בין טיעוניו מתייחס מנדלבליט לעובדה שאם יצטרכו הרשויות מסביב לחרשה לבצע את המהלכים על פי החוק, ובסופו של דבר יפסוק בית המשפט העליון כנגד העניין, ירדו משאבים ניכרים לטימיון. היועמ"ש קורא אם כן לפסוק בשלב זה על צו ביניים קבוע וזאת עד להחלטות בערכאה שיקבל בית המשפט וזאת כדי להשאיר מצב על כנו ולמנוע אפשרות של מימוש צווים בישובים המופעים בבקשה עד לקבלת החלטת בג"ץ.
לטענת מנדלבליט, חוק ההסדרה כפי שהוצע חורג מדיני ההפקעה הנהוגים ומקובלים שמחייבים בחינה ואיזון פרטני בכל מקרה ומקרה. עוד מציין היועמ"ש כי "חוק הרכישה הירדני קובע כי ההפקעה תעשה בהליך אשר במסגרתו נדרש פרסום הודעה על כוונה להפקיע ובדבר הצורך הציבורי בכך: נדרש אישור המפקד הצבאי להפקעה, וזאת לאחר שהשתכנע בנחיצות ההפקעה, היתכנותה והיותה לטובת הציבור. כן נדרש פרסום החלטת המפקד הצבאי באזור, יידוע בעל הקרקע המיועדת להפקעה בדבר החלטה בידי הרשות המוסמכת לכך, רישום הערה בדבר ההפקעה בספרי המקרקעין, קיום משא ומתן עם הבעלים על ידי המקים במטרה להגיע להסכם רכישת זכויות ורישום הקרקע המופקעת לאחר העברת התשלום לבעלים".
"מן הצד השני של המאזניים", מוסיך מנדלבליט, "ניצב אינטרס המתיישבים הניצבים לכאורה בפני סכנה לפינוי מבתים ונכסים שבהם נהגו מנהג בעלים (הגם שהחוק חל גם ביחד לשטחים חקלאיים, למשל, מטבע הדברים יש לתת לאינטרס זה משקל מופחת)".
התרעות פיקוד העורף