בית המשפט הרשיע את התוקף ודן אותו למאסר על תנאי ותשלום פיצויים סמלי בגובה שלושת אלפים שקלים. "רונה" ומשפחתה שוב ניסו לגרום לקיבוץ לסלק את התוקף, אבל נתקלו בסירוב. "כל הניסיונות לגרום לקיבוץ לראות את הנערה שהייתי אז נתקלו בחומה בצורה", סיפרה "רונה". "הם העדיפו את המשפחה שלו. הבנתי שזה או למות, כלומר לנבול עד כדי, שלא נדע, התאבדות, או לבחור בחיים. אני בחרתי בחיים, עזבתי את הקיבוץ ועברתי לגור במרכז חירום לנוער. עזבתי את החברות, המשפחה, הלימודים, את החיים שהיו לי והקהילה שגדלתי בה". בהמשך עזבה את הקיבוץ גם אימה.
לאחר שבע שנים החליטה "רונה" לתבוע את התוקף ואת הקיבוץ בתביעה אזרחית על הנזקים שנגרמו לה. את הקיבוץ תבעה הן על ההתנהלות והטיפול בה לאחר האונס, והן על כך שאפשרו לאנס להמשיך ולחיות בקיבוץ. בית המשפט קבע ש"רונה" סובלת מנזקים נפשיים ופיזיים, ובין היתר, ממחלת הפיברומיאלגיה (כאבי שרירים ותשישות).
התרעות פיקוד העורף