מצד אחד, האינטרס שבהעמדה לדין של מי שהתרשלו והביאו לתוצאות קשות כל כך. מנגד, מדובר ברשלנות שתוצאותיה טרגיות עבור ההורה כנפגע ישיר מהתנהגותו והשפעותיה: תחושת האובדן, ייסורי מצפון ולעיתים אף בושה ילוו את ההורה בשארית חייו. במילים אחרות, ההורה כבר נענש על מעשיו.
ההנחיה מונה רשימת פרמטרים לצורך זיהוי מידת הרשלנות. בכל הנוגע לשיקולי הענישה, נקבע בהנחיה כי במקרה שבו הורשע הורה בגרימת מוות או בפגיעה קשה ברשלנות בילדו, ייתן התובע משקל לנסיבות הייחודיות הנובעות מהאירוע הטראגי, והנטייה תהיה שלא לבקש עונש מאסר ממש או בעבודות שירות של ההורה, אלא אם נתקיימו נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת, כדוגמת רשלנות ברמה גבוהה במיוחד