פעילות התנדבותית מאורגנת, היא בהחלט קריצה מזמינה להתגורר באחד מעשרים כפרי הסטודנטים שמתפעלת עמותת איילים. יש עוד הרבה קריצות כאלה. אחת הבולטות בהן היא מחיר ההשתכנות: "המגורים הם במחיר מסובסד, שמשתנה ממקום למקום" הסבירה אופיר גבאי (31), היא סמנ"כלית פיתוח שותפויות וגיוס משאבים בעמותת 'איילים' כבר שנתיים וחצי. זו העמותה שכפרי סטודנטים רבים נמצאים בניהולה בכל הארץ. מאילת בדרום עד מטולה בצפון. גבאי מתגוררת בכפר שבדימונה: "על דירה של שניים או שלושה חדרים. התשלום הוא בין 850 ל 1200 שקלים לסטודנט. בנוסף הם מקבלים מלגה כשהם חיים יחד בכפר בקהילה". מפתה? ברור! אבל כדי להכנס לגור באחד הכפרים, צריך לחכות. רשימת ההמתנה השנה היא ארוכה מאד, דינמית והמיקום בה, אינו מבטיח כניסה לכפר בדיוק כשמגיע תורך. אם התרשמת ונרשמת בדימונה, מקום שהתפנה בכפר צפוני בוודאי לא יתאים לך: "קשה לדעת כמה נמצאים ברשימות ההמתנה. השנה, אם יהיו מספיק משאבים למגורים ולמלגות, יהיו בה כמה מאות" הסבירה גבאי.
כפר הבוחן הוא אחד הוותיקים. זה שנמצא בשדרות. הוא מציין קרוב ל 12 שנות פעילות, שהחלה בתקופה של מבצע 'צוק איתן'. הקמתו היתה מהירה מאד: תוך כ 50 יום הוצבו מגורים שהוכנו בתוך מכולות והועמדו זו על גבי זו בשתי קומות, עם מרווח גדול בין השדרות שלהן, כדי לקיים בו מרחב פעילות. יש בו 125 סטודנטים והוא צפוי לצמוח ל 170: "יש כאלה שאינם גרים בכפר אבל באים לפעילות שלו. הם גרים בדירות שכורות בשדרות במרחק של עד כקילומטר מהכפר" הסבירה גבאי, "הפעילות ההתנדבותית שלהם, שעבורה הם מקבלים את המלגה וסבסוד המגורים, כוללת 220 שעות עשיה בשנה. 140 מתוכן נעשות במעורבות חברתית (התנדבויות בעיר במסגרות שונות), 56 שעות הן לבינוי קהילה ו 24 שעות הכשרה. קבוצה זו משמשת כזרוע ביצועית ש הרשות המקומית. בימי שישי למשל, יוצאים הסטודנטים לטפל במבנים כמו בנייני דירות ומקלטים ולבצע בהם שיפוצים קלים, להקים ולטפל בגינות קהילתיות והתנדבויות נוספות".
שחר ראפלד עשתה את שירותה הצבאי עשתה כמפקדת פלוגה ב'מגל' וכקצינת מבצעים. את הפרק האקדמי בחייה, היא התחילה לאחר מספר שנות שירות בקבע: "כשהשתחררתי היה לי ברור שאמשיך לעסוק במקצוע ובתפקידים הנוגעים לאוכלוסיה" סיפרה, "נרשמתי ללימודי עבודה סוציאלית במכללת ספיר בדקה התשעים. כמובן שרציתי ללמוד בעוטף. שמעתי פה ושם כמה מילות מפתח כמו ספיר, כפר סטודנטים, התנדבות וזה משך מאד. תכנית הלימודים כוללת שנה מכינה ושנתיים לימודים. מבחינתי הכפר הוא מרחב של קהילה צעירה, מקום מדהים. כולם בו מחפשים משמעות וערכים והכפר מאפשר את זה. ממש פלטפורמה מצויינת לתרומה לעם ישראל".
ראפלד הגיעה לכפר מהישוב ניצן שבחוף אשקלון. כמו שעשתה לפני השירות הצבאי, היא רצתה להמשיך ולתת מכישוריה ויכולותיה איפה שאפשר: "הייתי סטודנטית פשוטה. שרתתי הרבה במילואים והתאהבתי בחזון של התיישבות ועבודה עברית. ניהלתי את הכפר בשדרות והשנה תוך כדי הלימודים אני מנהלת את השין שינים. חבר'ה מלח הארץ שמגיעים מכל קצוותיה לשנת התנדבות. הם מגיעים להכשרה של חודשיים ומתפזרים ל 8 קומונות ממטולה עד אילת. אנחנו משלבים אותם בעבודה עברית. הם לומדים לעבוד עם הידיים בסטיל גדודי העבודה של ראשית המדינה. השנה שלהם מתחלקת לשניים. הראשון הוא קידוש עבודה עברית: הם בונים ומשפצים. למשל בכפר עזה הם מסייעים בעבודות הבינוי הנדרשות שם. בחלק השני הם עושים עשיה חברתית וקהילתית. עובדים עם נוער בסיכון בבתי ספר, מקיימים הפעלת מגזרות נעורים וכדומה. זה מדהים".
ניר שרף (23), מקריית ביאליק, גר בכפר הסטודנטים בשדרות, תלמיד שנה ב' לקולנוע במכללה האקדמית 'ספיר': "בחרתי באיילים כי אני מאמין במטרה ובמה שאנחנו עושים פה. ביצענו למשל התנדבות בדימונה, בנינו כפר צעירים לבוגרים: את 'מעלה שחק'. רציתי מסגרת שיש בה פעילויות שאינן קשורות ללימודים. מרגיש שיש לי מחסור גדול בעשיה חברתית. שירתי בחיל הים ושנת שירות מאד חסרה לי, זה לא היה מוכר כל כך בעיר" .
שרף החל את לימודיו מיד אחרי השחרור וחיפש לשם כך את מקומו: "היה נכון מבחינתי לבוא לאיילים, זה לא מקום טבעי בשבילי כי המשפחה היא מאזור הצפון. מצאתי שהמקום כאן יותר חם גם מבחינת האנשים. העיר ממש שייכת לסטודנטים, עכשיו היא חיה לגמרי". פאב 'החלוץ 32' בשדרות, שנקרא כך על שם אחיו הבכור 'החלוץ 33' בבאר שבע, מארח מופעים שונים ומושך אליו הרבה סטודנטים כמו עוד כמה מקומות כאלה בסביבתו: "החיים תוססים כאן" הסביר שרף, "אני אוהב את הקריות, אבל הייתי חייב לצאת".
את קולות המלחמה הבלתי נגמרת, שומעים לאורך כל קו הגבול עם רצועת עזה וגם בשדרות ושרף בטוח שאפשר לחיות עם זה: "הבוקר התעוררנו מפיצוץ שהיה כאן. אבל המצב רגוע ושקט". האזור לדבריו, יכול בהחלט לשמש במה לעתידו המקצועי: "אני מאמין בלב שלם שאפשר לעשות קולנוע איכותי גם כאן". יחד עם הפעילות ההתנדבותית, שרף מצא שתי משרות בהן הוא יכול להרוויח: הוא משמש כצלם במכללה האקדמית ספיר, עובד כבריסטה באחד מבתי הקפה בשדרות וכל אלה, לצד לימודי קולנוע במכללה.
לסטודנטים יש הרבה אפשרויות מבחינת מסלולי לימוד ומגורים. שילובם של שני אלה עם עשיה חברתית, קסם וקוסם להרבה תלמידים: "במהלך השנים, עברו בכפרים משנת 2002 בערך 5800 חבר'ה כמו ניר" סיפרה גבאי, "הכפרים הפכו להיות סוג של בית לאוכלוסיה מגוונת ורחבה: נשים, גברים, צעירים, מבוגרים, דתיים וחילוניים, סטודנטים לתארים ראשונים, שניים ושלישיים בכל המקצועות הקיימים. כאלה ששירתו בצבא ושעשו שירות לאומי, בעלי זיקה לערכים של עשיה חברתית, קהילתית, התיישבות (בגליל ובנגב) ואהבת הארץ. אנחנו לא בוחנים שיוך מגזרי אלא איפיון שמבוסס על השתלבות בתכניות העשיה החברתית".
חיים בכפרי הסטודנטים אינם הטיול הגדול אחרי הצבא, אך השתלבות בהם, מביאה לכמה תשובות הנוגעות לשאלת החיפוש העצמי: "זה נותן את הדבר הנכון. אני מרגיש שאני ממצא וממלא את עצמי" אמר שרף, "אני מתנסה עם אחרים בכל מיני דברים, בעיקר דברים שאפתניים". התחברות לתכני העשיה שמציעים כפרי הסטודנטים היא חיונית. עם זה היא הופכת את שנות הלימודים לאתגר משמעותי ביותר: "זה סוגר לי את המעגל של לימודי עבודה סוציאלית" סיפרה ראפלד, "הרצון שלי הוא לתרום כמה שאפשר למדינה ולחברה. אז זה יכול להיות בקליניקה, בטיפול בשנת השירות של השין שינים או בעבודה אחרת. זה המענה השלם. תקופה קשה. מורכבת מאד. מודה שלפעמים אני שוכחת את עצמי. היה לי למשל מבחן השבוע ופספסתי אותו כשביצעתי עבודה התנדבותית. אפשר להיות כמו כולם וללכת למסיבות, להשתכר וכאלה. זה בכלל לא בדי אן אי שלי. לפעמים אני חושבת שהצורך בעבודה מהסוג הזה הופך לגזרת חיים, אי אפשר להפסיק. אני יודעת, שאם הלב מלא במשמעות ומלא סיפוק. אוכל להמשיך בכך הרבה זמן. להגיד היום מה יהיה התפקיד הבא אי אפשר. הוא יכול להיות באיילים או במקום אחר. אהיה בכל מקום שבו אוכל לאתגר את עצמי".
התרעות פיקוד העורף