מאורעות השבוע בכנסת יכולים להשכיח מאיתנו אמת היסטורית כואבת: מה שנבנה בעמל של עשרות שנים עלול להשתנות בהחלטות ממשלה ספורות. מאחורי כל יישוב חדש ביהודה ושומרון עומדים מאבקים ממושכים מול ממשלים אמריקאיים, לחצים מצד גורמים באיחוד האירופי, מכשולים משפטיים ובירוקרטיים והתנגדות אקטיביסטית מצד ארגוני שמאל רדיקליים.
דווקא לנוכח ההתפתחות המרשימה, העבר הקרוב מזכיר לנו עד כמה אסור להתעלם מהשבריריות של הישגים מדיניים, חסרי תקדים ככל שיהיו. די להיזכר במאבק הממושך סביב אביתר כדי להבין עד כמה מורכבת הדרך מהחזון אל הביצוע.
מנגד, ההיסטוריה הישראלית גדושה בדוגמאות להחלטות מדיניות הפוכות ששינו בתוך ימים מציאות שנבנתה עשרות שנים. ימית ויישובי חבל שלום, שהוקמו וטופחו במשך כעשור, פונו בתוך ימים ספורים. בשנת 2005 חזר המחזה בגוש קטיף ובצפון השומרון. יישובים פונו בתוך שמונה ימים בלבד, הריסת בתי המגורים ארכה פחות מחודש ומחקה מציאות התיישבותית שנבנתה במשך דור.
הלקח החשוב ביותר הוא שמדיניות ארוכת טווח זקוקה ליסודות יציבים. האתגר הוא להפוך את תנופת ההתיישבות למציאות חלוטה, שלא ניתן להסיג לאחור: תוכניות מאושרות, כבישים ותשתיות מתפקדים, רצף התיישבותי וקהילות מבוססות. הכל כדי להסיר סופית מסדר היום כל אפשרות להקמת מדינת טרור פלסטינית בלב הארץ.
הכותב הוא ראש המועצה המקומית בית אל