עד המדינה הביע את מחאתו על כך ש"עד מדינה לא צריך לשבת בבית הסוהר". לדבריו, "אני פענחתי להם (למשטרה, מ"ש) את אירוע הרצח ברחוב יהודה הלוי (שבו נרצחו שלושה עוברי אורח בניסיון חיסול נוסף של רוזנשטיין, מ"ש)". בהמשך סיפר העד על הגעתו לעולם העברייני ולצידו של אברג'יל: "בגיל 14 התחלתי להשתמש באקסטות", סיפר. "ב-13 שנה האחרונים הפסקתי. אני מעשן ג'וינטים. היום אני לא יכול, כי אני בבית הסוהר, אבל כשאצא – אעשן".
הוא המשיך וסיפר כי "מגיל צעיר בעולם העברייני. קשה להגיע למעמד של עבריין רציני. יצחק אברג'יל זה עבריין רציני. רציני זה מי שמגיע למעמד של יצחק. אדם שעושים לו חשבון מקצה המדינה ועד קצה. אחד שכולם מכירים".
גם היום היה האולם המיוחד שנבנה בקומת המרתף של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקירותיו זכוכית משוריינת, מלא עד אפס מקום ב-18 הנאשמים, שישובים גם הם מאחורי זכוכית, בסוללת עורכי דינם, בבני משפחותיהם ובסקרנים. במוקד המשפט קיומו לכאורה של ארגון פשיעה בינלאומי, שפעל בישראל ובמדינות שונות בעולם, בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית, החל משנת 2002 ועד לשנת 2006.
כתב האישום מתבסס בעיקר על עד המדינה ונטען בו כי בראש הארגון עמד יצחק אברג'יל וכי הארגון הורכב מקבוצות עברייניות שונות, אשר ביצעו פעילות עצמאית, לצד פעילות לקידום הארגון ומטרותיו. הארגון הפעיל מערך לוגיסטי בינלאומי, לייבוא וייצוא כמויות עצומות של סמים מסוג קוקאין ו-MDMA.
מלבד אברג'יל נאשמים גם אחיו, מאיר אברג'יל, אבי רוחן, מוטי חסין ו-14 נוספים. האישומים החמורים ביותר נוגעים לשני ניסיונות החיסול. על פי כתב האישום, בשנת 2002 הכריז הארגון על סכסוך עם העבריין זאב רוזנשטיין, בני משפחת אוחנה וכן פליקס ואסי אבוטבול, על רקע מאבקי כוח ושליטה וחשדו של אברג'יל, כי המשפחות היריבות אחראיות לרצח אחיו, יעקב אברג'יל.
מכתב האישום עולה כי הסכסוך הפך עקוב מדם, כאשר חברי הארגון ניסו לרצוח את רוזנשטיין. ב-11 בנובמבר 2003 החריד פיצוץ עז את צומת הרחובות אלנבי ויהודה הלוי בתל אביב, סמוך לרוזנשטיין. באירוע נרצחו נפתלי מגד, רחמים צרויה ומשה מזרחי ונפצעו 51 אנשים. חמישה חודשים קודם לכן התפוצצה מכונית תופת סמוך למשרדו של רוזנשטיין בכיכר "פלומר" (גני התערוכה הישנים), שפצעה אותו ואת מאבטחיו.
התרעות פיקוד העורף