לאחרונה החליטו בפרקליטות המדינה לא לפתוח בחקירה בעקבות התבטאותו האומללה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ביום הבחירות האחרונות, שלפיה "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי". זאת למרות הדרישה להורות בפתיחה בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה בגין הסתה לגזענות. "סמוך לאירוע, ראש הממשלה הסביר את הדברים ולמחרת הוא הזמין את נציגי המגזר הערבי ללשכתו", מסביר עו"ד שלומי אברמזון, ראש תחום עברות ההסתה בלשכת המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים. "הוא למעשה עיקר את העוקץ מהדברים, ולכן החלטנו לסגור את התיק".

המקרה הזה אינו ניצב לבדו. האווירה הנפיצה בימים אלו בציבור הישראלי מזמנת לא מעט התבטאויות, קמפיינים ורמיזות, שחלקם עלולים להיות על גבול ההסתה. בהם קמפיין "השתולים" של תנועת אם תרצו, המציג פעילי שמאל קיצוני כסייעני מחבלים; הטוקבקים המתלהמים והזועמים נגד הנשיא ראובן ריבלין בעקבות השתתפותו בכנס עיתון "הארץ" בניו יורק לצד שוברים שתיקה; והביקורת הציבורית על ארגון זה. בין שלל התגובות ברשת להשתתפותו של הנשיא ריבלין בכנס "הארץ", למשל, נכתב: "אפילו אלוהים לא אוהב אותו"; "הטקס הבא אצל הנשיא יהיה לכבוד המחבלים, והוא ואבו מאזן יעניקו להם תעודות הוקרה" ועוד.



"מדובר בביטויים קשים", אומר פרופ' עמנואל גרוס, מומחה למשפט פלילי בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. "צריך לבדוק, בכל ביטוי כזה, האם משתמע שיש כאן הסתה לאלימות נגד הנשיא. אבל צריך להיזהר מאוד. אם לא נאמר במפורש 'צריך להרוג אותו', אלא מדובר בהסתה עקיפה, לא בטוח עד כמה במונחים האלה יש הסתה לאלימות. יש בהם דבר שפל ובזוי, אבל לא בטוח שאפשר לראות בהם עברה על החוק מבחינה משפטית. צריך לוודא שהדברים נפלו על אוזניים שמפרשות אותם כקריאה לאלימות".

בחוק הפלילי ישנם כמה סעיפים המאפשרים להעמיד לדין בגין הסתה, אולם בפרקליטות לא ממהרים לעשות בהם שימוש. עם זאת, מספר כתבי האישום שהוגשו בשנה האחרונה בעברות הסתה גדל במאות אחוזים. אך לא רק החוק הפלילי יכול לשמש כלי למאבק בהסתה. גם דיון ציבורי, סיקור תקשורתי ואף תביעות אזרחיות עושים את העבודה. על רקע האווירה הנוכחית, שיש מי שטוענים כי היא מזכירה את הימים ערב רצח יצחק רבין, כיצד אפשר להילחם בתופעת ההסתה, ומה החלק של כל אחד מאיתנו במלחמה הזאת?

סופרים לייקים

סעיף 144 לחוק העונשין עוסק בהסתה לגזענות, לאלימות או לטרור. על פי החוק, "המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו - מאסר חמש שנים". אך כפי שידוע לגבי החוק הפלילי, הדברים הם לא תמיד שחור ולבן, ולעתים יש צורך בפרשנות.

לדברי עו"ד אברמזון, "בבואנו לגבש כתב אישום בעברות הסתה, עומדים בפנינו שני מבחנים. הראשון הוא התוכן - האם בדברים יש קריאה לעשות משהו אלים. לפעמים בדברים יש ביקורת, העלבה – אבל לא אלימות. גם המילה הנפיצה 'בוגד' ניתנת לפרשנות. לא תמיד הכוונה לבוגד שצריך להיתלות. לפעמים הכוונה היא לבגידה בערכים, ברעיון. אבל אם תתפרסם לצד המילה 'בוגד' תמונה של אקדח, אז המשמעות יותר ברורה. מבחן נוסף הוא האם יש אפשרות ממשית שהדברים שנאמרו יביאו אחרים לנקוט פעולת אלימות או טרור. אם אשב עם חבר או שניים, ואגיד להם ש'צריך להרוג את זה וזה', כנראה שלא ייפתח תיק פלילי. אבל אם אדם כמו ראאד סלאח הוא הדובר ודרשתו מופצת ברבים, כנראה שיש אפשרות ממשית שמישהו יפרש זאת כקריאה לאלימות".

באוקטובר השנה קבע בית המשפט העליון שהשייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ירצה 11 חודשי מאסר בגין דרשה שנשא ב־2007, ובה אמר בין היתר כי "הרגעים הכי יפים שלנו הם כשנפגוש את אלוהים כשהידים באל־אקצא". ב־2014 הורשע בהסתה לאלימות וזוכה מעברת הסתה לגזענות. בפרקליטות התבססו בין היתר על העובדה שסלאח נחשב מנהיג אהוד בקרב רבים בציבור הערבי, ולכן דבריו נופלים על אוזניים כרויות וזוכים לתפוצה ולתמיכה רבה.

אך בעידן הרשתות החברתיות הפכנו כולנו לסוג של נושאי דרשה, ודעותינו ומחשבותינו הפכו לנחלת הכלל. מאז מבצע צוק איתן הוגשו עשרות כתבי אישום בגין הסתה לאלימות או לגזענות על סמך סטטוסים שנכתבו בפייסבוק. בכל כתב אישום כזה מפרטת התביעה את מספר הלייקים שקיבל כל סטטוס מסית לכאורה, כסימן לכך שהדברים הגיעו לקהל הרחב.

מקרה אחד שעו"ד אברמזון זוכר במיוחד נוגע להתבטאותה של ח"כ חנין זועבי (הרשימה המשותפת) בקשר לשלושת הנערים החטופים, שלאחר מכן נרצחו. בימים המתוחים של החיפוש אחריהם, אמרה זועבי בראיון ברדיו כי החוטפים "הם לא טרוריסטים. הם אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם והם נאלצים להשתמש באמצעים האלה". לאחר בחינה, בפרקליטות החליטו שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית נגד זועבי. "ההחלטה לא לפתוח בחקירה הייתה לא קלה, אפילו כואבת", נזכר עו"ד אברמזון. "ועדיין, לא מדובר באמירה שיש בה תמיכה במעשים, רק שיש הבנה מאיפה הם באים. חופש הביטוי אומר שיש לגיטימציה גם להגיד דברים מרגיזים ומקוממים. זה מותר על פי חוק".

אף שלא מדובר בעברה פלילית, בשנה האחרונה התבטאו אישי ציבור רבים באופן שנוי במחלוקת, שיש שאף כינו אותו הסתה. כך למשל, ח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי) קרא "להרים D9 על בית המשפט העליון" ואמר כי השופט עוזי פוגלמן "שם את עצמו בצד של האויב". בדוח של האגודה לזכויות האזרח, שהתפרסם לפני כשבועיים, התייחסו באריכות לחלקם של נבחרי ציבור לאווירת ההסתה. "התבטאויותיהם של אישים ושל נבחרי ציבור תרמו לעתים לליבוי האש במקום לנסות להרגיעה, ואף עודדו בגלוי חריגה מהדין", נכתב שם. "שלהוב היצרים הטבעי של תקופה כזו הכין את הקרקע ללינץ' המזעזע שבוצע בתחנה המרכזית בבאר שבע".

"עילה לשיימינג"

בימים אלה בוחנים בפרקליטות האם יש היבטים פליליים בסרטון "השתולים" שהפיצה תנועת אם תרצו. "מדובר בהסתה חמורה וארסית, שמתירה את דמם של הפעילים החברתיים", אומר עו"ד אבנר פינצ'וק, מנהל היחידה לזכויות אזרחיות באגודה. "בנסיבות העכשוויות, הקמפיין יוצר חשש לפעולות אלימות שיינקטו נגד מי שעומד במוקד הקמפיין הזה. הסרטון מזכיר תעמולה במשטרים פשיסטיים. עצם המסר של הקמפיין, הקריאה להוציא את הארגונים האלה אל מחוץ לחוק – הוא מסר לגיטימי. אבל את המשתמע ממנו קשה לפרש לשתי פנים: המוזיקה המפחידה, עיבוד הדמויות, הבימוי, הצגתן כמי שתומכות בטרור. מי שעושה כך יש שיטה אחת לעצור אותו – אלימות. זה מה שמשתמע מהתעמולה הזאת".

באגודה לא רואים בקמפיין "השתולים" הסתה לאלימות במובן הפלילי. עם זאת, המשפט הפלילי הוא לא חזות הכל. "אני מתקשה לומר שיש פה עילה להרשעה, אבל בהחלט יש פה עילה לשיימינג ולגינוי ציבורי", אומר עו"ד פינצ'וק. "למרבה השמחה, אנחנו רואים שמכל קצוות הקשת הפוליטית יש תגובות חריפות נגד הקמפיין. הייתי רוצה לראות גם כלי תקשורת מרכזי שהיה מסרב לפרסם את הקמפיין הזה. יש בכך אמירה ציבורית. זכותם של אנשים להביע את דעתם ולא צריך להגביל אותם, אבל חשוב שתגובות הנגד יהיו מספיק חזקות כדי לבלום את הנזקים האפשריים ואת הסכנות שבהסתה". 

גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.