"בימים הראשונים ל’חרבות ברזל’ דיברו באותה נשימה על 7 באוקטובר ועל השואה, ואני התנגדתי לכך. אמרתי שלא ייתכן להשוות", מספרת זילברמן. "כאן היו כ-1,200 נרצחים ושם כשישה מיליון. זה היה רצח עם שיטתי. ברגע מסוים המצב הזכיר לי את מלחמת יום כיפור בגלל המחדל וההפתעה. אחר כך חזרתי לימי קום המדינה ואמרתי שזה כמו הקרב על בארי ב-1948, כשהיינו מעטים מול רבים. בהמשך הגעתי לפרעות קישינב.
אובדן המשפחה המורחבת
הסיפורים ששמעה זילברמן התגלגלו לספרה החדש, ה-23 במספר, "הצד האפל של דוב" (בהוצאת יצירה עברית). זהו רומן שמבוסס על הסיפורים האמיתיים ומציע מבט נוגע ללב, כואב אבל גם מלא הומור, פרוע ואקסצנטרי לפרקים, על התמודדותו של הדור השני לניצולי שואה.
עלילת הספר נפתחת בהתאבדותו הפתאומית והמסתורית של בועז בעת שהותו בירושלים מיד בתום ימי האבל על פטירת אביו. בועז, צנחן לשעבר שאיבד עין במלחמת יום הכיפורים ופיתח קריירה כיהלומן, הותיר אחריו אוסף בובות מכשפות ואשמה עמוקה. אשתו, דרי (סמדר), בת לניצולי שואה שנסעה איתו לברלין, יוצאת בעקבות ההתאבדות למסע חקירת העבר המשפחתי. היא נחשפת לסודותיהם של אמה השותקת אגי ושל אביה דוב, אגרונום זוכה פרס ישראל, ומשתדלת למצוא פיוס עם בתה המתבגרת, בת.
"את הסיפורים שמופיעים בספר, בעיקר על אושוויץ, שמעתי מאנשים שהיו שם, יצאו וחיו כדי לספר", מתארת זילברמן. "אלה סיפורים שאחרי ששומעים אותם הם לא יוצאים ממך. גם הדמות של בועז מבוססת על מישהו שהכרתי במציאות, כולל ההתאבדות וכולל המשפט הקריטי שהוא אמר לי באופן הכי ישיר כשהיינו בני 30 ומשהו וקיטרנו על ההורים שלנו: ‘כולם חושבים שאני הייתי הבן הנאמן שכל פעם הגיע לארץ כדי לטפל באמא שלי ושהיא תמיד התאוששה בזכותי, בעוד שאחי הוא זה שטיפל בה יום-יום ושעה-שעה והיא לא העריכה זאת. את חושבת שהייתי כל כך נאמן לה? כל כך שנאתי את אמא שלי, שהייתי חייב להגיע כדי לראות איך היא מתה, והיא כל כך שנאה אותי, שהיא לא הסכימה להעניק לי את התענוג הזה, ובגלל זה בכל פעם היא התאוששה מחדש’".
תמונות מחיי נישואין
"זה אירוע שמרגש אותי מאוד ואני מאוד מקווה שהוא אינו מהווה סיכום, שכן יש לי עוד ספרים רבים לכתוב", אומרת הסופרת. "לשמחתי, כל עוד יש לי תיקים כעורכת דין אני עובדת, וגם כממלאת מקום יו"ר אגודת הסופרות והסופרים העבריים יש לי המון פעילות. אני גם משמשת אחראית על כתב העת ‘מאזניים’ ויו"ר המערכת. כשהייתי צעירה אמרתי שמזלי הגדול הוא שהמקצוע שלי אינו תלוי בגיל, בגוף או במראה החיצוני, אלא להפך – ככל שהסופר מתבגר הוא משתבח. ישנם מחקרים רבים על יצירתיות בגיל השלישי, על תובנות, חוכמה וניסיון חיים, ואני מקווה שהנתונים הללו יעמדו לטובתי כל עוד אני בכושר".
התרעות פיקוד העורף