בריאיון ל"מעריב" היא מדברת על הירי באזור, על שריפות הפסולת שהעשן שלהן מגיע לבתים ועל הפער בין האחריות שמוטלת על השלטון המקומי לבין הכלים שניתנים לו. היא מקפידה לשבח את שיתוף הפעולה עם המשטרה, אבל דורשת מהמדינה לשנות את היקף המענה. "אני צריכה סמכות לטפל בזה ואני צריכה כסף", היא אומרת. "ברגע שיש לי את שני הדברים האלה, אני יודעת איך לעשות את זה".
שיחור רייכמן מבקשת מהתושבים לדווח על אירועי ירי גם למשטרה וגם למוקד המועצה, כדי שיהיה אפשר לתעד אותם ולעקוב אחר הטיפול בהם. "אחד הדברים שאנחנו מנטרים כל הזמן זה לראות אם המשטרה מגיעה, איך היא מטפלת ומה היא עושה", היא אומרת. אלא שלדבריה, כשניידת מגיעה לאחר עשרים דקות או חצי שעה, הירי כבר הסתיים והיכולת לתפוס את האחראים נפגעת.
היא מדגישה שיש שיתוף פעולה טוב עם המשטרה ועם מג"ב. "בכוחות שיש להם הם עושים עבודה מצוינת", היא אומרת. לצד זאת, היא סבורה שההתמודדות עם האלימות בחברה הערבית צריכה להיות רחבה ונחושה יותר. "אין שום סיבה שאנחנו לא נדע לטפל במשפחות פשע. זה כן צריך כוח אדם, וזה כן צריך כסף, וזה כן צריך אחר כך טיפול משפטי, ולא מדיניות של דלת מסתובבת שלפעמים קורית: שוטרים עוצרים ובתי משפט משחררים".
לדבריה, החברה הערבית היא הנפגעת הראשונה מהאלימות. "אני חושבת שהאלימות בחברה הערבית היום היא ממש פוגעת אנושות בחברה הערבית וצריך לטפל בזה, ולא להגיד, את יודעת, את כל האמירות הגזעניות האלה שיחסלו אחד את השני. ממש לא".
אחד המענים שהיא מקדמת הוא שיטור מועצתי, לאחר פיילוט באשכול הצפוני. הכוונה, לדבריה, היא לניידות שבהן יפעלו יחד פקח ושוטר, ויסיירו במרחבים הפתוחים וביישובים לאורך היממה. "הנוכחות בשטח", היא מדגישה, היא חלק מהפתרון: כוח קרוב, כתובת ברורה ויכולת להגיב כשהאירוע עדיין מתרחש.
המורכבות נובעת גם מהפריסה הגיאוגרפית של המועצה. לדבריה, היא נדרשת לעבוד מול כמה תחנות משטרה וגופי חירום, בניגוד לעיר שיש בה כתובת מרכזית אחת. לכן היא מבקשת לחזק את יכולת הפעולה המקומית, בלי לוותר על אחריות המדינה.
אותו פער בין אחריות ליכולת פעולה מתבטא גם בשריפות הפסולת. לדבריה, גם כשהפסולת מושלכת ונשרפת מחוץ לגבולות המועצה, תושביה נושאים בתוצאות. "התושבים שלנו נחנקים", היא אומרת. לטענתה, המדינה אינה מספקת פתרונות טובים מספיק לטיפול בפסולת, ובהיעדר אכיפה מספקת משתלם לעבריינים להשליך אותה בשטחים פתוחים.
המועצה, לדבריה, השקיעה יותר ממיליון שקל בניקוי פסולת בשטחי רשויות שכנות. "הממשלה חייבת לשים שם כסף. היא לא נותנת מספיק כסף", היא אומרת. היא מתארת שיתוף פעולה עם כבאות והצלה ועם הרשויות השכנות, שמגיעות לאחר הכיבוי עם כלים הנדסיים כדי למנוע המשך בעירה. במקביל, לדבריה, מתגבשת מנהלת משותפת עם רשות הניקוז, קק"ל, רשות הטבע והגנים ורשויות באזור.
אבל שיתופי הפעולה המקומיים אינם מספקים מבחינתה. היא דורשת לחזק את מערך האכיפה של המשרד להגנת הסביבה, או להעביר לרשויות המקומיות סמכויות ומשאבים שיאפשרו להן לפעול בעצמן. "שהתושבים שלנו יוכלו לנשום אוויר נקי, נראה לי זכות בסיסית", היא אומרת.
"החברה הערבית מאוד נפגעה מהיחס של הממשלה"
שיחור רייכמן מספרת על קשר שוטף עם ראשי רשויות ערביות באזור. לדבריה, הם רוצים למגר את הירי ואת פעילות משפחות הפשע, ומתמודדים בעצמם עם מחסור בתקציבים ועם יחס בעייתי מצד חלק ממשרדי הממשלה. "ראשי הרשויות היו מאוד שמחים שלא יהיו שם משפחות פשע", היא אומרת. "ראשי הרשויות מאוד שמחים על שיתופי הפעולה ועל החיים המשותפים. זה אמיתי".
היא נזהרת מלקבוע עד כמה הדבר שינה את היחסים היומיומיים בין תושבים, אבל אומרת: "צריך להשקיע הרבה מאוד מאמץ בשביל לשקם את האמון עם החברה הערבית", במועצה, לדבריה, פועלים לקידום חיים משותפים בחינוך, בספורט, בשפה ובשיח בין הקהילות.
"יש פה דיפ סטייט מאוד חזק של מינהל התכנון"
כשעוברים לשדה התעופה המתוכנן ברמת דוד, הביקורת שלה נעשית חריפה עוד יותר. "לצערי הרב, יש פה דיפ סטייט מאוד חזק של מינהל התכנון", היא אומרת. לטענתה, המשך קידום השדה אינו נותן משקל ראוי להשלכותיו על היישובים, החקלאות והסביבה, וגם לא למציאות הביטחונית סביב הבסיס הצבאי.
"יש פה איזושהי ריצת אמוק של מינהל התכנון, של פקידות שכבר השקיעה הרבה זמן", היא אומרת. מבחינתה, התכנון נמשך מכוח ההתמדה של המערכת, למרות המחיר הצפוי לאזור. היא טוענת שלא נערכה בחינה מספקת של מלוא הנזק הכלכלי והאזורי שעלול להיגרם מהשדה, לרבות פגיעה בחקלאות ואובדן אפשרויות לבניית דירות. לדבריה, מגבלות הקשורות לתכנון השדה כבר מקשות על קידום הרחבות.
כדוגמה היא מביאה את מנשייה זבדה, אחד היישובים הבדואיים במועצה, שבו היא מבקשת לאפשר תוספת בתים. "ישבתי השבוע בישיבה על הרחבה של מנשייה. זה אחד משני הכפרים הבדואיים שיש לנו. אי אפשר אפילו לעשות שם בית אחד נוסף וזה יישוב שחייב לגדול. חמישים יחידות, ארבעים יחידות, אבל חייב לגדול".
לכך היא מוסיפה את המציאות הביטחונית, לאחר ירי הטילים לעבר בסיס רמת דוד וסביבתו במהלך המלחמה. מבחינתה, האירועים ממחישים את הקושי בהקמת נמל תעופה אזרחי לצד הבסיס.
את האחריות הפוליטית לקידום החלופה היא מייחסת בין היתר לשר האוצר. "מי שדוהר לפה עם שדה זה סמוטריץ׳. זה החלום שלו, זה מה שהוא רוצה. הוא לא מבין מה זה הולך לעשות", היא טוענת. שיחור רייכמן סבורה שהקמת השדה עלולה לסתור גם את מטרותיו של סמוטריץ׳ בנוגע לחיזוק ההתיישבות היהודית בגליל. בהתייחסה לביטוי "לייהד את הגליל", היא מבהירה שאינה אוהבת אותו ואינה רואה בו ביטוי ראוי.
"הביקוש גבוה, ההיצע מוגבל"
לצד המאבק בשדה, שיחור רייכמן מתמודדת עם שאלה הנוגעת ישירות לעתיד הקהילות: מי יוכל להרשות לעצמו לגור בעמק. "זוג צעיר לא יכול לקנות פה בית", היא אומרת. לדבריה, הביקוש גבוה, ההיצע מוגבל ומחירי הקרקע מרחיקים משפחות צעירות.
היא מאשימה את מינהל התכנון בכך שאינו נותן משקל מספק לחשיבות המרחב הכפרי, ומבקרת גם את רשות מקרקעי ישראל. לטענתה, מדיניות תמחור הקרקע אינה מביאה בחשבון כראוי את הצורך לעודד התיישבות בגליל.
המענה שהיא מציגה הוא מהלך לתכנון כ-800 יחידות דיור ב-20 יישובים. לפי הרשימה שהעבירה המועצה, נכללים בו רמת דוד, שריד, אלונים, כפר ברוך, אלוני אבא, בית לחם הגלילית, בלפוריה, היוגב, גבת, גזית, גניגר, הרדוף, כפר החורש, מרחביה, מזרע, עדי, אלון הגליל, קיבוץ מרחביה, אחוזת ברק והסוללים.
לדבריה, חלק מהיחידות יהיו קטנות, כדי להרחיב את אפשרויות הדיור לצעירים ולמשפחות בתחילת הדרך. המהלך מקודם בסיוע מימון לתכנון ממשרד הבינוי והשיכון ומרמ"י, ובחלק מהמקומות נבחנת גם בנייה מרוכזת במטרה לקצר תהליכים ולהפחית עלויות.
היעד שהיא מציבה הוא השלמת התכנון עד פסח הקרוב ופעולה להוצאת היתרי בנייה עד יולי. מדובר בתוכניות שמקודמות, ולא ביחידות שכבר אושרו כולן לבנייה. במקביל היא מספרת על הרחבות נוספות ועל עבודה לתכנון של שלושה יישובים חדשים במרחב המועצה. "זה אבסורד שהממשלה הזאת, שכל כך באמת רואה התיישבות ביו"ש, לא מצליחה לראות את ההתיישבות בגליל", היא אומרת.
"חקלאות היום היא עתירת ידע"
העיסוק שלה בקהילה מתחיל בסיפור אישי של אובדן. שיחור רייכמן נולדה בחיפה להורים ניצולי שואה, ואביה נפטר כשהייתה בת 12. בהמשך נישאה אמה מחדש, והיא עברה לרמת גן ולמדה בתיכון בליך.
היא מספרת שגדלה ללא אחים וללא משפחה מורחבת. בהמשך טיפלה באמה, שלדבריה הייתה סיעודית והתמודדה עם דמנציה בשנותיה האחרונות. "אני באה ממקום של חוסר במשפחה, ובעצם מחפשת קהילות יותר גדולות ויותר גדולות", היא אומרת.
היא למדה משפטים, שירתה 13 שנים בפרקליטות הצבאית, ובהמשך ניהלה יישובים וכיהנה כרשמת האגודות השיתופיות. את הרעיון השיתופי היא מתארת כאמונה עמוקה, שאינה מוגבלת לימין או לשמאל. "יש משהו בערבות ההדדית שהוא חזק מאוד", היא אומרת. הספר "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל מלווה אותה מגיל צעיר. מבחינתה, החיפוש אחר משמעות ושייכות מסביר גם את כוחה של הקהילה ואת חשיבותה לחוסן התושבים.
את התפיסה הזאת היא מבקשת לתרגם גם לחינוך, באמצעות חיבור בין בית הספר לפעילות אחר הצהריים ובין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי. היא מספרת על עבודה עם תוכנית בלומברג סגול, שבמסגרתה צוות מפתח מהלך המבוסס על נתונים: להבין היכן נמצאים הילדים אחרי הלימודים, באילו מסגרות הם משתתפים ומי נשאר מחוץ להן.
"אנחנו שואפים באמת להגיע לכולם, עד האחרון", היא אומרת. המנטרה שלה היא "עד הילד והילדה האחרונים". לצד החזון, היא מתארת פערי מיגון במוסדות חינוך, ובהם בתי ספר הקרובים לבסיס רמת דוד. לדבריה, המועצה מקדמת תוכנית רב שנתית לסגירת הפערים. "אני מקווה שתוך שלוש שנים אנחנו נגמור את פערי המיגון שלנו", היא אומרת.
גם לחקלאות היא מבקשת לחבר את הדור הבא, באמצעות חוות חקלאיות, עבודות חקר, התנדבות והכשרה. היא מספרת על צעירים שחוזרים למשקים ועל שילוב בין חקלאות מסורתית לגידולים חדשים, ידע וטכנולוגיה. "חקלאות היום היא עתירת ידע", היא אומרת, ומזכירה גם יקבים ויוזמות המשלבות חקלאות ותיירות. במועצה בוחנים, לדבריה, יצירת מותג אזורי שישמש תו איכות לצד המותגים המקומיים.
כשנשאלת על דמי חסות היא מצהירה: "אני יודעת להגיד לך שאין בעמק פרוטקשן". לדבריה, המניעה מחייבת שיתוף פעולה ודיווח מוקדם מצד החקלאים, כדי שאפשר יהיה לפעול לפני שהתופעה מתפתחת.
בתוך המילה הזאת היא כוללת את השמירה על החקלאות, את הדיור, את השירותים ואת האפשרות לקיים קהילות חזקות. לצד הביקורת החריפה היא מבקשת גם מערכת בחירות מכבדת והוגנת, יכולת להקשיב למי שחושב אחרת, ו"ממשלה ממלכתית ואחראית, שתפעל למען כל חלקי החברה הישראלית".
ממינהל התכנון נמסר: "מינהל התכנון פועל בהתאם לשורה של החלטות ממשלה שהתקבלו לאורך השנים ומקדם במקביל שני שדות תעופה בינלאומיים ברמת דוד ובדרום, במסגרת מהלך שמקודם מזה כעשור. ראשת המועצה מנהלת קמפיין נגד הקמת שדה תעופה נוסף, בימים בהם מדינת ישראל ניצבת בפני משבר תעופתי חמור ושער הכניסה היחיד לישראל ניצב בפני קריסה. תפקידו של מינהל התכנון הוא לתת מענה לצורכי הפיתוח והצמיחה של מדינת ישראל לעשורים הבאים, תכנון והקמת שדות תעופה נוספים היא חלק בלתי נפרד מאחריות זו. סיסמאות על 'דיפ סטייט' ו'פקידות' לא יפתרו את משבר התעופה שמדינת ישראל מצויה בו".
ממפלגת הציונות הדתית נמסר: "ה׳חלום׳ של שר האוצר סמוטריץ׳ לייהוד הנגב והגליל שהוזכר בכתבה הוא לא חלום - הוא תכנית עבודה מעשית שתצא לפועל כחלק מהמשא ומתן הקואליציוני. בדיוק את אותה מהפכה היסטורית שעשה השר ביהודה ושומרון, הציונות הדתית תעתיק לנגב והגליל. המצב בגליל הוא כמו ב6.10 בגבול עזה, ולכן הפעם אסור להמר - וחייבים ציונות דתית גדולה וחזקה שתייהד את הנגב והגליל".
התרעות פיקוד העורף