו”.
זהו סיפורה של פגישה מלפני 101 שנים, שפרצה את הדרך להצהרת בלפור ושנעלמה משום מה מדפי ההיסטוריה.