האירוע שתועד בפירוט הרב ביותר התגלה בספטמבר 2024, לאחר שהמטפלים הבחינו בשתי הנקבות אוכלות בשלווה קליפה ועלים מענף גדול, שקודם לכן היה מחוץ להישג ידן. כדי לגלות כיצד השיגו אותו, בדקו אנשי הצוות את צילומי מצלמות האבטחה.
התיעוד חשף רצף פעולות מתואם. אמליה ניגשה לסלע מתחת לעץ שלטית מקומטת וטיפסה עליו. לאחר מכן הצטרפה אליה לישה ונעמדה ביציבות על ארבע על הסלע. אמליה טיפסה על גבה של לישה, הזדקפה ונמתחה כלפי מעלה כדי לאחוז בענף בגובה של כ־4.5 מטרים מעל הקרקע ולשבור אותו. השילוב בין הסלע, תנוחתה היציבה של לישה וטווח ההגעה של אמליה אפשר לה להגיע לענף. מחסום חשמלי סביב גזע העץ מנע טיפוס ישיר עליו.
סרטון נוסף מיוני 2025 חשף פרט מאלף במיוחד: לישה התקרבה לאמליה והתמקמה כשגבה מופנה אליה, מוכנה לתמוך בטיפוס. לא נצפה שימוש בכוח מצד אמליה או ניסיון שלה להזיז את לישה למקומה, והשתתפותה של לישה נראתה רצונית. החוקרים מפרשים את הדפוס הזה כשיתוף פעולה משום שפעולותיהן של השתיים היו תלויות זו בזו ונראו מכוונות לאותה מטרה מיידית: להגיע לענף ולהוריד אותו.
שיתוף הפעולה לא הוביל תמיד לחלוקת המזון לאחר מכן. המטפלים דיווחו על אכילה משותפת ושלווה בעקבות האירוע ב־2024, ואילו ברצף הפעולות שנצפה ב־2025 אמליה לבדה אכלה את הצמחייה. ההבדל מדגיש כי שיתוף פעולה בהשגת משאב וחלוקתו לאחר מכן הם היבטים נפרדים של התנהגות חברתית.
ההתנהגות שנצפתה הייתה ספונטנית: אף אחת מהגורילות לא אומנה לבצע אותה. עם זאת, המחקר עוסק בשני פרטים בלבד ובשלושה אירועים מתועדים. התיעוד אינו מאפשר לקבוע אם הגורילות תקשרו באמצעות קולות או מחוות עדינות, או אם תכננו את פעולותיהן מראש. גם לנוכח מגבלות אלה, "הסולם החי" החוזר מספק הצצה מרתקת ליכולתן של גורילות לתאם את תנועות גופן, להיעזר במאפייני סביבתן ולפתור בעיה יחד.
"לכן, שיתוף הפעולה בין אמליה ללישה מרגש אותנו מאוד, אבל לא בהכרח מפתיע. אנחנו מכירים את היכולות שלהן ויודעים עד כמה הן חכמות, סקרניות ומסוגלות ללמוד זו מזו ולפעול יחד. לעיתים, ההפתעה שלנו מלמדת יותר על הציפיות שלנו מבעלי חיים מאשר על היכולות האמיתיות שלהם. החשיבות הגדולה של המחקר היא בכך שהוא מעניק לתצפיות ולהתנהגויות שאנחנו פוגשים בשגרת העבודה תיעוד וניתוח מדעי, ומאפשר להרחיב ולהעמיק את הידע על הגורילות, על עולמן החברתי ועל יכולותיהן הקוגניטיביות".
פרופ' ישראל הרשקוביץ מסכם: "התצפיות שלנו מראות כיצד שתי גורילות מסוגלות לשלב כוחות ולמלא תפקידים משלימים כדי לפתור בעיה שאחת מהן אינה יכולה לפתור לבדה. מסקרן במיוחד ששיתוף הפעולה חוזר על עצמו גם כשהן אינן מפגינות קרבה רבה בחיי היום־יום, ואפילו כשהמזון אינו מתחלק ביניהן לאחר מכן. התצפיות הללו חשובות להבנת האבולוציה של האדם משום שהן מציעות הסבר, גם אם חלקי, לעובדה ששרדנו את החיים בסוואנה: תמיכה חברתית ורמה גבוהה של שיתוף פעולה שיכולה להתבצע גם ללא שפה ותכנון מוקדם. אף שמדובר במספר מצומצם של תצפיות, הן פותחות צוהר ליכולתן של גורילות ללמוד מניסיון, לתאם את פעולותיהן ולהיעזר זו בזו ובסביבתן כדי להגיע למטרה משותפת".
מיכאל לויצקי, שיזם את המחקר והוביל אותו, מוסיף: "כשצפיתי לראשונה בתיעוד, היה ברור לי שמדובר במשהו יוצא דופן. מה שמרתק בעיניי הוא שלישה לא שימשה רק כ'מדרגה' עבור אמליה. נראה שהיא השתתפה באופן פעיל ורצוני בפתרון הבעיה, ניגשה מיוזמתה והתמקמה בדיוק במקום הנכון, בלי שאמליה הכווינה אותה פיזית. זה ההבדל בין שימוש בפרט אחר ככלי לבין שיתוף פעולה של ממש, שבו שני הצדדים פועלים יחד לקראת אותה מטרה. במשך שנים נחשבו הגורילות פחות מתוחכמות מבחינה קוגניטיבית משאר קופי האדם, וככל שיצטברו תצפיות כאלה, נוכל להעמיק ולדייק את ההבנה שלנו לגבי היכולות החברתיות והקוגניטיביות שלהן. מחקרים עתידיים, שיכללו תיעוד שיטתי והקלטות קול, יוכלו לעזור לפענח כיצד הן מתאמות ביניהן, ואולי גם ללמד אותנו משהו על שורשי שיתוף הפעולה אצלנו".