במכתב, שהעתק ממנו נשלח לשרת המשפטים, איילת שקד, ולנציבת הביקורת על מערך התביעה היוצאת, השופטת בדימוס הילה גרסטל, מציין עורך הדין עמית גורביץ', כי "בפרשה זו חצו נציגי משרד המשפטים, בפרקליטות ומחוצה לה, את תחומי הדרג הפוליטי והמקצועי במשרד ממשלתי". הוא מונה את התנהלותו של פרקליט המדינה, שי ניצן, אשר ניסה לדבריו למנוע את כניסת ד"ר פורמן לתפקיד בו זכתה במרכז, ומכנה אותו "תקדים מסוכן".
ד"ר פורמן גם מצרה על דרך קבלת ההחלטה, 24 שעות לאחר שוינשטיין נפגש עמה ועם ד"ר קוגל. "התרשמותנו הייתה כי 'הפור נפל' וכי הפגישה נועדה לרצות את בקשתה של שרת המשפטים". עוד נטען כי וינשטיין היה מצוי בניגוד עניינים בקבלת החלטה זאת, בשל מעורבותו "בצמתים שונים של הנושא". כך, למשל, הוא זה שקיבל את ההחלטה לתת גיבוי להתנגדות הפרקליטות לכניסתה לעבודה של ד"ר פורמן. "לנוכח מעורבותו, נוצר ליועץ המשפטי לממשלה דאז אינטרס אישי חזק בתוכן ההחלטה, והיה עליו למשוך ידיו מהנושא", נכתב בפנייה.
את ההחלטה קיבל וינשטיין ארבעה ימים בלבד לפני פרישתו. הוא קבע כי לא נפל פגם בהתנהלותה של נציגת הפרקליטות, שביקשה מד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, לשנות חלקים בתצהיר שהגיש לבית הדין לעבודה בעניינה של ד"ר מאיה פורמן.
תצהירו של קוגל בתביעה שהגישה ד"ר פורמן נגד עיכוב מינויה לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית, בשל ביקורת שמתחו עליה שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת במשפטו של רומן זדורוב, פתחה תיבת פנדורה ביחסים בין הפרקליטות לנציבות הביקורת. עוד כתב היועץ כי הפרקליטים "ימשיכו להציג עמדה משפטית אחת, היא עמדת היועץ המשפטי לממשלה. זאת ההלכה המושרשת מימים ימימה".
בלשכת היועמ"ש אישרו את קבלת התגובה ומסרו כי היא "תיענה כמקובל".
התרעות פיקוד העורף