"במהלך החקירות הרצחניות הודיע לי אחד החוקרים שנמצאו טיפות דם של הפעוט על תחתוני... באותו רגע ראיתי חושך בעיניים... לא אצליח לצאת בחיים מהבור שחופרים לי. כאחד המאמין בחפותו התעשתי - ופה התחיל הקרב נגד כולם, מערכה שבה אני חייב להוכיח שלא היה ולא נברא".
הנה עוד מקרה שעשוי להתפתח למהומה ציבורית שפרקליט המדינה שי ניצן ייאלץ להתמודד איתה בקרוב: הרשעתו של נסים חדד באונס בלתי נתפס של בנה בן השנה וחצי של זוגתו ו־17 שנות המאסר שנגזרו עליו בעקבותיה. מעצרו בשנת 2012 של חדד, איש נדל"ן מצליח ללא עבר פלילי, הניב כותרות מזעזעות בזכות הדלפות של חוקרי מרחב ירקון, שכבר בשלב המעצר "שלחו" את האם המתלוננת להתראיין בתקשורת (בדיוק כפי שעשו לאחרונה בתיקים נגד יניב נחמן והגינקולוג מצפון תל אביב), בזמן שהפרקליטות השתתפה באופן פעיל בהפקת הדוחות הפתולוגיים שהובילו להרשעת חדד בשנת 2013.
במקביל, משפחתו של חדד ומקורביו מנהלים בפייסבוק קרב מאסף על חפותו, כפי שהוא זועק אותה במכתביו מתאו שבכלא איילון. בדף הפייסבוק מתמקד חדד בשלוש הנקודות המרכזיות אשר מטרידות את הספקנים בציבור: השהות עם התינוק בחדר הכושר, החדירה לפי הטבעת וכתמי הדם שנמצאו בתחתוניו. מי שנחשף לפוסטים מתקשה להתעלם, ומסיבה זו הם מפורסמים כאן תחת אילוצי עריכה הכרחיים.
ד"ר שרזי היא פסיכיאטרית מקמפוס סן פרנסיסקו של אוניברסיטת קליפורניה, מרצה ומנהלת מרכז לטיפול בטראומת ילדים כתוצאה מעבירות מין.
"ד"ר שרזי 'זכתה' להתנפלות של שתי פרקליטות ושלושה שופטים במחוזי אשר טענו כי לא היו ברשותה מספיק חומרים לאבחון", כותב חדד. "השופטת שרה דותן דחקה בה, איך היא מבחינה שהילד לא בשוק, וקיבלה מענה חד־משמעי: שבמצב שוק, תינוק אינו מגיב, גופו רפוי, הוא אינו יוצר קשר עם הסביבה.
"בית המשפט ניסה להפיל את ד"ר שרזי, בטענה שהאמא אמרה כי התינוק נראה בשוק", הוסיף וכתב חדד, "והיא ענתה שזה לא יכול להיות, שהרי האמא אמרה שהתינוק בכה, ואם יש בכי, אז אין שוק... הלם זה מצב של קיפאון טוטאלי, הילד לא אמור להגיב, (וכאן רואים) שהילד יציב, מסובב את ראשו, מניף את ידיו... אי אפשר לדבר על מצב קיפאון. מעבר לכך אני מוסיף כי בעדותה הראשונה של האמא היא אמרה שלאחר ה'אירוע' הפעוט שיחק בבית, שאני האכלתי אותו, שצפינו יחד בטלוויזיה ואף הלכנו לישון צהריים. אסור לשכוח שמדובר בעולל בן 18 חודשים, אמרה המומחית להרכב השופטים, הילד היה יודע וזוכר מי תקף אותו, והיה נרתע ממנו... יש לו יכולת קוגניטיבית לעשות את הקשר בין הטראומה לבין הגורם הטראומטי, המטריד. כמובן שבהכרעת הדין השופטים לא נתנו משקל לחוות הדעת של המומחית העולמית, כי הציבור מצפה לאשם וחייבים לשים מישהו בכלא".
"הצגנו גם מחקרים לפיהם לא ייתכן שלא יימצא כלום על איבר המין של התוקף... אז כדי לנעול את הרשעתי העלה ד"ר זייצב, בשליחותם, אפשרויות נוספות - החדרה של אצבעות או חפץ גלילי קהה", מוסיף האסיר המורשע, "ריבונו של עולם, מה עוד דרוש כדי להבין שהפעוט הזה לא הותקף מינית? אני, נסים חדד, חף מפשע, לא הזקתי לפעוט הזה מעולם".
"בהכרעת הדין נקבע שאחרי שביצע את זממו, ניגב התוקף את איבר מינו אך מעט דם נגע בתחתוניו. השופטים לא סיפקו תשובות, איך איבר המין נותר נקי משפשופים, מדם ומדנ"א של התינוק".
על הטיעון הזה הסתערה כמוצאת שלל רב התובעת, עו"ד רחל זוארץ־לוי, שטענה כי במחשב של חדד נמצאו תמונות של כפות רגליים נשיות ושלוש תמונות של תינוקת שרגליה שרוטות. עו"ד שפטל הבהיר שלפי לנדא, הימשכות (פטיש) לרגליים נשיות מנוגדת בתכלית לסטייה הפדופילית, ואילו הילדה שבתמונות היא בתו של חדד, שחזרה שרוטה מהגן ואביה צילם אותה כדי לקבל הסברים מהגננת. את המבט של השופט יצחק עמית התובעת לא תשכח לעולם.
התרעות פיקוד העורף