מצפוני ומלא בחמלה: השופט אליקים רובינשטיין מסיים את תפקידו

מחר יפרוש המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליקים רובינשטיין, מתפקידו. בטקס פרישתו הוא צפוי לתת את שני פסקי הדין האחרונים שלו, שניהם בעתירות הנוגעות לזכויות אדם. אין סמלי יותר מכך לציון תום כהונתו של שופט מצפוני, שקול ומלא בחמלה. 13 השנים שבהן ישב על כס השיפוט התנהלו על מי מנוחות יחסית ודווקא התקופה האחרונה, המתאפיינת בסערות סביב בית המשפט העליון, מקומו בדמוקרטיה הישראלית ותכליתם של שופטיו, פסק רובינשטיין כמה פסיקות אמיצות. כיצד ייזכר השופט הוותיק, שהגיע לבית המשפט העליון כשמאחוריו ביקורת על תפקודו כיועץ משפטי לממשלה ושהמשיך לעבוד גם אחרי ששכל את בתו?

רובינשטיין, שמציין היום את יום הולדתו ה-70, נשוי למרים, לשעבר המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים אזרחיים. הוא סב ל-14 נכדים ואב לארבע בנות, הבכורה מביניהן נפטרה לפני כחצי שנה ממחלת הסרטן. הוא נולד והתחנך בתל אביב, התמחה במשפטים בפרקליטות המדינה, בבית המשפט המחוזי תל אביב ובמשרד הביטחון ובין השנים 1973-1977 עבר בלשכת היועץ המשפטי למערכת הביטחון.

כיועץ נאלץ רובינשטיין להתמודד עם שורה של חקירות נגד אישי ציבור ומבקריו טענו כי הושפע מלחצים לסגור את כולן. למשל, סגירת תיק עמדי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בניגוד להמלצת המשטרה; ההחלטה שלא להעמיד לדין את הנשיא דאז, עזר ויצמן, בפרשת סרוסי; סגירת תיק דרך צלחה של צחי הנגבי וכן בפרשת העמותות של אהוד ברק. בין הצעדים הבולטים שלו כיועץ משפטי לממשלה אפשר למנות גם את עמדתו הליברלית, כשהכיר בזכות למות בכבוד וקבע כי כשחולה מסרב בדעה צלולה לטיפול מציל חיים - לא חלה על הרופא חובה משפטית לטפל בו.

עזיבתו את התפקיד לוותה באקורדים צורמים, כאשר התעקש לחשוף את המדליפה בפרשת סיריל קרן וכאשר נקלע לעימות עם פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, סביב החלטתו להדיח את ראש אגף החקירות במשטרה, משה מזרחי, שרובינשטיין קבע שעשה שימוש פסול בהאזנות סתר. כל זה לא הפריע לו להתיישב במאי 2004 על כס השיפוט בבית המשפט העליון.

***

"מדי תקופה, באים לפנינו תיקי אימוץ שעל ההכרעה בהם נזדמן לי לומר בעבר, כי 'זו קשה עלי כקריעת ים סוף, בחינת 'אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי', בין פטיש לסדן, בין צור לחלמיש'. תיקים אלה, וארשה לעצמי לדבר בהקשר זה גם בשם חבריי, מדירים שינה מעינינו, והם אולי הקשים שבהכרעות השיפוטיות ... ותיק זה מבליט זאת שבעתיים ... דומה שלא היה כמותו שהדיר שינה מעיניי.

לא מדובר בצעד יוצא דופן. רובינשטיין ידוע בכך שבפסיקותיו הוא משתף בהלכי נפשו ובלבטיו. דרכו בבית המשפט העליון הייתה שקולה ומאוזנת. יתכן שמה שהיה לו לרועץ כיועץ משפטי לממשלה, הפך אותו לשופט המוערך שהוא. על אף היותו אדם דתי, פסק כי קווי המהדרין שהפעילו חברות אגד ודן אינם כדין. "האם באמת צריך בכלל לומר שאסור לכפות על אשה, או להורות לה, לשבת בשורות האחרונות של האוטובוס?" כתב בהכרעתו.

עוד פסק רובינשטיין כי יש לאפשר למתגיירים במערך הגיור הפרטי שמפעילות התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית, לקיים טבילה במקוואות ציבוריים. עוד קבע כי אדם שהציג עצמו בכזב כבעל תפקיד בכיר במשרד השיכון והבטיח לנשים עזרה בדיור בתמורה ליחסי מין ביצע אונס.

אך הפסיקה שעוררה הדים אולי יותר מכולן היא דעת הרוב שכתב בעתירה נגד מתווה הגז, לפיה "פסקת היציבות", במסגרתה מתחייבת הממשלה לעשור שנים שבו לא תחוקק ואף תיאבק בכל חקיקה כנגד הוראות המתווה, נקבעה בחוסר סמכות.

"איומים לא ירתיעו אותנו. נעשה את עבודתנו כי זה תפקידנו", השיב רובינשטיין, בהתבטאות יוצאת דופן, למבקרי פסק הדין, בראשם שרת המשפטים, איילת שקד. רובינשטיין עוזב בית משפט עליון שנלחם על צביונו המסורתי למול ניסיונות לשנות את אופן בחירת שופטיו ואת אופיו.

מחר הוא יכריע בעתירות האגודה לזכויות האזרח, הנוגעות לצפיפות בבתי הסוהר ובאיסור על הכנסת ציוד אישי למתקן הכליאה למבקשי מקלט "חולות". יש להניח שגם כאן, יפסוק השופט ואיש שירות הציבור הוותיק תוך התחשבות באדם, באשר הוא אדם.