לא הייתי איתכם
"אנשים לא הבינו את ההתנהגות שלי. הם חשבו שאני מנסה לפרוץ ולא הבינו למה אני לא מגיבה להודעות שלהם ברשתות החברתיות, למה אני כותבת פוסט והולכת, ונמצאת עם הילדים שלי ולא עם הטלפון. שכבתי ובכיתי 14 שעות במיטה, או ששרתי עם עצמי שירים והלכתי ביער. בקיצור, לא הייתי איתכם - הייתי איתי. כל מה שאני יכולה לתת זה אותי, ותיקחו מזה מה שתיקחו. זו הייתה הגישה שלי, וזו הגישה שלי כיום", סיפרה.
לא תקווה, השראה
"אני רוצה שישמעו עליי ועל המוזיקה שלי", פרידמן מצהירה. "אני חושבת שהמוזיקה שלי נותנת לאנשים צבעים נוספים לרגשות שלהם. תמיד יצרתי, ותמיד פחדתי להוציא דברים לאור. מוזיקה תמיד הייתה אצלנו בבית. היה לי בבית את עידו עם הגיטרה שלו, והוא היה פי אלף יותר טוב ממני. אם הוא היה מוציא אלבום עם דניאל סלומון, הוא היה פאקינג כובש כל במה. הוא היה כוכב, האיש הזה, באלף דברים, כמו שאני טובה בהמון דברים - ובעיקר הוא היה טוב בלהיות עידו, וזה מילא את כל העולם בהשראה. לכן עכשיו, כשאין אותו, יש פחות השראה בעולם, אבל אני אשתדל לעשות את החלק שלי, מה שאני יכולה, כי זה יותר טוב מתקווה. בכלל, אני רוצה שנעיף את המילה 'תקווה' מהלקסיקון. זה רעיון שצריך לנפץ, הוא לא טוב לנו".
"זה מופע של שירים בעיקר וקצת קטעי דיבור, כי אני לא יודעת לא לדבר", היא מסבירה. "זו תהיה חוויה, אני ממליצה לכל אחד לנכוח. אנשים אולי חושבים שהם באים למופע הזה בקטע של ערב זיכרון ל-7 באוקטובר, אבל זה לא זה, וגם לא הנצחה של עידו בקטע של לספר על דמותו ומי הוא היה. אני לא מתכוונת לבוא ולתת לאנשים תקווה במופע, אלא בעיקר השראה. הרבה זמן הרגשתי שלא משנה מה, אנשים יצפו ממני לתת להם תקווה, גם אם אני לא מצפה זאת מעצמי. אני בעניין של לתת השראה".
עוד הוסיפה: "אנשים כל הזמן מסתירים את החולשות שלהם כי הם חושבים שהם צריכים להתבייש בהן. כל אחד יאבחן אותי איך שהוא רוצה - אלו רק מילים. אני נוגה, והבנתי שאני ממש טובה בלהיות נוגה ולאפשר לעצמי להיות. תמיד פחדתי לתת לעצמי להתפשט, וצמצמתי את עצמי, אבל לא עוד. ראיתי את המבט של האנשים שבאים להופעה שלי ושל האנשים שראו את הסרט שלי, והנצנוץ הזה בעיניים הוא בעיניי המפתח לחיים טובים יותר. והוא הרבה יותר טוב מתקווה".
התרעות פיקוד העורף