“עיניים עצומות, רעידות בגוף ושיניים נוקשות, עולים בראשה זיכרונות מגעילים ותמונות קשות.

בלילות של סיוטים היא קמה רטובה כולה. נזכרת, מדמיינת ורואה אותך ניצב מולה. זועקת בדממה לישועה, היא למדה להיות כנועה. הילדה הקטנה בזמן תקועה, מבקשת שיפוצצו את הבועה.
הוא שואב ממנה את החיים, איך אינכם רואים את הליקויים?".

(מתוך יומנה של טל)
לאחר 11 שנים שבהן התכנסה בעצמה וחשה כי גופה אינו שייך לה, טל בעיקר כועסת. על בן דודה ח' שתקף אותה מינית לכאורה מאז הייתה בת 7, על פרקליטות מחוז מרכז המסרבת להגיש נגדו כתב אישום בנימוק להיעדר ראיות מספיקות, ואפילו על הוראות החוק המאפשרות לו להגיש נגדה תביעת דיבה אם תיחשף בשמה המלא ובתמונתה. בעידן שבו הקורבנות יוצאות באומץ לאור, מישירות מבט לעבר התוקף ומציפות את המרחב הווירטואלי במונולוגים חושפניים, התסכול של טל רק מתעצם. 
לאורך התבגרותה נעלה את הכאב בגופה השברירי וחששה לחלוק את הסוד הנורא פן תפלג את משפחתה. רק לפני כשנתיים היא אספה את שרידי נפשה המיוסרת והגישה נגד ח' תלונה במשטרה. הודעת הפרקליטות שלפיה לא ניתן להוכיח כי המעשים המיניים והמסכת המעוותת נכפו עליה תפסה אותה מושפלת ונבוכה. 
בניגוד לעבר, טל מסרבת להיכנע. מאז התגייסה לצה"ל כלוחמת קרבית היא מביטה קדימה, מעבר לימים שבהם הטביעה את יגונה באלכוהול, פצעה בסכין את רגליה ובטנה, סבלה מהפרעות אכילה וקשיי זיכרון ואף ניסתה לשלוח יד בנפשה. באמצעות בא כוחה, עו"ד אבי וכניש, תערער טל בימים הקרובים על הקביעה המרכזית של הפרקליטות, שלפיה אין סיכוי להרשיע את ח', ותטען כי התנהלותה מול בן דודה וחוסר יכולתה הנפשית להתנגד לו אופייניים לקורבנות עבירות מין שנפגעו בגיל צעיר. 
בחינת הערר תיעשה על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים פליליים, עו"ד רז נזרי, ורק לאחריה יוחלט אם לפתוח מחדש את הפרשה המורכבת. החוק הפלילי יודע להתמודד עם גילוי עריות מצד הורים, דודים או אחים, אלא שתקיפה מינית על ידי בן דוד אינה עומדת בתנאים המחמירים של עבירות במשפחה, במיוחד כאשר הפרש הגילים בין הצדדים נמוך משלוש שנים. 
“רק מי שהייתה במקום שלי יודעת כמה קשה לחיות כל כך הרבה שנים בפחד ובבדידות", מספרת טל ועיניה בורקות מדמעות. “בגיל 7 הייתי קטנה מדי מכדי להבין, וכשבגרתי חששתי להפוך למי שהרסה את המשפחה המלוכדת. באופן אבסורדי ולמרות הבושה, קיוויתי כי אחד המבוגרים יבחין במה שקורה לאחר ארוחות השישי המשותפות, ויתהה מדוע בכל פעם אני צועדת אחר ח' לעבר חדר השינה של סבא וסבתא". 
ניסית להתנגד לו כשבגרת?
“מכיתה ב' אני מותקפת מינית על ידי מי שהיה חבר טוב שלי ונערץ עלי, והאמנתי שככה מתנהלות גם משפחות אחרות. בכל פעם שביקשתי כי יפסיק, הוא התעלם. ברגעים כאלה לא הייתה טל. רק רציתי שהמעשים יסתיימו. הילדות שלי הפכה לפוסט־טראומה מתמשכת והאלכוהול היה אמצעי להדחיק ולהשכיח. לולא אחת המורות בתיכון, כנראה שהייתי מסתירה את התקיפה עד היום. בזכותה חשפתי את הסיוט בפני ההורים והחלטתי שלא אהיה יותר קורבן. לא הגיוני שהתוקף ימשיך בחייו ואני ארגיש בכלא. המאבק מול הפרקליטות הוא קרב נוסף על חיי". 

כמו אחים

טל (20) גדלה כבת אמצעית למשפחה אמידה ונחשבה לילדה שמחה וחברותית. מאחר שלאמה אין משפחה, הפך הקשר עם אחיו של אביה לקרוב במיוחד. המשפחות מתגוררות בסמיכות, יוצאות יחד לטיולים בארץ ובחו"ל ומגיעות בכל שישי וערב חג לארוחה משותפת אצל הסבתא והסב. 
“באופן טבעי התייחסנו לבני הדודים שלנו כאחים", מגוללת טל את קורות חייה. “ח' מבוגר ממני בשנתיים וחצי ולכן כילדים היינו חברים טובים. אחרי כל ארוחת שישי אצל סבתא פרשנו עם האחים לחדר המשחקים, עד שפעם אחת הוא לקח את הדובי הגדול, הניח אותו על המיטה, כיבה את האור וסגר את הדלת. ח' אמר שהגיע הזמן ללמוד משחק חדש והתחכך בדובי. אחר כך ביקש שאעשה כמוהו. כשאמרתי שלא כיף לי, הוא שם את הדובי בינינו, ואז הוציא אותו והתחכך רק בי. הייתי בת 7, לא הבנתי במה מדובר, אבל ביקשתי לצאת מהחדר. ח' הרגיע אותי והבטיח שישמור עלי. סמכתי עליו, לא הייתה סיבה לא להאמין לו. הזיכרון הבא שלי הוא שנה אחר כך. שוב חזר משחק ההתחככות, רק הפעם עם בובה שלקח מהחדר של אחותי. לא פחדתי אבל הרגשתי שמשהו לא בסדר במשחקים האלה". 
כשהייתה בת 10 נרשמו טל, אחיה ובני הדודים לחוג שחייה בקאנטרי קלאב המקומי. בסיום השיעור נהגה החבורה העליזה להשתכשך בג'קוזי בטרם הגיעו ההורים לאוספם. “פעם אחת נשארנו שנינו לבד, וח' נגע בי בגוף בצורה מינית", היא נזכרת. “הייתי בטוחה שמדובר במשהו מקרי, הרי לא מדובר באדם זר אלא בבן הדוד שלי, זה שתמיד מחמיא לי ותומך בי בוויכוחים בין האחים. הפעם הראשונה שהבנתי שמשהו אינו תקין הייתה בגיל 13. ישבנו על הספה בסלון של סבתא כדי לראות טלוויזיה. היה קר אז התכסינו בשמיכה. ח' ניסה לקחת ממני את הסלולרי אז נתתי לו מכה על הרגל. פתאום הוא תפס לי את כף היד והניח אותה על רוכסן המכנסיים שלו. משכתי את היד, אבל הוא לא ויתר. ככה, כשההורים שלנו יושבים עדיין בחדר האוכל, ח' ביצע בי מעשה מגונה. נבהלתי, לא ידעתי מה לעשות". 
מדוע לא צעקת או קמת ממקומך?
“ההלם שיתק אותי ולא הייתי מסוגלת לזוז. הרגשתי כמו סמרטוט שלו. הבטתי לכיוון בני המשפחה והתפללתי שמישהו מהם יתקרב אלינו. רק כשסיים קמתי המומה מהספה ולא הוצאתי הגה מהפה עד למחרת".   
שוחחת עם ח' על מה שקרה?
“בשום אופן לא. הסיטואציה הפחידה אותי ולא רציתי לגעת בה. מאז אותו יום הפסקתי לישון טוב בלילות. בכל פעם שנפגשנו קיוויתי שזו הפעם האחרונה שהוא נוגע בי. בסוף פרשתי מהשחייה כדי לצמצם את המפגשים איתו". 

מתחת לשמיכה

גיל 13 היווה נקודת מפנה בחייה של טל. לאחר התקיפה לכאורה מצדו של ח' היא החלה להשמין, פיתחה בעיות זיכרון חמורות ולמרות גילה הצעיר התגנבה לארון ההורים ושתתה מכל בקבוקי האלכוהול שמצאה. 
“באחת מארוחות השבת העיר לי ח' על ההשמנה ומיד התחלתי בדיאטה רצחנית", היא אומרת. “עד כדי כך הייתה ההשפעה שלו עלי. הלכתי לחדר כושר כל יום, לקחתי חומרים משלשלים והקאתי אחרי הארוחות. הפרעות הזיכרון החמירו, האלכוהול הפך אותי לאפאטית והידרדרתי קשות בלימודים. נראה היה כאילו המוח שלי נאטם. אמא לקחה אותי לאבחון דידקטי כי לא הבינה מה קורה לי. המאבחנת אמרה לה שאני משקיעה המון אנרגיה בלהסתיר עצב פנימי ונראה שעברתי טראומה נפשית. אמא רצתה שאתחיל טיפולים אצל פסיכולוג, אבל סירבתי. פחדתי שאצטרך לחשוף את הסוד והבטחתי להשתפר".  
לאורך שנה נראה היה כי טל מנסה לאסוף כוחות מחודשים, אולם בגיל 14 החמיר הסיוט. לאחר ארוחת שישי הקבועה, בזמן שההורים צפו בחדשות, פרשו בני הדודים לחדר השינה של הסב והסבתא כדי לצפות בסרט. 
“נכנסנו עם האחיות שלנו מתחת לשמיכה", היא מספרת, “אבל בשלב מסוים הן יצאו לחדר המשחקים. מיד הרגשתי שח' מלטף לי את היד. קפאתי במקום. בהתחלה ניסיתי להזיז אותו ממני, אבל הוא היה חזק יותר ומשך לי בשיער. באותו ערב ח' אנס אותי. במשך שנים שחזרתי את הסיטואציה, ובמחשבות שלי אני בועטת בו וצועקת. רק אחרי טיפול של שנים הבנתי שהשיתוק הרגעי הוא תגובה טבעית של קורבן. הייתי כלום לידו. רק הגוף שלי היה נוכח. כשסיים רציתי למות". 

טל. החוק הפלילי יודע להתמודד רק עם גילוי עריות מצד הורים, דודים או אחים. צילום: אריאל בשור
לדבריה של טל, התקיפות של ח' חזרו על עצמן כמעט אחרי כל ארוחת שישי. פעם אחת הוא אף הפתיע אותה בביתה, בטענה שהגיע לראות את הגיטרה החדשה שקיבלה. 
גיל 15 עבור טל היה תקופה של מלכוד. חייה התנהלו סביב החשש כי הפגיעה המינית תיחשף ותוביל לדרמה משפחתית. פעם אחר פעם צעדה אחריו בדממה לכיוון חדר השינה של הסב והסבתא ולאחר שחזרה לביתה הקיאה ללא הפסקה. 
“האדם הרגיל יתהה למה לא צעקתי ולא אמרתי להורים", היא אומרת, “אבל גדלתי לתוך הפגיעות המיניות ולא הכרתי משהו אחר. הבושה והחשש כי הכל יתגלה דרדרו אותי לתהומות. שתיתי בכמויות, עישנתי, דיברתי בגסות וניסיתי להתאבד. אושפזתי בבית חולים והכחשתי שבליעת הכדורים הייתה מכוונת. ניסיתי להתחמק מארוחות שישי, אבל הופעל עלי לחץ משפחתי. זו הייתה תקופה של סבל מתמשך. פעם אחת ח' ביצע בי מעשה מגונה ולא הפריע לו שהאחיות הקטנות שלנו נמצאות לידינו". 
כאשר נכנסה לכיתה י', התגייס ח' לצה"ל. טל נשמה לרווחה. לא תמיד הוא הגיע לארוחות השישי, ובסופי שבוע הקדיש את זמנו לבת זוגו. שוב היא התקדמה בלימודים, חזרה לצחוק עם חברים, אולם השלווה הייתה זמנית. לדבריה, כשח' נפרד מחברתו, חזרו התקיפות ואיתן ההידרדרות במצבה הנפשי. 
לא ברור כיצד היו נראים חייה של טל לולא המורה שלה לתקשורת, היחידה שהבחינה כי תלמידתה בת ה־16 דועכת. היא זימנה אותה לשיחות בחדרה ולראשונה פרץ מטל תסכול של שנים. “היא זרקה לי רשת הצלה", נסדק לרגע קולה של טל. “סיפרתי לה על ח' ולראשונה הבנתי שאסור להסתיר תקיפות מיניות. זה היה תהליך ארוך והבנתי שאני מתנהגת כמו אישה מוכה. בזכותה הלכתי לטיפול ארוך במרכז הייעוץ ‘חוכמת נשים' ברמת גן והתמודדתי מול המציאות". 

לחיות עם הגיהינום

הטיפולים והשיחות הרצופות עם המורה נתנו את אותותיהם עם כניסתה של טל לכיתה י"ב. כשהעזה לעמוד מול ח', הוא משך בתגובה בשערה וביצע בה לכאורה מעשה סדום. במקרה אחר הותיר סימן אדום בגופה. 
כשלושה שבועות לפני שהתגייסה נפגשו שוב בארוחת השישי המסורתית, לאחריה חזרה טל לבדה לביתה. “ח' הגיע, נכנס לחדר ושוב כיבה את האור", היא מספרת. “אמרתי לו שכואב לי ואני לא רוצה יותר. הרגשתי שיש לי אומץ להתנגד, אבל הוא התעלם. הגוף שלי נחסם אבל ח' המשיך. זו הייתה הפעם הראשונה שעמדו לי דמעות בעיניים. אחרי שהלך, צעקתי לעצמי מרוב כאב. ידעתי שיש לי שתי אפשרויות: לספר למשפחה או להתאבד". 
לפני כשנתיים ישבה טל מול אמה וגוללה בפניה עשור של חרדות וסיוטים. “התרסקתי. פתאום הבנתי מדוע טל וח' הסתגרו בכל פעם בחדר", אומרת האם. “אמרתי לה שאני מאמינה לה ונתמוך בה בכל שלב. טל התחננה שלא נלך למשטרה והייתה בהיסטריה מחשש לפירוק המשפחה. נפגשנו עם ההורים של ח', אבל הם בחרו לעמוד מאחוריו וטענו שהטיפול שעברה שטף לה את המוח. בשביל הסבא והסבתא העמדנו פנים שהכל כשורה, עד שלא יכולנו יותר וחשפנו גם בפניהם את הפרשה. מאותו רגע לא נפגשנו יותר עם אחיו של בעלי, וארוחות השישי המשותפות התבטלו". 
ב־26 ביולי 2015 התלוננה טל במשטרה וח' נעצר לשלושה ימים. סנגורו, עו"ד אסף דוק, הצליח לשחררו למעצר בית בן חמישה ימים, לאחריהם הוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום. בפני הפרקליטות הודה ח' כי קיים עם טל יחסי מין, אולם התעקש כי הכל נעשה בהסכמתה.   
“הוא הרס לי את החיים וניפץ לי את הילדות, אבל קיבל פרס", מקשיחה טל את טון דיבורה. “הרגשתי שבפרקליטות מאמינים לי, אז מדוע לא לוקחים את הנושא לבית המשפט? איך אפשר לקחת את התגובות שלי כילדה ולהפוך אותן נגדי? למדתי שנשים שהותקפו שותקות אפילו 30 שנה, לי זה לקח הרבה פחות. אני זו שצריכה לחיות עם הגיהינום שעברתי, אבל הוא לא יגרום לי לשתוק". 

תגובות



תגובת פרקליטות מחוז מרכז: “הפרקליטות מגישה כתבי אישום רק בהתקיים סיכוי סביר להרשעה. בשל צנעת הפרט, לא נוכל להידרש בפירוט לנסיבות המקרה, אולם בחינת חומר החקירה בתיק העלתה כי לא ניתן היה לבסס את מודעותו של החשוד לחוסר ההסכמה מצד המתלוננת, ומשכך סברה הפרקליטות כי לא ניתן להוכיח את התקיימותה של עבירה ברף הנדרש במשפט הפלילי. צר לנו על תחושת המתלוננת. יודגש כי אין לראות בסגירת תיק הבעת חוסר אמון בגרסתה אלא קביעה משפטית נוכח הראיות המצויות בתיק. ככל שתבחר המתלוננת להגיש ערר על סגירת התיק, טענותיה ייבחנו בכובד ראש כמקובל".
 
סנגורו של ח', עו"ד אסף דוק, אמר כי “מיד עם תחילת ייצוגו של ח', הוא שוחרר ממעצר משום שהראיות נגדו היו חלשות. הפרקליטות בחנה את התיק בצורה מעמיקה ובסופו של יום החליטה לאמץ את גרסתו. לב לבו של התיק הוא אהבה אסורה בין שני קרובי משפחה קטינים, שהפרש הגילים ביניהם הוא נמוך. במערכת יחסים כזו, שנעשית בהסכמה, אין דבר שאינו חוקי, רק אינו מוסרי. מבלי לפגוע במתלוננת, חשוב להדגיש כי גם לאחר שחשפה את המעשים בפני בני משפחתה היא המשיכה להתראות עם ח' והוריו ואף פתחה ביוזמתה קבוצת וואטסאפ משפחתית, שאליה צירפה גם אותו".  
 
בא כוחה של טל, עו"ד אבי וכניש, מכין בימים אלה את הערר נגד החלטת הפרקליטות: “אכן טל התלוננה במשטרה וחשפה משברים נפשיים קשים, שהיו מנת חלקה לאורך התקופה שבה נאנסה. אנו מבינים את נימוקיה של הפרקליטות לסגירת התיק, ומשוכנעים שנעשו משיקולים מקצועיים. עם זאת, עבירות האונס בוצעו בטל לאורך תקופה ארוכה ויש לזכור כי שלמות המשפחה ריחפה כעול מעל ראשה ומכאן שתיקתה. היא חשפה את המעשים רק לאחר שנים של בשלות והשתקמות. הפרקליטות צריכה לשים מול עיניה כי לא בכל מקרה אונס קיימת תלונה מיידית, בוודאי כאשר מדובר בעבירות בתוך המשפחה. היכולת של טל להסביר מדוע שתקה עד היום הינה סבירה ומשכנעת. ראוי שקולה יישמע ויומה יינתן לה בבית המשפט. גרסתה רצופה ואמינה ומעלה סיכוי טוב להרשעת החשוד. אני סומך על הפרקליטות כי תדע לשקול את התיק מחדש עם הגשת הערר".