"המושג 'פדופיליה' לא קיים למעשה בחוק העונשין'", מציין ד"ר מאיר כרמון, קצין משטרה לשעבר ומומחה לקרימינולוגיה. "בפגיעה בקטין העונש חמור יותר. כשהנפגע בן פחות מ־14 שנים אין בכלל עניין של הסכמה. מגע מיני הוא אונס - והעונש בהתאם".
"היום קל יותר לפדופילים להגיע לקורבנות בזכות הרשת, אבל לא מפתיע שאדם בעל נטייה כזאת יבחר בסביבת עבודה שבה יש לו קרבה אליהם. זה כמו אדם שאוהב סוכר ובוחר לעבוד במפעל שוקולד. אין נוח מזה".
גם כאשר עולה החשד לעבירה מסוג כזה, הקושי הגדול ביותר הוא השגת עדות מהקורבנות. חוקרי משטרה אינם מוסמכים לתשאל קטינים מתחת לגיל 12 ולמשימה נקראים חוקרי ילדים, לרוב חוקרות של משרד הרווחה, המיומנים בגביית עדות בגילים צעירים.
"אחת הבעיות היא לדובב את הקטין", מסביר כרמון. "בגילים צעירים ממש כמו 3 או 4 לא תמיד הפעוט יודע את ההבדל בין מותר לאסור. האם המגע היה אבהי או מיני. בגילים שבהם מדובר במקרה הנוכחי, כיתות א' וב', כבר יש מודעות מסוימת".
שמאי הציג בפני הנהלת בית הספר אישור העסקה מהמשטרה, אף שכבר התנהל נגדו משפט בגין ביצוע עבירות מין בקטינים. האישור ניתן לו משום שעל פי סעיף 3 לחוק למניעת העסקה של עברייני מין נכתב: ״אישור המשטרה יינתן אם הבגיר לא הורשע בעבירת מין", ובאותה תקופה שמאי טרם הורשע.
"אולי הגיע הזמן שהחוק היבש יירטב קצת", אומר כרמון. "קודם כל רצוי לזרז הליכים משפטיים במקרים כאלה. משפט עשוי להימשך שנתיים־שלוש וישנה דחיפות לברר את העניין. כידוע, אדם חף מפשע עד שהורשע. בנוסף, אולי כדאי לשנות את החוק כך שהאישור יכלול הערה על קיומו של משפט מתנהל, כאשר מדובר בנאשם בעבירות מין. לצערי, כקצין משטרה נתקלתי בלא מעט מקרים דומים. לא ניתן למנוע אותם לחלוטין, אך חשוב לשמור על ערנות ולהפעיל את מערכת אכיפת החוק כדי להגן על הילדים מפני פדופילים".
התרעות פיקוד העורף